עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המפולת הפיננסית העולמית ניערה את השיח הסוציאל דמוקרטי בארץ, אך טרם הבשילה לכדי מהפך של ממש

ארוכה הדרך לסוציאל דמוקרטיה - המפולת הפיננסית העולמית ניערה את השיח הסוציאל דמוקרטי בארץ, אך לא הבשילה לכדי מהפך של ממש. הדרך עוד ארוכה

מאת אלישע שפירא - 27.1.2009

 

בשנים האחרונות הפך הדיבור על הסוציאל דמוקרטיה לאופנה מקובלת בחוגים מסוימים. מי לא שמע על "המודל הסקנדינבי", או יותר נכון, מי מוכן להודות שאינו יודע עליו? כאשר מתרבים המסתופפים תחת דגלה של הסוציאל דמוקרטיה, להגדרתם העצמית ולהגדרת חזונם, פורץ בהכרח הוויכוח: מי הוא סוציאל דמוקרט "אמיתי" ומי נושא את שמה לשווא.

 

 היו מי שקיוו שמפלגת העבודה, בהנהגתו של עמיר פרץ ובהשתתפותם של שלי יחימוביץ, אבישי ברוורמן ואחרים, תוביל את המהפך הסוציאל דמוקרטי בישראל של שנות אלפיים. מולם טוענים לכתר אנשי מרצ, הגורסים כי מפלגת העבודה איבדה את דרכה ורק מפלגתם, שתוגברה בכמה אנשי רוח (ראויים ללא ספק), היא נושאת הדגל האמיתית של הסוציאל דמוקרטיה החדשה. אחרים סבורים שרק "מפ"ם ההיסטורית" (זוכרים?) יכלה להנהיג את המחנה החברתי, אך היא בגדה בשליחותה כאשר העדיפה את "הצפונים" של "שלום עכשיו" על פני העובדים ואנשי עיירות הפיתוח, בהחלטתה לפני שנים להתאחד עם "רצ" של "זכויות האזרח" ועם "שינוי" הליברלית.

 

 זו רשימה חלקית של אלה "שאין נאמנים מהם לרעיון", בעיני עצמם, אך רובם נחשבים למי ש"סטו מהדרך" ואפילו "בגדו בה", בעיני האחרים. בעניין זה סוציאל-דמוקרטים רבים נוהגים כמו אותו יהודי שנקלע לאי בודד ובנה עד רדת הערב שני בתי-כנסת. אחד כדי להתפלל בו והשני כדי להחרימו.

 

***

המשותף לכל בעלי הפלוגתא, הנאבקים על הזכות להיחשב לנציגים היותר נאמנים של הדרך הסוציאל-דמוקרטית, הוא חוסר ההצלחה לצרף אליהם ציבורים גדולים ומשמעותיים - את אלה שעל פי כל ניתוח חברתי וכלכלי היו אמורים לתמוך בדרכנו. במבחן זה נכשלנו כולנו. את האמת צריך לומר: מאז המהפך הפוליטי בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, צועדת החברה הישראלית בהתמדה לכיוון ההפוך. התחולל כאן מהפך של ממש. מהפך ללא קרב. תנועת העבודה על כל חלקיה ומפלגותיה לא הייתה ואינה מחסום למצעד הניאו ליברלי. חמור עוד יותר, רבים מאנשי תנועת העבודה ומנהיגיה הצטרפו למהפך. חלקם בתחושה של חוסר ברירה אחרת, וחלקם כמובילים וכמאיצים.

 

בזכותם של אלה ושל אלה הייתה הסוציאל דמוקרטיה הישראלית הוותיקה ליבשת שוקעת, עד שנותרו ממנה רק איים זעירים של סולידאריות אנושית. רק לאחרונה החלו לשאול גם אצלנו האם תוצאות המפולת הפיננסית והכלכלית העולמית והשלכותיה הקשות עלינו, יחד עם הרייטינג העולה של הסוציאל-דמוקרטיה האירופאית יחוללו שינוי בתפיסותיו של הציבור הישראלי? עוד מוקדם להעריך ולהשיב מה יקרה, אך נראה שזה לא יקרה עד לבחירות הקרובות.

 

מהי סוציאל דמוקרטיה?

 

זה הרקע ליוזמת "המטה הסוציאל דמוקרטי". המטה פועל כדי להכשיר את הלבבות, לאחד ולקרב את כל מי שמייחלים למהפך חברתי שכנגד. לכן בחרו יוזמיו שלא להיכנס בשלב זה לזירה המפלגתית. זו בחירה שנעשתה למרות שאנחנו יודעים עד כמה זקוקה החברה הישראלית לכוח פוליטי שיוכל להוביל את המהפך שכנגד. הגענו למסקנה כי בשלב זה חשוב לנסח את ההסכמות ולהכין את הרקע לאיחוד כוחות ולהצטרפותם של רבים נוספים. לשם כך יש להשתחרר מתסמונת "שני בתי הכנסת", יש לוותר על תורות סגורות של "רק כך" ולנסח את ההסכמות ואת המטרות המשותפות באופן מרחיב המאפשר ללכד רבים לעשייה משותפת. הגדרה מרחיבה כזו אפשר לנסח במונחים יחסיים של יותר ופחות, על פני מספר צירים משמעותיים של המציאות החברתית. ניסוח ברוח זו יראה כך:

·         יותר שוויון ופחות פערים כלכליים ועוני לרבים.

·         יותר סולידאריות חברתית ופחות ניכור וריחוק.

·         יותר אחריות ציבורית (ממשלתית) ופחות הפרטה של שירותים ציבוריים.

·         יותר התערבות במשק ורגולציה ופחות "משחק" בלתי מבוקר של כוחות השוק.

·         יותר ביזור של הבעלויות במשק ופחות השתלטות של מעטים על המשאבים הלאומיים.

·         יותר דמוקרטיה משתפת ופחות ריכוזיות בידי אליטות של הון ושלטון.

·         יותר השכלה ומתן הזדמנויות לרבים ופחות העצמה של בעלי יכולת.

כל אלו ועוד, הם קווי מתאר היוצרים את תמונת הסוציאל דמוקרטיה שלי.

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
27/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו