עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קיבוץ פלוס, או קיבוץ מינוס? האם השכונה הקהילתית לקחה מן הקיבוץ את יתרונותיו, או את חסרונותיו? תלוי את מי שואלים

קיבוץ פלוס, או קיבוץ מינוס? האם השכונה הקהילתית לקחה מן הקיבוץ את יתרונותיו, או את חסרונותיו? תלוי את מי שואלים

 מאת יזהר בן נחום - 30.12.2008

 

"כל כך קר, קר שם בחוץ, מתי תתפסי שהחיים זה לא קיבוץ?" שר רמי קליינשטיין. אז למה התכוון המשורר, יהונתן גפן, שהוא דווקא בן מושב? שקיבוץ זה טוב או רע? אפשר להבין מהשיר שקיבוץ הוא מקום חם, מוגן ונטול דאגות, אבל אלה לא החיים האמיתיים. מסר דומה אפשר למצוא בשיר "ביתי אל מול גולן", מפיו של בן קיבוץ שנמאס לו "לגדול כפרח חממה", אבל בסופו של דבר חוזר הביתה – למטע ולכרם, לדשא ולממטרות, לעץ הדומים ולציוץ הציפורים. מחבר השיר, מורי הנערץ יוסף נצר משער הגולן, היה קיבוצניק נלהב ועד יום מותו נלחם נגד השינויים בקיבוצו. אהוד מנור, בן המושבה בנימינה, כתב בשיר מוזמן "טוב לי בקיבוץ עם השקט והפנאי" ומזכיר בהמשך השיר גם את הקטיף במטע וחדר האוכל בין הסיבות שבזכותן טוב בקיבוץ. וממה התפעל המשורר זאב, שחי מספר שנים בדגניה א' כמורה לעברית? "בעין חרוד טוב מאוד. אין שם כסף כלל."                                                           

                                                                       ***

מה מכל אלה נשאר לנו היום? מה יגרום היום לאדם להישאר בקיבוץ, לעזוב אותו או להצטרף אליו? ומה הן הציפיות של מי שמצטרף להרחבה קהילתית בקיבוץ? חבר ילדות שלי, שעבר מקיבוץ ליישוב קהילתי לא רחוק, הסביר: "ביישוב קהילתי יש לי כל היתרונות של הקיבוץ בלי החסרונות שלו". אז אם קיבוץ בית קמה נכשל כשלון חרוץ בקליטה, ובמיוחד בקליטת בניו, כל עוד היה קיבוץ, והפך ללהיט היסטרי הן עבור בנים חוזרים והן עבור מצטרפים חדשים ברגע שהציע את האופציה של הרחבה קהילתית, מה זה אומר? נראה שהצלחנו לבטל את החסרונות ולשמר את היתרונות, אבל מתברר שלא כולם חושבים כך.

 

 יש מי שמתלונן שהקהילה החדשה שלנו, זו שממש בימים אלה צועדת את צעדיה הראשונים, לקחה מהקיבוץ דווקא את חסרונותיו ולא את יתרונותיו. כדי לדעת מי צודק, צריך קודם להגדיר מה הם היתרונות ומה הם החסרונות. התשובה היא, כמובן, תלוי את מי שואלים. באחד הקיבוצים בצפון פנו משתכנים בהרחבה הקהילתית לבית המשפט בתביעה שלא לשלם מס קהילה עבור שירותים שאינם משתמשים בהם, כמו הבריכה, למשל. הפונים לבית המשפט, כמה צפוי, היו דווקא בני קיבוצים. "לא עזבנו את הקיבוץ שלנו כדי למצוא פה אותו הדבר", הם טענו. כלומר, עבור אותם אנשים מימון משותף של שירותים מתקציב הקהילה הוא חסרון.

***

לקובלים שלנו יש טענה שונה במקצת. "שירותים בשכר", הם אומרים, "יכולנו לקנות גם בבאר שבע". אז מה הם מחפשים בקיבוץ שהפך ליישוב קהילתי? התנדבות! בקיבוץ של פעם עשו הכל בהתנדבות. ומה קורה בבית קמה היום? עשרות שיחות טלפון, מיילים, פקסים ומכתבים מאמנים ואמרגנים הגיעו אל רכז התרבות לפני חנוכה. כולם הציעו לשעשע אותנו ואת ילדינו בחג החנוכה וכולכם יודעים שהסתדרנו מצוין בלעדיהם. חגגנו חנוכה "כמו בקיבוץ", כל אירועי החג בוצעו בהתנדבות על-ידי כוחות מקומיים. ולא רק אירועי חנוכה מתנהלים אצלנו "כמו בקיבוץ", אלא חלק גדול מהפעילות התרבותית - מסיבת ראש השנה האזרחית, מועדון הקולנוע, ערבי הנשים, "קפה ששי", ימי הזיכרון, ל"ג בעומר, חג השבועות, "חוף הסופש" וכך גם רוב האירועים המתוכננים לציון שנת הששים. כל אותן פעילויות ועוד אחרות מתנהלות על-פי העיקרון הקיבוצי העתיק – תרומה ללא תמורה. גם ועד האגודה שלנו וכל הוועדות שהקים פועלים בהתנדבות מלאה.

 

אבל יש עוד דבר שחשוב יותר מהכל ואם לא נדע לשמור עליו, לא נהיה "כמו קיבוץ" ולא "כמו קהילה". אם לא נדע לשמור על תרבות דיון חברית, אם נהפוך למקום שבו כולם לוחמים בכולם, כולנו נפסיד וכולנו ניפגע. תמיד יהיו חילוקי דעות. תמיד יהיו אנשים שיחשבו שבעלי התפקידים טועים. זה לגיטימי, ובלבד שנביע את דעתנו בדרך שתבנה ולא תהרוס. קיבוץ או קהילה, זה הבית שלנו.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
30/12/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו