עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המבצע הישראלי לא היה דורש עוצמה כזאת לו הגיבה ישראל בכוח ובזמן לירי הטילים על דרומה

שיתופי-חדשני - איזהו חכם? אילו הגיבה ישראל בכוח מייד לאחר ההתנתקות, כפי שהתחייבה, היו נחסכים לנו למעלה מארבע שנים של מטווח על יישובי הדרום, ארגוני הטרור הפלסטינים לא היו מתעצמים כל כך, והמבצע הישראלי לא היה דורש עוצמה כזאת

אורי הייטנר - 4.1.2009

 

המנהיגות הלאומית הנבחרת, הממשלה ושריה ובראש ובראשונה ראש הממשלה, הם הנושאים באחריות העליונה לכל הצלחה ולכל כישלון, בוודאי בנושאי הביטחון הלאומי של המדינה.

 

הם הנושאים באחריות להחלטה המוצדקת לפתוח במלחמת לבנון השניה. הם הנושאים באחריות לניהולה הכושל של המלחמה ולתוצאותיה הקשות. הם הנושאים באחריות להחלטה המוצדקת ולביצוע המוצלח של הפצצת הכור הגרעיני בסוריה. הם גם הנושאים באחריות למבצע "עופרת יצוקה".

 

ההחלטה לצאת למבצע היא החלטה נכונה ומוצדקת. אולמרט, אהוד ברק, ציפי לבני ושרי הממשלה הם האחראים להחלטה הנכונה הזאת. אף שאני רואה בהם יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים, אני רואה כחובה לציין זאת, לשבח אותם על כך ולתמוך בהם. מתקפת חיל האוויר בראשית המבצע היתה מוצלחת מאוד. הם אחראים לכך. אם תהיה מתקפה קרקעית, ובעיניי אין מנוס מכך, אם רצוננו לנצח במערכה, הם יהיו אחראים להחלטה זו ולתוצאותיה, לטוב ולרע. הם גם אחראים להשתהות התמוהה בהוצאתה אל הפועל. שר הביטחון כשל במצמוץ הפומבי לנוכח הצעת הצרפתים להפסקת אש "הומניטארית". שרת החוץ הוכיחה עמידה איתנה ונבונה בעמדתה התקיפה נגד הצעה זאת. ראש הממשלה ושני השרים הבכירים כשלו בהתנהלות פוליטית אישית נפסדת ביניהם, תוך כדי המבצע. אולם בסך הכל, עם כל הביקורת, הדרך המדיני מוכיח עצמו בשבוע האחרון, בהחלטה אמיצה ונכונה לצאת למבצע וגם בניהולו. על כך הוא ראוי לגיבוי מן הציבור, גיבוי שיש לדבוק בו כל עוד תמשיך הממשלה לנהל את המערכה כראוי.

***

התמיכה הציבורית במבצע, באה לידי ביטוי בסקרים ועשויה להשפיע מאוד על תוצאות הבחירות. עם כל התמיכה במהלכי הממשלה, אסור לנו להתבלבל, וראוי להתבונן בתמונה הכוללת. העובדה שכמעט מיליון אזרחים נמצאים היום תחת אש, ושטילים נופלים משדרות ו"עוטף עזה" ועד באר שבע, אשדוד ויבנה, אינה מכת טבע ואינה מובנת מאליה. המציאות הזאת היא תוצאה של מדיניות שגרמה לה. למדיניות הזאת היתה אלטרנטיבה.

 

בימים העליזים של אופוריית אוסלו, היו מי שאיימו שההסכם יביא לגלי טרור קשים ושטילים יפלו על אשקלון. מחרבי המסיבות הללו הוצגו כתמהונים הזויים, כקיצונים וכאנשי האתמול. אבל הם צדקו. בתקופת אופוריית ההתנתקות, היו מי שהזהירו שההתנתקות תיתן גב לטרור ושהיישובים החרבים יהפכו בסיסי טרור נגד ישראל. הטוענים כך הוצגו כנביאי זעם פנאטים. אך הם צדקו.

 

אבל למה ללכת רחוק? הרי אלמלא אותה "רגיעה" של חצי השנה האחרונה, לא היו היום בידי חמאס קטיושות שהכניסו למעגל הפגיעה את אשדוד ויבנה, את קריית מלאכי ובאר שבע. אהוד ברק נוהג לומר שאינו מצטער על אף יום של שקט שהיה לאורך הגבול. אולם האמת היא שלא היה שקט לאורך הגבול. חמאס המשיכו בירי טילים לאורך כל ה"רגיעה", רק הקטינו את המינון. באופן תמוה ישראל דבקה ב"רגיעה" החד צדדית הזאת, כנותנת לגיטימציה למינון מסויים של ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראלית. ותחת אותה רגיעה חד צדדית, התעצם חמאס ורכש את יכולת ירי הקטיושות לטווחים של 40 ק"מ.

***

לפני ההתנתקות אמרו יוזמיה שאם תיירה ירייה אחת לעבר ישראל מתוך רצועת עזה, אחרי שהכיבוש יסתיים לחלוטין ולא תהיה לפלסטינים כל עילה לתקוף אותנו, תהיה לנו לגיטימציה מלאה להגיב בכל העוצמה. הירי נמשך אפילו תוך כדי ביצוע ההתנתקות וגבר מיד לאחריה. אילו הגיבה ישראל בכוח מיד לאחר ההתנתקות, היו נחסכים לנו למעלה מארבע שנים של מטווח על יישובי הדרום, ארגוני הטרור הפלסטינים לא היו מתעצמים כל כך, והמבצע הישראלי לא היה דורש עוצמה כזאת. היה נחסך סבל רב מהפלסטינים, היתה נחסכת מאיתנו ביקורת בינלאומית חריפה והיה נמנע המחיר הכבד שעוד צפוי לנו בהמשך המערכה.

 

אני מקווה שממשלת ישראל תנהל מבצע למופת שישנה לחלוטין את המצב הביטחוני הבלתי נסבל בדרום. אבל ההבדל בין חכם לפיקח הוא שחכם אינו נכנס למצב שפיקח יודע איך לצאת ממנו. אני מקווה מאוד שאולמרט, ברק ולבני יוכיחו עצמם כפיקחים דיים כדי להוציא אותנו מהמצב הקשה אליו הם וקודמיהם לדרך הכניסו אותנו. אבל אני מעדיף שאת מדינת ישראל ינהיגו חכמים שלא יכניסו אותנו למצבים שרק פיקחים יוכלו לחלץ אותנו מהם.

 

למאמרים של אורי הייטנר

נכתב בתאריך
4/1/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו