עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מכתב לגלעד - נכתב במלאות 1,000 ימים לשביו של גלעד שליט בידי החמאס

מכתב לגלעד

מאת יואל מרשק - 26.3.2009

 

מה אעשה למענך גלעד? מה עוד אוכל לעשות שיחזיר אותך הביתה? מכתב לגלעד שליט במלאת 100 ימים לשביו

 

גלעד שלנו, שלום לך,

 

לא הכרתיך מעולם, אך מאז נפגשתי אישית עם אביך לפני שנתיים בנקודת חטיפתך, במהלך המסעות שאני עורך לבני הקיבוצים, החסרתי פעימה בלבי והפכת להיות גלעד גם שלנו. כמה חודשים אחרי שנפלת בשבי התחלתי לשוחח עם אביך. והוא היה מציג את הפרטים הקשורים לנפילתך בשבי בפשטות - ללא התלהמות, במילים ברורות, משתף את בני הקיבוצים בייסוריו, בצפייה האיומה לשובך הביתה.

 

אצילותם של הוריך ואחיך יצרה בינינו קרבה והזמינה אותי לפעול. אותה קרבה גם נתנה לי מרחב אינסופי למעשים שעודדו את שובך הביתה מהשבי הקשה בידי חמאס. הזמנתי למעגל הפעילות למען שחרורך רבים מאזרחי המדינה. והם סיפרו לי שהם פוגשים אותך בביתם. שהפכת, גלעד, לבן משפחה אצל מאות ואלפי משפחות. אנשים צעירים סיפרו שראוך בחלומותיהם. לפני חצי שנה חלמתי שאתה מת. קמתי בבוקר שטוף זיעה והתחלתי לחפש כמו סהרורי מישהו שיגיד אם אתה חי או מת. עד היום אף אחד לא יכול להגיד לנו אם אתה חי. 

 

לילה אחד, לפני חצי שנה, נסעתי דרומה לבארי, לשיחת חיזוק ועידוד עם אביך. מתוך השירה האדירה של חברי עוטף עזה המופגזת הוצאתי אותו החוצה. ישבנו על סלע בגן הוורדים ושם, בחושך, בשקט, הצעתי לו הצעה שגיבשתי עם חבריו למצפה. אמרתי לו שיש אפשרות, אולי, להפגיש אותו ואותך בשטח האויב בעזרת ארגון בינלאומי. אמרתי לו שהסיכונים בצעד הדרמטי הזה גדולים. שעה ארוכה ישבנו והתלבטנו. ברגע מסוים אמרתי לו שאבוא אתו לשטח האויב. ואם אינו רוצה, אציע את ההצעה הזו לסבך, כי מוכרחים לפגוש אותך, גלעד.

כמה שבועות לאחר מכן ההצעה נפלה מסיבות שלא קשורות בנו. אבל דע לך, גלעד, שאביך היה מוכן לסכן את נפשו כדי לפגוש אותך.

 

מאז נותר לי רק לדמיין אותך בודד, מבוהל, מיואש. שומע את שרשראות הטנקים הפועלים במבצע "עופרת יצוקה" ואחריהם את השקט. אולי קיווית שבאו לחלץ אותך? אולי המלחמה האיומה הזו שהשתוללה בחוץ האירה בך איזה שביב וכיבתה אותו עם השקט, משאירה אותך לבד בחשכה זועק את זעקתך האיומה "הצילו".

 

אחר-כך הדלקנו מדורות שהאירו את השמיים והאדמה בכל קצוות הארץ. חסמנו את מעברי כרם השלום, סופה, קרני וארז. ניסינו למנוע מעבר של כספים לחמאס. הוצאנו את אנשי הצלב האדם ממשרדיהם, עיכבנו ביקורי אימהות אצל אסירים פלסטינים בארץ - הכול כדי לדעת מה קורה אתך. ולא הצלחנו. אנחנו לא יודעים מה קורה אתך גלעד. אנחנו מקווים שיש למה לקוות.

***

מאז שנפלת בשבי לא קרה הרבה. שתי מלחמות עקובות מדם בצפון ובדרום. בחירות. משבר כלכלי עולמי. אחוזים גבוהים של השתמטות מצה"ל וקיטוב בעם. כשתחזור הביתה, גלעד, תגלה את החינוך שקרס ואת תרבות השלטון הקלוקלת. נספר לך שראש הממשלה שלך הולך הביתה עם ארבעה כתבי אישום ושבכל שבוע נפתחת חקירה של בכיר אחר בכנסת. אבל אותה הכנסת, שבה יש עסקנים ורודפי צדק, מנסה לעשות מעשה כדי להחזיר אותך. ולפעמים דווקא בעניין שלך היא עובדת חלש.

 

לפני חודש פגשתי את המח"ט שלך. הוא סיפר לי איך העביר את חפציך האישיים להוריך. איך בכל פלוגה בגדוד שלך יש שלט הקורא לשובך. והוא גם הזכיר את ערבי מורשת הקרב בהם משחזרים את אירוע החטיפה שלך ועושים הכול כדי שהדברים לא יחזרו על עצמם. ביקשתי מהמח"ט שהגדוד שלך לא יעזוב את התעסוקה המבצעית בעזה עד שתשוב הביתה.  אמרתי לו שהפעילות בגזרה בה אתה נתון בשבי היא מסר לחיילים ובמיוחד לבני י"ב העומדים להתגייס לצה"ל שהמדינה והצבא לא מפקירים חיילים. 

 

בעוד אני כותב לך, התכנסה הממשלה והחליטה שלא להחליט. אתה נשאר שם בשבי האפל, ואנחנו פה מתווכחים על המחיר. עבורי, זה כשלון של ממשלה וצבא שחזר לגבולו בלעדיך. אני חש יאוש ואכזבה מכרסמים בתוכי. ועל מנת שלא אלך לאיבוד לדעת, אני חייב לצאת מתוך הסחי הזה של הוויכוחים לעשות מעשה. מה אעשה למענך גלעד? מה עוד אוכל לעשות שיחזיר אותך הביתה?

***

אני רוצה לספר לך, גלעד, שכשנגמרה המלחמה האחרונה בעזה, העברנו לאוכלוסייה שם מזון, תרופות ואוהלים. ביום השני יצאו משם יתומים של חיילי חמאס שנפלו בקרב. בעזרת משרד הביטחון והרווחה קלטנו אותם אצלנו. חצי מדינה כעסה עלינו והחצי השני תמך. אבל אני אמרתי שאנחנו עושים את המעשה הזה גם עבורך, גלעד. כדי שגם בצד השני יבינו שאפשר לנהוג אחרת. ביד אחת להרוג באויב, וביד השנייה לאסוף את ילדיו. וגם להחזיר אותם הביתה.

 

בשבועיים האחרונים הקמנו אוהל מחאה מול משרד ראש הממשלה. הוריך ואחיך יואל התייצבו שם. עשרות בני נוער טרם גיוס שוהים במקום 24 שעות ביממה. הם קרובים לגילך, אתה יודע. לעת לילה הם מתכרבלים בשמיכות, מצטנפים מהכפור הירושלמי, נשכבים צפופים האחד ליד השני כדי להתחמם. ובבוקר הם קמים קפואים כדי להסתער על היום החדש מתוך תקווה שבקצהו יופיע איזה סיכוי. הצבא שלנו חזר לגבולו בלעדיך, גלעד. הממשלה שלנו רפויה, מזגזגת בענייך, גלעד, אבל מולם מזדקרים בני משפחתך, בשקט, בנועם הליכות, בזעקה אילמת. כשיבוא היום הגדול ותשוב הביתה, יחנקו הדמעות את גרונם וביחד אתם יבכו רבבות אזרחים. התנועה בכבישים תעצור. דגלים ייתלו בחוצות הערים וכל נער וזקן וטף יחושו כמו אחרי רעידת אדמה. כי הם יבינו שלא רק החיים שלך, גלעד, ניצלו. גם החיים שלהם.

נכתב במלאות 1,000 ימים לשביו של גלעד שליט בידי החמאס


נכתב בתאריך
26/3/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו