עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא ימשיכו בלעדינו? ליום הולדתו ה-70 של אריק איינשטיין - על המצב הכלכלי שהפקיר את אנשי הפריפריה

לא ימשיכו בלעדינו? ליום הולדתו ה-70 של אריק איינשטיין

מאת אדם שבדרון - 5.1.2009

ונמשכת שיירה
מן המאה שעברה
רחוקים כבר היוצאים
איכרים וחלוצים
שעמלו עבדו בפרך
בלי לראות את סוף הדרך
ועכשיו עוברים אנחנו
לא שקטנו ולא נחנו
לא ימשיכו בלעדינו
זוהי הרפתקת חיינו

(מתוך "שיר השיירה" שכתב עלי מוהר ז"ל ושר אריק איינשטיין)

המלחמה בדרום, כמו מלחמת לבנון השנייה, מתנהלת ב"פריפריה". "חייליה" הם ברובם הגדול אזרחים שמשטר ההפרטה הישראלי הפכם ל"מיותרים". אלו הם ישראלים שנזרקו לשוליים בידי ישראל המתקדמת והעשירה, שאומרת היום לעורף שלה בדרום:  "אתם שם; בשדרות, באופקים, בבאר שבע, ברהט; תשבו עכשיו בשקט במקלטים, תשמעו להוראות פיקוד העורף, אל תברחו, אין לכם לאן. בימי מלחמה אתם בחזית, תוכלו לראות את עצמכם בחדשות, אך המדינה רצה מהר יותר מכם, השיירה המשיכה בלעדיכם."

***

ההבטחה העומדת במרכזו של שיר השיירה כי "לא ימשיכו בלעדינו" מקבלת משמעות טרגית מול מספרם ההולך וגדל של הישראלים הנדחקים לשולי החברה, מיותרים בארצם. בישראל של 2009 השיירה שינתה פניה: ניצול ורדיפת בצע מניעים אותה ובראשה עגל הזהב של הבורסה הקורסת. היא דוהרת עתה בשדרות רוטשילד, בדרך הלוך וחזור מנמל התעופה, ברחובות המטופחים של קיסריה וכפר שמריהו. השיירה לא נוסעת עוד ברחובות אשקלון ושדרות, גם לא בקיבוץ כפר עזה. לקריית שמונה, לדגניה או לדימונה היא כבר לא תגיע. שיירת ההון הישראלית דורסת המונים "שעמלו עבדו בפרך" כדי לבנות כאן חיים ובית מתוך ההריסות, שחלמו על ארץ חדשה, חברה חדשה, אדם חדש.

 

זו שיירה סגורה ומסוגרת. בדהרתה היא משליכה את אלה שסללו לה את הדרך ברוב קושי, צער ועמל. זוהי שיירה שמתנערת מן המאה שעברה, מהתודעה ההיסטורית, השייכות והאחריות לעם. כדי שתוכל להמשיך בדהרתה לעושר היא מפזרת פירורים משכרים להמונים העומדים בדרכה; בתי תמחוי לרעבים, תרבות סמים לצעירים האבודים. כדי לשעוט קדימה היא משסה את קורבנותיה אלו באלו; "האח הגדול" חודר לכל בית, הופך את החיים למלחמת הישרדות, ומחרחר שנאה בין קצות ערב לרוסיה ופולניה, מצית גזענות, בערות וניצול. זו שיירה דורסנית, אין בה דאגה לאדם, אין בה אהבה לארץ הזו.

בשיירה שעוברת בישראל 2009 אין חלוצים ואין איכרים, אין בה פועלים, קשישים, מחנכים, אנשי מילואים... אלו עומדים בשולי הדרך, נבוכים, זנוחים מאחור.

 

האם נדע להוביל שיירה אחרת, חלוצית, עובדת, יוצרת, לא לשקוט ולא לנוח עד הגשמת החלום, להדליק מחדש את האורות בלבבות האנשים בדימונה ובדגניה, האם יש בנו עוד אומץ וכוח? האם נשכיל לפתוח שערי הארץ בשנית? להיאבק בספר הלבן של פקידי האוצר והימין הנאו-שמרני שמונע ממיליוני ישראלים ליהנות מפירות הארץ? זוהי הרפתקת חיינו! אם לא כן, לשם מה אנו חיים כאן? לשם מה ילדים בני 20 מוסרים נפשם להגנת הארץ?

***

בשבת ה– 3.1.2009, ציין אריק איינשטיין את יום הולדתו השבעים. האיש הנהדר הזה, מלבד היותו זמר מופלא, מבטא בדרכו כאמן ואדם את ישראל של שיר השיירה, את היחיד השזור בתוך כלל, מחויב לעם, לארץ, אוהב וקשור, כואב ובוכה עליה ויודע לאהוב את אנשיה ונופיה. כשהוא שר "אני ואתה נשנה את העולם" הוא שר זאת בעברית, הוא מחכה לכולם – לנו. כשהוא שר "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" זה חודר לעצמות. בעיניו ובקולו של הזקן הצעיר הזה בן השבעים יש עתיד עם אור לחברה הישראלית חפצת החיים. לכל אותם ישראלים שאין להם ארץ אחרת.

 

אנו עומדים בפני שעת הכרעה. בבחירות הקרובות נעמוד במבחן עצום כתנועה וכיחידים. האם יהיה לנו את האומץ והכוח להיאבק על דרכה של מפלגת העבודה ועל מקומה בהנהגת המדינה? להעיז לומר את האמת הלא פופולארית שבמפלגת העבודה, בדרכה וברעיונותיה, טמונים הכוחות המסוגלים להטות את כף המאזניים ולהחזיר מיליוני ישראלים למעגל ההשתתפות בעיצוב עתידה של הארץ? האם נדע לעורר אנשים מתרדמתם? מיחסם הציני, האדיש? לנטוע מחדש תקווה לחברה צודקת ולשלום? הנעז לשים עצמנו על כף המאזניים?

 

שיר השיירה

 אריק איינשטיין (לחן: עממי יווני, מילים: עלי מוהר)

 


בלשונות רבות מספור דיברנו
וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו
ומקומות רבים מאוד עזבנו
ורק מקום אחד רצינו ואהבנו
ומקומות רבים מאוד עזבנו
ואל הארץ, אל הארץ באנו.

ונמשכת שיירה
מן המאה שעברה
רחוקים כבר היוצאים
איכרים וחלוצים
שעמלו עבדו בפרך
בלי לראות את סוף הדרך
ועכשיו עוברים אנחנו
לא שקטנו ולא נחנו
לא ימשיכו בלעדינו
זוהי הרפתקת חיינו.

מגטאות ומחנות הגחנו
אל הביצות ואל הישימון הלכנו
מקצות ערב, מרוסיה ופולניה
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה.
מקצות ערב, מרוסיה ופולניה
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה.

 

ומכל הגלויות
ועם כל הבעיות
עם נוצר וארץ קמה
ושפה אשר נרדמה
שוב התחילה מתעוררת
ומדברת ומדברת
מסביב ייהום הסער
רב הקושי והצער
אבל יש על מה לשמוח
יש עוד אמץ, יש עוד כוח.

איך ישראל צומחת מסביבנו
היא חזקה יותר מכל חסרונותינו
וגם הנגב עוד יהיה פורח
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח.
וגם הנגב עוד יהיה פורח
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח.

ומכל הגלויות
ועם כל הבעיות
מסביב ייהום הסער
רב הקושי והצער
אבל יש על מה לשמח
יש עוד אומץ, יש עוד כוח.
ונמשכת שירה
מן המאה שעברה
רחוקים כבר היוצאים
איכרים וחלוצים
שעמלו עבדו בפרך
בלי לראות את סוף הדרך
ועכשיו עוברים אנחנו
לא שקטנו ולא נחנו
לא ימשיכו בלעדינו
זוהי הרפתקת חיינו.


הכותב הוא חבר מזכירות תנועת "המחנות העולים"


נכתב בתאריך
5/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו