עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האירוניה של המציאות - על החמאס וההסדר המדיני * איחוד התנועות * ורוזה לוקסמבורג

האירוניה של המציאות - על מקומו של החמאס בהסדר המדיני * על האנרגיה שאבדה באיחוד התנועות * ועל רוזה לוקסמבורג שהקדימה את זמנה

 

מאת אלישע שפירא - 13.1.2009

 

 

השעון המדיני התחיל לנוע

 

בשבוע שעבר סיירנו בקיבוצי קו האש. התרשמנו מאוד מהתארגנות הקיבוצים ומתמיכת המועצות האזוריות, פיקוד העורף, התנועה וגורמי השלטון לסוגיהם. ברדיו שמענו על הירי וההרוגים בבית הספר של אונר"א. מעבר לדיון על הציניות של החמאס ועל כך שתקלות כאלה קורות במלחמות, נראה כי זה היה הרגע בו החלו מחוגי שעון הזמן המדיני לנוע בקצב מהיר, לקראת הסדר שיאפשר לסיים את הלחימה.

 

 למרות הצהרות הקברניטים, לא יהיה הסדר בר-קיימא, בלי החמאס. החמאס הוא הבעיה והוא גם חלק מהפתרון. בלי החמאס לא יובטח השקט, גם אם השתתפותו בהסדר תהיה עקיפה ומוסווית משהו. יוצא אפוא שהחמאס ייצא מהמלחמה כגוף מוכר על ידי הצדדים, כשותף להסדר מדיני, עליו יחתמו מן הסתם ממשלת ישראל, האו"ם ואולי גם ממשלת מצרים. במובן זה כנראה שהחמאס ייצא מורווח מהמלחמה שנועדה לגמוז אותו. זו האירוניה של המציאות. אם ההכרה בחמאס תעשה אותו לגוף אחראי, מחויב לעמו ומחויב להסדרים בין-לאומיים, ייצאו כל הצדדים מורווחים והקורבנות לא היו לשווא.  

 

החמצת האיחוד הגדולה

 

התנועה הקיבוצית המאוחדת מפוצלת היום בין חמש או יותר מפלגות פוליטיות, מ"חד"ש" ועד "ישראל ביתנו". בדיעבד מתברר כי איחוד התנועות "שחרר" את חברי הקיבוצים מהמחויבות ההיסטורית למפלגות שהיוו  ביחד את תנועת העבודה הישראלית, המפלגות שבנו את המדינה. כך הביא האיחוד לפיזור (אם לא ריסוק) כוחה הפוליטי של התנועה הקיבוצית. יותר נכון, הוא השלים את תהליך אובדן כוחה והשפעתה הפוליטית. ב-1977, לאחר המהפך שהעלה את הליכוד לשלטון, החליט קיבוץ עין השופט לקרוא ולפעול לאיחודה של התנועה הקיבוצית. המטרה הייתה לגבש את הגרעין הקשה של תנועת העבודה, כשלב לקראת איחודה. איחוד שאמור היה להחזיר את תנועת העבודה להובלת המדינה. שמעון אבידן ז"ל, מפקדה המהולל של חטיבת גבעתי במלחמת השחרור, היה אז המזכיר הוותיק של הקיבוץ.

 

אני (החתום מטה) הייתי המזכיר הצעיר. ביחד הובלנו את היוזמה שנבלמה אל מול התנגדות גורפת, מקיר לקיר, במפ"ם ובקיבוץ הארצי של אותם ימים. פנינו אז ליגאל אלון ז"ל, וביקשנו שיעכב את האיחוד הזוגי שהבשיל באותם ימים, כדי שנוכל להביא לאיחוד כולל. יגאל כתב לנו: "דבריכם הם כמים חיים להלך במדבר". אך הוא הוסיף: "היות ותנועתכם, הקיבוץ הארצי, עדיין אינה מוכנה לאיחוד, נקדם בינתיים את האיחוד הזוגי". כך קם התק"ם. האיחוד המיוחל הושלם לאחר יותר משלושים שנה, לאחר שהמטרה הפוליטית הוחמצה לחלוטין. לאחר שהמהפך הפוליטי של סוף שנות השבעים התממש כמהפך חברתי-כלכלי עמוק, ששינה את פניה של החברה בישראל. זו האירוניה העצובה של המציאות. האם תינתן לנו הזדמנות נוספת? ימים יגידו.  

 

שבחי רוזה

 

"למען הדור הצעיר עלינו לנסוע לברלין, להשתטח על קברה של רוזה לוקסמבורג ולהודות שאנחנו טעינו והיא צדקה". הצהרה תמוהה זו הושמעה ברצינות תהומית, בפגישה מרתקת עם קומץ וותיקי מפ"ם. לפגישה הוזמנתי בתחילת שנות התשעים, כ"צעיר (בעיני המזמינים) שאפשר לסמוך עליו". לאחר רגעי התדהמה הראשונים לשמע ההצהרה המפתיעה, אמרתי לחבורה הנרגשת, כי יש לי חשש עמוק שמא הנוער של היום לא יבין את משמעותו העמוקה של חשבון הנפש וספק אם הם שמעו בכלל על רוזה לוקסומבורג. עד היום איני יכול לשכוח את  התימהון והעצב העמוק שנשקפו מעיניהם של מארחי לשמע הערתי.

 

לאלו שלא שמעו על "רוזה האדומה" ולאלו ששכחו, תזכורת קצרה: רוזה הייתה מהפכנית יהודיה שנולדה בפולין, חיה ופעלה בשוויץ ובגרמניה, נחשבה לפובליציסטית מרקסיסטית מבריקה, הייתה חברה פעילה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית ונודעה בין השאר בגין שלילת אלימותה של המהפכה הבולשביקית ברוסיה. היא נרצחה ב-1919 על ידי לאומנים גרמניים. ב"השומר הצעיר" ובמפ"ם של נעורי הוקיעו את רוזה כמי שנטתה אחר "הלכי רוח בורגניים". היא וחבריה הסוציאל-דמוקרטיים, נחשבו למי "שבגדו ברוחה של מהפכת אוקטובר".

 

 מנהיגי "השומר הצעיר" סברו שצריך להגן על הנוער, שלא יתפתה ללכת בעקבות "הסטייה הרעיונית" מבית מדרשה של הסוציאל דמוקרטיה. כך זכיתי גם אני ללמוד על סכנת "הפשרה המשחיתה", של רוזה וחבריה, עם ה"זעיר-בורגנות המנוונת". כך למדנו מגדולי הדור, ממורינו ומחנכינו במוסד החינוכי של השומר הצעיר. שיחת הוידוי של הוותיקים סגרה עוד מעגל. היום רבים מצטופפים בסוכתה של הסוציאל דמוקרטיה. מי שלמדו להאמין בה ורבים הנושאים את שמה לשווא. כפי שקורה לעיתים, כאשר מושג חברתי-פוליטי הופך להיות "IN". עוד תעלול אירוני של המציאות ההפכפכה. 

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
13/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו