עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שורש המחלוקת - ויכוח בעניין תהליך השינוי במעוז חיים

שורש המחלוקת - חילופי מכתבים בין מוטי קומורוב (מלווה אזורי בתנועה) לבין אלישע שפירא (רכז המטה השיתופי) סביב תהליך השינוי במעוז חיים

2.3.2009

 

12/02/2009

לכבוד:

אלישע שפירא

רכז המטה השיתופי

 

שלום רב!

 

הנדון: מכתבך על מצבו של קיבוץ מעוז חיים – דו"ח רן רונן

 

לתומי חשבתי כי הוויכוח האידיאולוגי על הדרך הראויה לחלץ קיבוץ ממצב משברי מתמשך כבר מאחורינו.

תזכורת, הזר"ש על אף חשיבותו גם היום, ולבטח בהיסטוריה הקיבוצית, הפך להיות זרם שולי בתנועה הקיבוצית. רוב קיבוציה וחבריה של התנועה החליטו על התחדשות, חלק לא קטן מהם עובר בימים אלו חוויות של צמיחה דמוגראפית, פריחה חברתית והטבה ניכרת במצב הכלכלי, קודם כל של הפרט וגם של הקיבוץ.

אתה כותב שהמלצתו של רן רונן לשנות את אורחות החיים בקיבוץ "כדרך המומלצת לטיפול בכל מה שחשוב ודחוף לטפל בו זו קביעה חסרת שחר שלא הוכחה מעולם". על זה נאמר טול קורה מבין עיניך!

ברצוני להזכירך נשכחות. בראשית שנות השבעים פרסם חבר קיבוץ אפיקים את עבודת הדוקטורט שלו, בה ניתח את ההתנהלות הכלכלית של הקיבוצים והגיע למסקנה, שבעת משבר כלכלי עמוק, הם לא יוכלו לשרוד במתכונתם הנוכחית (השוויונית של שנות השבעים).  כבר אז היו חברים שלא נתנו לעובדות לבלבל אותם. הגדיל לעשות חבר פעיל בקיבוץ הארצי שמצא לנכון לכתוב מכתב למזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים ובו דרישה להוציא את הדוקטור הצעיר מהתנועה.

מאה וחמישים מתוך מעל מאה ושמונים קיבוצים שבחרו לשנות את אורח חייהם לאחר שנים של קיפאון, עזיבה, עזובה ומחסור, (השאר הקדימו רפואה למכה) הם ההוכחה החיה לכך שעבודת הדוקטורט דאז חזתה את הבאות.

כן, ניתן בהחלט לומר כי הדרך של שינוי אורחות-חיים היא הדרך המומלצת, שהוכיחה את עצמה, לתחילתו של טיפול בכל מה שחשוב ודחוף לטפל בקיבוץ הנמצא לאורך זמן בקשיים כלכליים, חברתיים ודמוגראפיים.

לשם השוואה אתה מתבקש לציין שמות של 3 קיבוצים מבוגרים, הנמצאים בשנות ה 60+ לקיומם, שעוברים בעשור האחרון משבר כלכלי, חברתי ודמוגראפי מתמשך, והחליטו בהכרה ובדעה צלולה להישאר שוויוניים ולהלחם כתף אל כתף במצב הבעייתי אליו נקלעו.

להזכירך, חברי חניתה לא היו פחות חלוציים מחברי כברי. קיבוץ בית השיטה לא היה נחות  מבחינה אידיאולוגית מקיבוץ גבע ואמונתם של ראשוני קיבוץ מסדה ברעיון השוויוני, לא פחתה מזו של שער הגולן. בשלב מסוים הפנו להם החיים ו/או בניהם עורף והם נאלצו לקבל החלטות קשות וכואבות בכדי לשרוד.

כאשר עולה על שולחן התנועה בעיה של קיבוץ הנתון בקשיים יש היום תרופת קסם. "וועד ממונה" קוראים לה. כך, באחת, נלקחת מידי חברי הקיבוץ הסמכות לנהל את ענייניהם ובלבד שלא יחליטו על שינוי אורחות חיים. אתה כהיסטוריון, בוודאי יודע שהתביעה הכמעט ראשונה של חברי דגניה לפני 99 שנים הייתה להשתחרר מעולם של פקידי הברון ולממש את זכותם לנהל את עצמם באופן עצמאי.

חברי הקיבוצים העובדים בתנועה מצווים מכח מצפונם להמליץ לכל קיבוץ ו/או חבר הפונה אליהם את ההמלצה הטובה ביותר בעיניהם לטיפול במצב אליו נקלעו. במיוחד אם תובנה זו נרכשה בשנים רבות של ניהול וניסיון בקיבוצים, וגם אם היא סותרת אידיאולוגיה זו או אחרת.

פיסת מידע: עבודה שנעשתה באגף הכלכלה בתק"צ הביאה למסקנה שבעת שינוי, חוסך הקיבוץ כ-1.5 מליון ש"ח לכל מאה חברים. קיבוץ של מאתיים חברים חוסך על דרך ההמעטה שני מליון ש"ח, היכולים להוות בסיס לערבות ההדדית הנדרשת.

בשיחתו עם חברי הקיבוץ באסיפה הכללית אליה הוזמן ע"י מוסדות הקיבוץ, חזר רן רונן ואמר לחברים, שאין בהמלצתו שום גישה אידיאולוגית. הוא מדבר מתוך ניסיונו רב השנים של עבודה בקיבוצים שנמצאו בקשיים.

הדרך הטובה, הוסיף ואמר, לשמור על החברים וזכויותיהם במצב משברי כזה שאליו נקלעו, היא לקבל החלטה שמשמעותה היא  ששכר החברים, הפנסיה למבוגרים ורשת הביטחון לחלשים - הם קו ההגנה עליו נלחם הקיבוץ מול כל נושיו. אם יתגבשו חבריו סביב הסכמות אלו יוכלו לעבור את המשבר ולהישאר קיבוץ.

הניסיון מלמד שאף אחד איננו יכול להגן על תקציב של קיבוץ שיתופי, גם אם תקציבי חבריו יורדים להקצבה של 100 ₪ בחודש. קיבוץ מתחדש שאיננו עומד בתקנות הרשם לגבי רמת החיים המינימאלית של חבריו, נקרא מייד לסדר!

נציג של הזרם השיתופי, יהא אשר יהא, לא יחלץ את הקיבוץ ממצבו הנוכחי בלי לחתוך עד דק בהוצאות הקיבוץ (כולל  את תקציבי החברים כמובן), אלא אם כן יביא כסף מהבית או ימצא באר נפט.

 לא יותר פשוט להרים את הכסף המתגלגל על הארץ בקיבוץ השיתופי ולתת אותו  ישירות לחברים?

אילו התעניינת לדעת היית לומד כי הקיבוץ נמצא כבר 15 שנה במצב של תקיעות חברתית, קיטון במספר החברים, מהלכי שינוי כאלה ואחרים בלתי נגמרים, ובתקופה האחרונה במצב כלכלי קשה ביותר.

לו אני במקומך הייתי לומד את הנושא, מגיע אל הקיבוץ ואומר להם כך: "חברים יקרים, נקלעתם למצב בלתי אפשרי. למרות שאני דוגל ברעיון של הקיבוץ השוויוני אינני מוציא מכלל אפשרות שהדרך הטובה לנהוג במצבכם, קודם כל בכדי לשמור עליכם ועל המסגרת הקיבוצית בה את חיים - היא לשנות אורחות חיים למודל רשת ביטחון. דרך זו, הגם שאינני נמנה על תומכיה היא דרך לגיטימית להיאבק במצב אליו נקלעתם. קיבוצים רבים עשו זאת והצליחו לשרוד."

האם יהיה בך העוז והיושרה לעשות כן?

הערה: לא מיותר לציין כי מכתבך השיג את מטרתו. אגף הכלכלה, הגם שהתבקש ע"י הקיבוץ לשלוח נציג לדיון נוסף באסיפה הכללית, סרב בנימוס לעשות זאת, ונימוקיו עמו.

                                                                                                 

                                                                                 בברכה,

                                                                                 מוטי קומרוב

                                                                                 רכז אזור מלווה קיבוצים

 

 

  

 

25 פברואר, 2009

‏א' אדר, תשס"ט

אל:

מוטי קומורוב

שלום

 

                בתשובה למכתבך אלי מ 12.2.09, הריני להשיבך בפירוט, על פי סדר טיעוניך: 

 

1.      הוויכוח כנראה אינו מאחורינו, לפחות כל עוד אתה ואחרים דבקים באידיאולוגיה הקפיטליסטית השמרנית, הקורסת לעינינו בעולם ובישראל. לשיטתי אין קשר הכרחי בין הבחירה הערכית של חברי הקיבוץ, לבין יכולתו של הקיבוץ להתמודד עם משברים כלכליים ואחרים. על פי אמונתי, בכל מצב ובכל עת "הרשות נתונה".

 

2.      האמירה על שוליותם של הקיבוצים השיתופיים אינה ראויה. מיעוט אינו זהה לשולי. תופעות משמעותיות וחשובות מובלות לפעמים על ידי מיעוטים. במקרה שלנו אני סבור כי הקיבוצים השיתופיים הם הליבה של התנועה הקיבוצית. בלעדיהם ספק האם יישמר הדבק המחבר בין הקיבוצים וספק האם תוכל להתקיים התנועה הקיבוצית. חשיבותם של הקיבוצים השיתופיים לחברה הישראלית בכללה, נובעת מהיותם קוטב אלטרנטיבי, מנוגד לאידיאולוגיה השמרנית הרווחת.

 

3.      מצבם של גשר, חמדיה, בית השיטה, מצובה ואחרים, כולם קיבוצים שעברו מזמן להתנהלות דיפרנציאלית, מלמד כי אין זו תרופה מוכחת להיחלצות ממשברים. כך גם העובדה כי עשרות קיבוצים דיפרנציאליים לא הצליחו להבטיח את פנסיית המינימום, על פי תקנות הסיווג לפחות. בלשונך: "טול קורה מבין עינך".

 

4.      הקיבוצים שהשכילו להיחלץ ממשברים קשים בדרך שיתופית, והקיבוצים המבוססים שבחרו מרצונם החופשי לעבור להתנהלות דיפרנציאלית, הם ההוכחה שמדובר ראשית לכל בבחירה ערכית. בחירה ערכית על פי רצונם ונטיית ליבם של החברים. הטיעונים האחרים שייכים ל"אידיאולוגיה" (ראה הערתי בסעיף 1).

 

5.      איני חולק על היותם של חברי חניתה, בית השיטה ואחרים בעלי חזון ציוני וחברתי. אני קובע כי בבחירתם את הכללים להתנהלותם בהווה ובעתיד, הם בחרו לחיות על פי ערכים שונים מאלו שאנו (בקיבוצים השיתופיים) מנסים לחיות על פיהם. חשוב לציין כי אחדים מבין הקיבוצים הדיפרנציאליים מנסים לשמר חלק מהערכים השיתופיים. אני מאחל להם הצלחה, למרות המגמה היורדת המסתמנת בכל הקיבוצים הללו.

 

6.      אינני מחסידי הוועדים הממונים וההנהלות החיצוניות לסוגיהן. אני מאמין ביתרונות הניהול העצמי, כפי שהוכיחו ראשוני דגניה לארתור רופין, מי שעמד אז בראש "המשרד הארץ ישראלי" (ולא לפקידי הברון). היות והטרחת את ראשוני דגניה לדיון, אני מזכירך כי ארתור רופין השתכנע רק לאחר שדגניה הצליחה להרוויח, במקום שחוות כינרת הפסידה, למרות המנהל הממונה שנשלח על ידי ארתור עצמו כדי לנהל אותה.

 

7.      איני מפקפק ביושרם של הפעילים בתנועה. אני חלוק על התובנות המנחות אותם ועל בחירתם הערכית (של רובם). אני חולק גם על רבים מהנימוקים שאתם משתמשים בהם. להזכירך, ניסיונם הניהולי, הכלכלי והחברתי, של אנשי המטה השיתופי אינו נופל מניסיונם של האחרים. בטעות חשבת שאני היסטוריון במקצועי. לימודי האקדמיים היו בתחום הפילוסופיה, אך רוב שנותיי עסקתי ואני ממשיך לעסוק בניהול כלכלי וחברתי בקיבוץ. כמוני הדוברים האחרים של המטה.

 

8.      הטענה בדבר החיסכון המובנה, במעבר להתנהלות דיפרנציאלית, מוכרת לי ואני חולק על נכונותה. מול ההוצאות הנחסכות לקיבוץ, נוספות עלויות אחרות לחברים. בנוסף, ראיתי קיבוצים שיתופיים שהצליחו לחסוך סכומים גדולים יותר, כאשר הדבר נדרש. לדוגמא קיבוצי, שהוריד השנה 3.5 מליון ₪ מתקציבי הקיום, ויתכן שיידרש לחיסכון נוסף. כל זאת מבלי לשנות את אופיו השיתופי - שוויוני.

 

9.       הניסיון מלמד שניתן בהחלט להגן על תקציבי החברים בקיבוץ השיתופי. הראיה, התנהלותם של קיבוצים רבים נוכח משברים קשים, כאשר נשמר עיקרון ההתחלקות השווה במה שיש.

 

10.  לצערי רשם האגודות השיתופיות אינו ממלא את חובתו. רוב הקיבוצים הדיפרנציאליים לא קיבלו עד היום את אישור הרשם לשינוי תקנונם, והרשם כמעט שלא התערב בקיבוצים הדיפרנציאליים הרבים שאינם ממלאים את חובתם על פי תקנות הסיווג.

 

11.  מול המשבר הקשה של מעוז חיים נחוצה הנהגה אמיצה ונחרצת, שתוביל מהלכים כואבים של התייעלות והתאמת ההוצאות למשאבים שבידם. במקביל עליה לבנות תוכנית לצמיחה מחודשת ולהוביל את הקיבוץ להגשמתה. הנהגה כזו תוכל להצליח רק אם הציבור ישתף פעולה וישתתף בהובלת המהלכים. זו משמעותו של הניהול העצמי מאז ימיה הראשונים של דגניה. יש לי ספק רב האם נכון ואחראי להכניס את הקיבוץ להתמודדות כה קשה, שעשויה לרסק אותו, דווקא בתקופה משברית זו.

 

12.  חובתם של הבנקים ושל הארגון האזורי לדרוש מהקיבוץ לנקוט בפעולות מידיות לעצירת הגידול בחוב, להכין תוכנית הבראה ולקיים פיקוח ובקרה הדוקים על השימושים בכסף. אין זה מעניינם ואין זה מסמכותם (וזה גם לא חוקי) להתערב בדיון הערכי המתנהל בקיבוץ. מניסיוני במקרים קודמים, היו אלו "כוחותינו" מי שהמליצו לבנקים להתנות הסדרים וסיוע בשינויים דיפרנציאליים. בהסדרים רבים שנעשו בקיבוצים שיתופיים לא עלתה כלל דרישה כזו.

 

זו עמדתי וזו אמונתי. דברים ברוח זו אמרתי וכתבתי לחברים במעוז חיים, מתוך תחושה של אחריות ואכפתיות רבה לעתידם וגורלם של החברים והקיבוץ. הבחירה כמובן בידם.

  

בברכה           

אלישע שפירא

המטה השיתופי  

 

                   

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
2/3/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו