עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מעין ניצול - היסוד היהודי, המקפיד להתייחס בספקנות ואנושיות לנאמנות הלאומית, חסר מאוד בהוויה הישראלית

מעין ניצול - היסוד היהודי, המקפיד להתייחס בספקנות ואנושיות לנאמנות הלאומית, חסר מאוד בהוויה הישראלית

מאת דודו פלמה - 26.1.2009

 

"...היהודי - בכל מקום שהוא יכול להתקיים, בכל מקום שהוא יכול לבחון מחדש את היחס שבין המצפון וההתחייבות הרעיונית, הוא מקפיד על נאמנותו הלאומית ומתייחס אליה עם זאת בספקנות ובאנושיות - דבר שעשוי לשמש מעין סם גירוי רב חשיבות". (ג'ורג' שטיינר, "מעין ניצול").

 

נראה שהיסוד היהודי הזה, כלומר זה הבוחן מחדש את היחס שבין המצפון וההתחייבות הרעיונית, המקפיד להתייחס בספקנות ואנושיות לנאמנות הלאומית, שהיה התרומה הגנטית שלנו לאתוס הלאומי של עמים אחרים, חסר מאוד בהוויה הישראלית שהתגבשה כאן במאה השנים האחרונות. לכן חשוב להקשיב דווקא היום לבוריס ויאן (וזאת למרות שאיננו יהודי).

בדמוקרטיה חפצת חיים חייבים להישמע, גם, הקולות האלה.

 

בוריס ויאן, מהנדס, משורר, סופר, מחזאי, חצוצרן ומבקר ג'ז נפטר בגיל 39, ביוני 1959, מהתקף לב, כשהוא מותיר אחריו יותר מ- 400 שירים. היה ידיד קרוב של ז'אן פול סארטר. עוד ידועים גם שני ספריו: "עוד אירק על קבריכן" ו"צל ימים". הוא היה אהוד ביותר על הסטודנטים המורדים בזמן מרד הסטודנטים בפריז בשנות ה- 60 . אחד משיריו הנודעים ביותר הינו "העריק". תרגמתי אותו מאנגלית, לטובת השיח הציבורי שהופך להיות יותר ויותר לאומני, פטריוטי ומתחסד, עד כדי סכנה של חנק הדמוקרטיה הישראלית.

 

וכמובן גם כדי שנחזור לשפיות מאזנת, רגע לפני שנשטף כולנו במים העכורים של השנאה לכל מה שהוא לא אנחנו. התרגום מוקדש לנועם ליבנה, בן קיבוץ בית העמק שסרב ללחום בעזה והקריב את חירותו לטובת האנושיות של כולנו.

 

העריק / בוריס ויאן  (תרגם דודו פלמה)

 

אדוני המנהיג

לפניך מכתבי מונח,

אקווה שבו תקרא

כשיימצא הזמן שבידך.

        

אך זה הגיע לידי

צווך הקורא אלי

לצאת לחזית

עד ליל רביעי.

 

אדוני המנהיג

לא אלך!

לא באתי לעולם

כדי לקטול בני- אדם.

 

חלילה לי מהכעיסך

אך לך חייב אני לומר

שגמלה בי ההחלטה-

לערוק מן המערכה.

 

מאז לייסורים הולידתני אימי

חזו עיני במותו של אבי,

חסר אונים נטשוני אחי

לקול בכיים הקורע של ילדי.

 

אמי כה הרבה סבלה

עד שאלי קבר ירדה.

מקברה תלעג לרעם הכדורים,

משם תישחק לדגדוג התולעים.

 

כשהייתי בבור כלא

הם גנבו את אשתי,

שדדו את נשמתי

ואת כל מה שלי יקר.

 

בעלות שחר קודר

על שנותיי המתות

נעלתי דלתי לבבי

ואצא לדרכים.

 

אצעד לי בעוז

במשעולי צרפת,

מבריטני עד פרובנס

לאנשים אזעק חמס:

 

לפקודה סרבו

סרבו למלא את הצו,

למלחמה אל תצאו

בכל מאודכם סרבו!

 

ולך אדוני המנהיג זאת אומר:

אם חובה לשפוך דם

שפוך את שלך,

הן לכך כה תיטיב להטיף.

 

אך עת תשלח אחרי את כלביך,

אם תשיגני ידם, דברי האחרון אקרא:

"טומאת הנשק לעד לא עוד אשא,

גופי החשוף כדוריכם יוכלו לנקב ככברה".

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
26/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו