עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מפלגת העבודה היא הפחות רחוקה, או היותר קרובה, להמשך המאמץ לבניית הסוציאל-דמוקרטיה בישראל

יציע הפרשנים - לכל היושבים על יציע הפרשנים: מפלגת העבודה היא הפחות רחוקה, או היותר קרובה, להמשך המאמץ לבניית הסוציאל-דמוקרטיה בישראל. אשמח שתתקנו אותי אם אני טועה

מאת אודי מנור - 2.2.2009

 

כמו הזקנים בחבובות: מיומני החדשות, עבור בטורי המאמרים וגמור ברחוב כמובן, בכל מקום אותה בכיינות, אותם טקסטים, אותה רדידות. 'אין למי לבחור', 'אין על מה להביע דעה',  'אין דמוקרטיה בישראל'. מילא, כשזה העיתונאים של רשות השידור, אלו שמבינים את הקשר בין מערכות ציבוריות לחובה לטפח תודעה ציבורית רק כאשר פקידי האוצר רוצים לקצץ עוד קצת מתקציב השידור הממלכתי. ואם הירון-דקלים והענת-דוידובים לא מבינים את זה, מה נצפה מגן הילדים של גל"צ. ומעיתון לאנשים חושבים בוודאי שאין מה לצפות אלא לנהי פוסט-מודרניסטי של 'הכל הולך' כי 'כלום לא השתנה' וכיו"ב חוכמות של 'שקיעת המערב'. אבל כשזה כבר אצלך בבית, ממש בבית התנועתי והפוליטי, זה כבר דורש תגובה ציונית הולמת.

***

הנה מתראיין לו בדיוק ברוח הנכאים המתבוננת-מהצד הזו, מי שנתפס בעיני רבים כמבטא המובהק ביותר של 'הסוציאל-דמוקרטיה' בישראל, ביום הראשון לתעמולת הבחירות, לקול ישראל כמובן, ומסביר לשדרן, איש הגיגים ידוע בפני עצמו, הסבר מלומד שכותרתו יכולה להיות בקלות, 'קץ הפוליטיקה'. 'אין הבדל', 'כולם אותו הדבר', 'הכל מוצרים על המדף', כמו 'הישרדות' או משהו כזה. הכל מנומק ומלומד, משולב בתיאוריה וביקורת, לפי הספר ובמיטב הז'רגון המקצועי.

 

או איש ציבור בעל תפקיד מרכזי בתנועה הקיבוצית, הפורש בפני הקורא את תמצית הידרדרות השמאל בישראל, השמאל 'הסוציאל-דמוקרטי' יש להדגיש, מאז המהפך ההוא, ב-1977. הסיפור ההיסטורי הוא בסך הכל מבוא למסקנה האקטואלית. אין למי לבחור, אין על מה לדבר.

האם ניתן להתווכח על העובדות? האם לא נכון שאכן המפה הפוליטית בבחירות 2009 היא מנומרת וחסרת חוט שדרה? האם אין זה נכון שמאז 1977 הלך המחנה הסוציאל-דמוקרטי והתפצל והתפלג ונחלש?

 

הכל נכון. חוץ מדבר קטן אחד. ב-10 לפברואר יש בחירות. מי ששכח, בחירות עוסקות בבחירת האנשים הבאים שינהלו את המדינה. מי שיש לו דעה על איך מדינה צריכה להיות מנוהלת חייב לתת תשובה פשוטה אחת על שאלה פשוטה אחת: מי מבין החלופות הממשיות שאת פתקיהן אפשר יהיה למצוא בקלפי ב-10 לפברואר קרובה ביותר – או רחוקה פחות אם זה עוזר למצפון או לקתרזיס של המצפון – מהחזון הסוציאל-דמוקרטי (הציוני, כך יש לקוות, ברמת ההצהרה זה עדיין שם למרות הקריאה להכרה בחמאס ולמרות שיתוף הפעולה המוצהר והמגובה עם גורמים אנטי-ציוניים ותומכי זכות השיבה)?

***

התשובה שלי היא שמפלגת העבודה היא הפחות רחוקה, או היותר קרובה, להמשך מאמץ בנייתה הסוציאל-דמוקרטית של המדינה הציונית. יתכן שאני טועה, אבל אז אשמח לשמוע היכן ומדוע. לידידי תומכי מרצ (החדשה, החדשה, אלא מה) אומר בקיצור, שבלי קשר לשאלת העמדות הכלכליות-פוליטיות האמיתיות של המפלגה הזו, דבר אחד ברור לגביה: היא לא מפלגת שלטון, לא בכוונותיה ולא בתפקודה בעשורים האחרונים, אלא מפלגת קתרזיס.

 

ומדוע דברים כאלו פשוטים לא נשמעים? כי מסתבר שקל, קל מאד, נוח ונעים, לשבת ביציע הפרשנים. הנה גם אני אחטא בהדוניזם הזה, ואציע פרשנות לתופעת יציע הפרשנים. אפשרות אחת – 'ויתרנו על הבחירות הבאות. מה שיהיה יהיה. מה-11 לפברואר נתחיל לבנות מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה' (לידיעת כולם: יש כבר אחת כזו. תקשיבו לתעמולה של הסוציאל-דמוקרטיה החד"שה, תרתי משמע). אפשרות שניה – 'ויתרנו על המציאות. גם אחרי ה-11 לפברואר נמשיך להגג ערכים מופשטים, זה תמיד רהוט יותר'.   

 

למאמרים של אודי מנור

נכתב בתאריך
2/2/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו