עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לריענון הזיכרון - הפרטת המדינה

לריענון הזיכרון

מאת מיכה אשחר - 17.2.2009

 

 

לכל השואל: זה לא רק נתניהו שהפריט כל מה שזז. ואריסון קנה מציאות, לא רק מהמדינה

 

אני אוהב את המשחק הנקרא: "הבה נמציא את הגלגל". במשחק זה ממציאים משהו שהילידים הפרימיטיביים לא שמעו עליו מעולם, או כמו שמתברר בכמה מקרים, שמעו והדחיקו. במשחק זה, יש יתרון מוחץ למי שקצת הסתובב בכורסא והקליד כמה מילות חיפוש פשוטות. לעומת שנים עברו, בהן היה צורך לשוטט בעולם, או לפחות בספריות טחובות, ולהוציא זמן ו/או כסף יקרים, היום גם קל יותר לשכנע אנשים אחרים לעשות את המחקר המקיף, בעצמם.

 

אשתמש בקוריוז: נניח שבאותה מדינה פרימיטיבית אין בארות נפט, מכרות פחם או גייזרים הנובעים מתוך כל חור באדמה. בכל זאת, הילידים זקוקים באופן נואש, לאנרגיה זולה בשפע, ולא מזהמת. מתברר שמדינות שיש בהן אנרגיה כזו, ואין להן מקורות אנרגיה טבעיים אחרים, הן לרוב בעלות כור גרעיני. מתברר עוד, שאיכות הסביבה בחלק משמעותי של אותן מדינות, היא דווקא גבוהה יחסית לשאר העולם. מעניין לא? אז"ש (אז זהו, שלא).

 

באתר 'יסו"ד' התפרסם לאחרונה מאמר מעניין ומומלץ, מאת רן רביב, המספר בין היתר על קואופרטיב אשראי לדיור. כדי לא לגזול מהעניין הרב שיש במאמרו של רן, אומר רק כי השיטה מדהימה בפשטותה וביכולתה לענות על צורך אנושי בסיסי בדיור, מצד אחד, מבלי ליפול למלתעותיה של השיטה הפיננסית הישראלית, מצד שני. פשוט רעיון פנטסטי.

 

התגובות הממו אותי. מגיב אחד כותב כי ייתכן ש"ארגון עובדים דמוקרטי" יוכל להיות התארגנות קהילתית סולידארית הבנויה על חברה מלוכדת, וכן הלאה. כותב אחר, מציין כי זהו מבנה חדש ואלטרנטיבי לחשיבה הקפיטליסטית. היוזמות המבוססות על סולידאריות, כותבים שם, עונות על הצרכים – הכלכליים, הבריאותיים, החינוכיים והנפשיים של הציבור.

בקיצור – פנטסטי. החבר'ה פשוט מבינים עניין! יש עם מי לעבוד.

***

אני חושב שרעיון מבורך זה, יכול בהחלט לקרום עור וגידים. ממש! התארגנות עובדים שפעילויותיה יקיפו מגוון רחב של צרכים אנושיים.

הצורך בדיור, למשל. איש לא יכחיש כי כל אדם זקוק לקורת-גג. לכן יש להקים חברה לשיכון של עובדים. אולי נקרא לה פשוט "שיכון עובדים".

לצורכי בריאות, למשל, התארגנות כזו צריכה לכלול קופה לעזרה הדדית של עובדים. אולי נקרא לה בשם "קופת חולים".

שמות אלו שהצעתי אינם מחייבים, כמובן.

 

כמו כל הכותבים והמגיבים האתר 'יסו"ד', גם אני סבור כי התארגנות עובדים כזו, צריך שתכלול גם מערכת חינוך. זאת, במובנו הרחב והמקיף של המושג "חינוך": כלומר, בתי ספר ומכונים להשכלה גבוהה, אבל גם עיתון ואולי אפילו הוצאת ספרים. וכדי שלא תיפול ההתארגנות הזו טרף להשתלטות פיננסית, העובדים צריכים שיהיה להם גם מוסד פיננסי משלהם שיעניק אשראי. אפשר אפילו שיהיה להם בנק.

 

אחרי עוד מחשבה ממושכת, ירדתי בעצב מהרעיון. כי כולנו יודעים מה יקרה: יעברו כמה שנים והמנגנון יסתאב. ההתארגנות הוולונטרית תהפוך למפלצת. ואז, אז יבואו כל התנים והצבועים ואוכלי הפגרים האחרים, ויצביעו בכובד-ראש על הפגמים המשמעותיים שנפלו בהגשמת הרעיון היפה כל כך. ובמקום לתקן, הם כמובן ישפכו את התינוק עם המים.

 

ואחרי רעידת האדמה, יכתוב שוב מישהו אחר באתר 'יסו"ד' על הרעיון להקים ארגון שיחלץ את העובדים מציפורני המערכת הפיננסית, אשר יונקת את חלבם ואת דמם של העובדים, בגלל הצרכים הפשוטים כל כך, שאפשר היה לספק אותם אחרת.

 

אני מצטט מאתר "תנועת העבודה הישראלית":

 

בשנת 1996, במסגרת התהליך של פירוק חברת העובדים מנכסיה, מכרה ההסתדרות את מניותיה ב'שיכון ובינוי אחזקות בע"מ' לעובדי החברה ולחברת אריסון השקעות.

 

אז לכל מי ששואל: זה לא רק נתניהו שהפריט כל מה שזז. ואריסון קנה מציאות, לא רק מהמדינה.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
17/2/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו