עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

"הפוטש" שעשה חיים אורון ברשימת מרצ, מלמד על חשיבתו האסטרטגית: מפלגה צפונית בבעלותו, הרואה ב"עבודה" אויב עיקרי

מפלגת הבוטיק החדשה - "הפוטש" שעשה חיים אורון ברשימת מרצ, מלמד על חשיבתו האסטרטגית: מפלגה צפונית בבעלותו, הרואה במפלגת העבודה - לא בקדימה או בליכוד - את אויבתה העיקרית    

מאת עזרא דלומי - 31.12.2008

 

עכשיו, לאחר שהחל להתפזר העשן ונמוגה הרוח שעשו אנשי הרוח, מתבררת מטרתה האמיתית של "התארגנות השמאל החדשה", מבית מדרשה של מרצ: הקמת מפלגת בוטיק צפונית, ברוחו וכלבבו של היו"ר חיים אורון: לא סוציאליזם, לא סוציאל דמוקרטיה, אפילו לא דמוקרטיה.

 

כך למשל, עיסאווי פריג', השריד לאחוות העמים של מפ"ם, הוקרב לטובת אימת המאחזים, עו"ד טליה ששון, והוזז מן המקום השביעי לעשירי: כך קרה גם למועמדת הדתייה,  צביה גרינפילד, שדורדרה במורד הרשימה. נבחרי פריימריז אחרים הוזזו בצו מינהלי.

 

תרגיל "שח"ר" במהדורה חוזרת

 

לא צריך להרחיק כדי לפענח את סוד המהלך: הוא דומה להפליא לתרגיל ביטולה של מפ"ם אל תוך שינוי בעבר הרחוק ולשכלול המודל הזה במערכת הבחירות הקודמת,  עם הצנחתו של יוסי ביילין לראשות המפלגה –  קראו לה אז "יחד", או מרצ-יחד -  מה זה משנה: מקימים תנועת מדף ("שחר") עם כמה עשרות "חברים", מאחדים אותה עם מרצ, כדי להציב את ביילין בראש "המפלגה המאוחדת" – ובעיקר כדי למנוע מרן כהן, הסוציאליסט מדי, את הראשות – ואז מפזרים את תנועת המדף לכל רוח. מי זוכר היום את "תנועת שחר", ששימשה לג'ומס-אורון שלד בורסאי שהקנה לביילין מניית שליטה במרצ? אף אחד. 

 

סביר שזה מה שיקרה עם תנועת אנשי הרוח "החדשה" שקמה ליד מרצ: יישארו ממנה  ניצן הורביץ, עו"ד טליה ששון ואולי צלי רשף, אשר הוצנחו לרשימה במינוי של היו"ר אורון, כדי לדלל עוד יותר את מעט הצבע האדום שהעניקו לה אילן גילאון ומוסי רז, שהגיעו למקום גבוה מן הצפוי. השאר יתפזרו. תנועת הפיזור תהיה התנועה היחידה של אנשי הרוח. 

 

המתמודדים החדשים – יבול מינורי בהשוואה למה שרץ בבורסת השמות ההתחלתית – ספק אם יביאו למרצ הרבה קולות מחוץ למאגר "הטבעי" שלה. תרומתם העיקרית תסתכם בכך שיהיו "חייליו" של היו"ר אורון. נראה שלכך נועדו. מאחר ואין להם בסיס כוח מפלגתי משל עצמם, מאחר ולא נבחרו על ידי ציבור מצביעים, הם מחויבים רק לו. נראה שזו גם הסיבה לדחיקתם של מועמדים משמעותיים כגלעד שר עליזה שנהר ואחרים. יש להם פרופיל ציבורי גבוה מדי. הם לא הבינו, כנראה, שהם הוזמנו לשמש תפאורה לשלב הסטרט-אפ. באקזיט הם כבר היו מיותרים; כך גם ד"ר אבנר בן זקן, "האינטלקטואל המזרחי", שהובהל לכנס התמיכה בצוותא כדי להקנות להתארגנות החדשה ניחוח מזרחי-סוציאל-דמוקרטי, והורחק לאחר שפג תוקפו.

 

הטכניקה הזאת, שבה ראשי מפלגות עוקפים, או מחלישים את המוסדות הנבחרים של מפלגותיהם, כדי לשלוט בהן ללא מיצרים – איננה חדשה: שמעון פרס דחס בשעתו, במינויים אישיים,  עשרות חברים – תחת כל מיני שמות וחוגים – למרכז מפלגת העבודה ושינה את פניו ללא הכר. ומעניין, גם הוא עשה זאת תחת הכותרת של "אינטלקטואלים ואנשי רוח"; אריק שרון ייעל את השיטה כשייסד את "פורום החווה" ששוכלל ל"קדימה" ומסר את ההכרעות הפוליטיות החשובות - ברוח ימינו אלה – למיקור חוץ (אאוטסורסינג).  אורון מצרף מועמדים כלבבו ומשנה את יחסי הכוחות לטובתו בצו מטעם "רבני" ועדה כלשהי.

 

עוז לחיסול "העבודה"

 

אפשר לבקר את מסע הרכש של נתניהו, אבל הוא לפחות חייב כל "כוכב" להתמודד על מקומו בין כלל המועמדים. כאן זה עובר בשקט; צא והשווה איזו מהומה, ובצדק, עורר עליו אהוד ברק כששריין את פואד בן אליעזר, וכאן משנים באופן בוטה בהרבה הליך בחירה מפלגתי, ועוד גורפים צקצוקי חנופה מלוא חופניים.

 

ייתכן שניצן הורביץ והגב' ששון יקוששו עבור אורון קצת קולות, אבל זו בהחלט לא המהפכה הכלל סוציאל דמוקרטית שהבטיח לחולל. ואולי מלכתחילה כל שהתכוון היה לגייס חברים שתורתם נאמנותם.

 

                                                                             ***

לפני כמה שנים, במסגרת עבודתי העיתונאית, דיווח לי חבר על פגישה בין אלישע שפירא לחיים אורון, שעניינה – הרצת מועמד משותף לתפקיד מזכיר התנועה. התקשרתי אל שניהם כדי לקבל תגובה. שפירא אישר את דבר הפגישה. תגובתו האינסטינקטיבית של ג'ומס הממה אותי: "אני לא צריך אף אחד בשביל להחליט את מי להריץ למזכיר התנועה". רצה לומר: אין עוד מלבדי. אין לי שותפים. התגובה הזו העצימה את התחושה שכל מצגי הצניעות של ג'ומס – "אני היחיד שבא לכנס קיסריה בסנדלים" או החזרה עוד ועוד על סיפור ימי העבודה שלו במפעל הקיבוץ – הן רפליקות של צניעות בשירות האדנות. נראה כי זו גם תכלית מהלכיו של אורון במרצ החדשה: להפוך אותה למפלגה שבה אין עוד מלבדו.   

 

זירת הקרב המצטיירת של מרצ החדשה היא מול העבודה וברק ולא מול נתניהו ולבני. לכך מופנים המאמצים. לפרויקט הכפשת העבודה גויס עמוס עוז, שהמציא את עצמו כמצטרף חדש למרצ, ופועל כיחצ"ן מטעם.

"הפוטש" שעשה ג'ומס ברשימת מרצ, כמו זירת המאבק שהוא הגדיר מול "העבודה", מלמדים על החשיבה האסטרטגית שלו ולפיה בישראל אין סיכוי לסוציאל דמוקרטיה וכי לתחליף החיוור שלה - "מחנה השלום" - אין יכולת לפרוץ את גבולותיה של ישראל השבעה והמסודרת. הרשימה החדשה הותאמה כדי לפנות לציבור זה וויתרה ביודעין על החברה הישראלית כולה.

 

למאמרים של עזרא דלומי

נכתב בתאריך
31/12/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו