עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ציפי לבני עשתה מביצה שלא נולדה תירוץ לסירובה להיכנס לממשלה

ציפי זורה חול בעיניים - הפלסטינים הסכימו לומר "שתי מדינות", אבל אף פעם לא "שתי מדינות לשני עמים"; ציפי ליבני עשתה מביצה שלא נולדה תירוץ לסירובה להיכנס לממשלה

 

מאת דני רשף - 5.3.2009

 

מאז סירובה של ציפי ליבני להצטרף לממשלת אחדות, היא מנסה להסביר בכל ערוץ תקשורת שאינה מתכוונת להיות עלה התאנה של הממשלה "כלפי פנים וכלפי חוץ" מפני חשיבותו של המו"מ עם אבו עלא.  צודקת ציפי ליבני שעצם קיום המו"מ, אפילו הישגיו לוטים בחשאיות ואפילו שתוצאותיו הן נעלם גדול, יש בהם כדי לרצות במידת מה את הקהילייה הבין לאומית ויש בהם כדי למלא את החלל המדיני בינינו לפלסטינים. ציפי ליבני גם צודקת שקיום המו"מ לכשעצמו מונע יוזמות בינ"ל המונעות מאינטרסים זרים ושעלולות לפגוע בישראל ובתהליך.

 

אבל המחלוקת עם ביבי על ממשלת האחדות לא התמקדה בעצם קיום המו"מ עם הפלסטינים, הרי ביבי עצמו הכריז מספר פעמים שבכוונתו "להאיץ את התהליך המדיני עם הפלסטינים". בפגישתו אתמול עם הילארי קלינטון, אמר ביבי במפורש שבדעתו לתת קדימות לתהליך עם הפלסטינים למול התהליך האפשרי עם סוריה. ציפי לא דרשה מביבי להתחייב להמשך המו"מ אלא דבר מה אחר לגמרי – להתחייבות פומבית של ביבי לאמץ  את העיקרון הבלעדי של שתי מדינות לשני עמים כנוסחה הבלעדית לפתרון הסכסוך. בעניין הזה ציפי ליבני זורה חול בעייני הציבור. ציפי הרי יודעת שאפילו אזכרה אגבית של זהותה של ישראל כמדינה יהודית תפוצץ את הישיבה, ועמידה על העיקרון של "מדינה יהודית דמוקרטית" בעקביות תפוצץ את המו"מ במיידית.  

 

עד כה חזרו הפלסטינים כהד אחרי דברי ערפאת על עקרון "שתי המדינות", אבל לעולם לא השלימו את המשפט "לשני עמים". יאסר ערפאת השתמש בנוסחה שתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו. אבו מאזן מסתפק ברישא – שתי מדינות אבל לעולם לעולם לא לשני עמים (יהודי ופלסטיני). ההיצמדות לעיקרון שתי המדינות לשני עמים מעמידה את התהליך מול הפלסטינים על הכל או לא כלום – ועד כה זה היה לא כלום. למרחב הזה שבין הכל או לא כלום, לא נישאר מקום לשום תהליכים וכיוונים אחרים. לא לתהליך חד צדדי, לא לתפיסה של ניהול הסכסוך והסכמי ביניים ארוכי טווח, לא לשלום כלכלי שיאפשר את השלום המדיני  ולא לרעיון של חדירה חוזרת זוחלת של ירדן לשטחי הגדה ומצרים לעזה.

 

אפילו הייתה ציפי ליבני צודקת בשיטתה הרי מדובר בנושא אחד מני רבים חשובים ומכריעים לגורלה של ישראל - לא פחות. האיום האירני חמור ומיידי פי כמה וככל שאיראן מצליחה לשטות בעולם ולצבור עוצמה כך קטן, ביחס ישר, הסיכוי לשלום עם הפלסטינים. המשבר הכלכלי יכול לעורר זעזועים חברתיים קשים וביכולתה של קדימה היה למנוע את שדידת הקופה הציבורית על ידי ש"ס. קדימה העלתה את נושא שיטת הממשל, היציבות הפוליטית  והבירוקרטיה הישראלית כאבן נגף בפני מיצוי היכולת הישראלית וכעת יש לה הזדמנות חד פעמית למצות את כוחה הפוליטי  כדי לחולל תמורה בהתנהלות האסטרטגית של ישראל.

 

ההתנהלות מול החמאס בעוטף עזה אינה רק סוגיה ביטחונית אלא כרוכה בסוגיה הרחבה יותר של היחס לפריפריה (שוליים) בישראל מקריית שמונה ועד אילת.  מערכת החינוך הישראלית סובלת מליקויים רבים, לדעתי היא נתונה בפשיטת רגל ערכית, ויותר מכל מערכת החינוך היא שמעצבת את עתידנו כאן בארץ. לשיטתה של ציפי ליבני, אם היא מאמינה בדבריה שלה עצמה, כולנו אמורים להיות שפוטים של אבו מאזן ואבו עלא ואין נושא הראוי באמת לטיפול ולקידום בחברה הישראלית זולת תחזוקת התהליך מול הפלסטינים, עד שיתרצו ואם בכלל, ובשיטת ציפי בלבד. 

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
5/3/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו