עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האם מקרה הוא שבית הכנסת והפאב הפכו למוסדות מרכזיים בקיבוץ של ימינו?

האסקפיזם מנצח - לא במקרה בית הכנסת והפאב הולכים ותופסים מקום של כבוד בקיבוץ של עידן השינויים. בעיקרו של דבר, אלה שני מוסדות המעודדים אסקפיזם

מאת פלג מור - 8.3.2009

 

אין כנראה גבול לצורך ולמוכנות שלנו לחקות תרבויות זרות ולהכניס אל תוך חצר הקיבוץ אורחות חיים שבעבר היה ברור כי יש בהן סתירה ברורה לאורח החיים הייחודי שלנו. הקיבוץ בימינו, הממשיך להיקרא כך, גם כאשר מתקיים פער של מאות אחוזים במשכורות שמקבלים חבריו, נעדר כבר כנראה אורח חיים ייחודי משלו, אם שום דבר לא עומד בסתירה אליו.

  

לאחרונה קראתי בפליאה מודעה בלוח אלקטרוני של קיבוץ מסוים, במקרה זה שאני גר בו, שהחברים מתבקשים לקבל בברכה בדירותיהם את ילדי המקום, עת יבואו אלה אליהם במסגרת מעין משחק הקרוי 'תעלול או ממתק'. כן, זהו אותו משחק שבארצות ניכר קרוי טריק או טריט והוא מנהג נפוץ בחג ההלואין, ליל כל הקדושים. מסתבר שילדי הקיבוץ היהודים במדינת ישראל העברית אימצו לכבוד פורים מנהג נפוץ של ילדי הגויים בארצות הנצרות. האם אין בחג העברי מספיק תוכן ראוי, אפילו לא לילדים, שיש לאמץ מנהגים זרים? אולי, בחשבון ההיסטורי, הפסדו של  המן הרשע במגילה היה רק הפסד בקרב, אך הוא זה שניצח את המערכה?

 

שני מוסדות ההולכים וכובשים לעצמם מקום בהוויית הקיבוץ החדשה - אפשר להתווכח אם של כבוד או לא - הם הפאב ובית הכנסת. שניהם נציגי אורח חיים זר לקיבוץ המקורי (החילוני) ולרוחו, לא היו צולחים בעבר את סף הכניסה, אך פחות מנוגדים ביניהם ממה שמקובל לחשוב. כנראה שרף הכניסה לקיבוץ, אחרי שהונמך כבר מאוד על מנת שיכנסו לתוכו פערי משכורות ומעמדות בין החברים, אינו עוצר יותר דבר.

 

במפתיע, הפאב המייצג את תרבות האלכוהול ובית הכנסת המייצג את עולמה של היהדות המסורתית, אינם שונים כל כך זה מזה, לפחות ככל שמדובר בהשוואתם לאורח החיים הקיבוצי.  שניהם מבטאים תרבות אסקפיסטית, טיפוח של אי התמודדות עם תחלואי העולם הזה ובריחה מהם, אם בדרך של שקיעה אישית בעולם האלכוהול ואם בדרך קולקטיבית של התייחסות לבעיות העולם הזה כפחותות בחשיבותן, כיוון שהעיקר הוא ההגעה לעולם הבא.

***

באוטובוס העושה דרכו בין קיבוצי העמק הצמודים לגלבוע בואכה בית שאן, האזנתי לאחרונה לשיחה בין שני צעירים, אחד מהם החזיק בידו בקבוק משקה חריף, למרות שהיתה זו רק שעת בוקר,  שדנו בשאלה איך אפשר 'לדפוק את הראש'  הכי מהר בעזרת אותו משקה. ולהשומע ינעם, מה שנקרא.

            ידוע המאמר בפרקי אבות שעל האדם להתקין עצמו בפרוזדור, העולם הזה, על מנת שיכנס  לטרקלין, שהוא הדבר האמיתי, העולם הבא. שותה האלכוהול עומד מול מציאות החיים  בדרך של טשטוש עצמי  המתפלל בבית הכנסת בדרך של אמונה בקיומו של עולם טוב יותר ועד שיגיע אליו, תולה חלק מהאחריות על מאורעות החיים באותו גורם עלום היושב, או לא, במרומים.

 

            הקיבוץ במקורו,  ללא בקשת הנחות ודרכי מילוט לעצמו, ניסה לבנות מציאות חיים אלטרנטיבית, הפוכה לאורח החיים המקובל. זה נעשה בהתמודדות ישירה ובהירה, לאור התכלת העזה בלשונו של עמוס עוז, מול עולם הדת שהיא סם בקנה מידה המוני, כמאמרו של מרקס, פילטר לעיוות ראיית המציאות, ומול עולם הבורגנות. אחד ממייסדי המשק פרץ פעם, באותם ימים ראשונים, בכעס לצריפם של עולי גרמניה שנתכנסו יחדיו לשתיית קהווה, מנהג מהמולדת הישנה, אולי הפאב של אז, וצעק לעברם:  "אצלנו לא שותים קהווה.." כלומר, אנחנו בונים עולם חדש שאין בו מקום למי שמנסה ליצור תת תרבות המבקשת לחזור לימינו כבורגנים.     

 

 הפאב ובית הכנסת הם ברחניים במהותם, מציעים לשוהים בהם מילוט מסוים מתחלואי החברה המודרנית העירונית קפיטליסטית. לא מפתיע שהם נכנסים ביתר קלות אל הקיבוץ בן ימינו, ככל שהוא הולך ומאמץ לעצמו את ערכיה של חברה זו.  

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
8/3/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו