עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מים - אין; קסאמים - יש ויש - אלה המתלוננים על מצוקת המים והתרופות בעזה, מוטב שיתלוננו תחילה על עודף הקסאמים שיוצרו שם

מים - אין; קסאמים - יש ויש - אלה המתלוננים על מצוקת המים והתרופות בעזה, מוטב שיתלוננו תחילה על עודף הקסאמים שיוצרו שם

מאת מיכה אשחר - 7.1.2009

 

600 אלף מתושבי הרצועה ללא מים, כותבת עמירה הס ב"הארץ" ביום שלישי השבוע.

"בין שש מאות לשבע מאות אלף מתושבי רצועת עזה ללא מים, חלקם כמעט שבוע. כמיליון ללא אספקת חשמל. הביוב זורם ברחובות בכמה מקומות וסכנת הצפה של ביוב מאיימת על חלקים שונים ברצועה, בייחוד בצפונה."

 

פוטנציאל המים המתוקים ברצועה עומד על כ-160 מיליון מ"ק מים בשנה. למרות זאת נשאבים כ- 260 מיליון מ"ק בשנה, כלומר שאיבת-היתר היא בערך 100 מליון מ"ק מים בשנה. זה גורם לעלייה דרמטית של מפלס מי הים באקוויפר. מים מלוחים חודרים לאקוויפר המים המתוקים והורסים אותו. התהליך כבר כמעט איננו הפיך.

 

מצד שני כמעט אין בעזה טיפול, בוודאי לא טיפול ברמה נאותה, במי הביוב. זה גורם לחלחול של הביוב לאותו אקוויפר שממנו שותים אנשי עזה. התוצאה: תושבי עזה שותים ביוב מלוח. זה היה נכון עד תחילת הלחימה, וזה יהיה נכון גם אחריה. איפה נמצאת עמירה הס כשישראל איננה אחראית?

עכשיו, כל זה לא חדש. הרבה שנים ישראל שלטה באותם שטחים ולא נעשה כמעט דבר בתחום התשתיות על מנת לשפר את המצב.

 

גרוע מזה: בתחילת שנות התשעים בא נציב המים דאז, דן זסלבסקי, עם תוכנית להקמת מתקני התפלה עבור הפלסטינים בעזה, מתוך ראייה של המשבר הצפוי. מי שהפיל את התוכנית היו לא אחרים, מאשר אותם אבירי השלום, שבאו אחר כך עם תוכנית אוסלו.

 

אז הייתי יכול לחשוב שאם הריבונות על השטח תעבור לידי פלסטינים, הם יעשו משהו לטובת עמם, לא?

אז"ש (אז זהו, שלא).

במשך כל אותן שנים בהן חמאס שולט ברצועה, לא נעשה דבר לשיפור המצב. במשך כל הזמן שבו נאגרים כלי נשק ונחפרים בונקרים ומנהרות, אפילו לא הוכנה תוכנית לטיפול בתשתיות המים. אם הייתה תוכנית כזו, הייתי יודע עליה. אני כן יודע על תוכניות כאלה בצד הישראלי: לפני פחות מעשרה ימים אושרה בישראל הקמה של מתקן התפלה המיועד לצורכי המים של הרשות הפלסטינית.

יש א-סימטריה חריפה, בין ההבנה הקיימת בישראל (לא אמרתי: "כל הישראלים") כי קידום התשתיות הפלסטיניות חיוני ליצירת אקלים של שלום, לבין השימוש שעושים חמאס וגרורותיו בישראל בסבל הפלסטיני תוך כדי הנצחתו.

 

מתי גולן, שבוודאי איננו חשוד באהדה אוטומטית לכל עמדה ישראלית, כתב ב"גלובס" עם תחילת המבצע הנוכחי:

"אין מספיק מיטות בבתי החולים בעזה, נאמר לנו. גם אין מספיק תרופות וניתוחים מתבצעים ללא הרדמה. ללא ספק מצב טרגי עבור הפלסטינים. טרגי ומוזר. כי הפלסטינים בעזה מכינים כבר חודשים, שנים, את המלחמה נגד ישראל."

 

בהמשך שואל גולן:

"איך זה שלמרות אותו מצור אין מחסור בקסאמים וטילים וכל השאר?"

הנקודה הזו איננה מודגשת די הצורך: אסון הומניטרי בעזה הוא אינטרס של חמאס. סבל התושבים בעזה הוא קרדום של חמאס לחפור בו מצגת מסכנות פלסטינית. חמאס מנפנף בסבל שהוא-עצמו יוזם במודע, כדי להאשים את ישראל.

 

אני מציע לעמירה הס לשאול את הפלסטינים: לא נמאס לכם לדגול במסכנות? לא הגיע הזמן לקחת אחריות על גורלכם?

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
7/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו