עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

החמאס, הרוויחה ביושר את התגובה הישראלית. עם זאת, הורדתה על ברכיה או חיסולה, רק יביאו לחיזוקה ולהנצחתה

עופרת יצוקה - תנועת החמאס שרזפה יותר ממאה טילים ופצמ"רים ביום על יישובי עוטף עזה, הרוויחה ביושר, כמו שאמר גם שר החוץ המצרי, את התגובה הישראלית. עם זאת, יש להבין, שהורדת החמאס על ברכיה או חיסולה רק יביאו לחיזוקה ולהנצחתה

מאת דודו פלמה - 29.12.2008                  

 

אז ככה, אחרי כמה ימים של ירי בלתי פוסק של טילים ופצמ"רים מכיוון עזה, ודיבורים מתלהמים של ראשי תנועת החמאס בנוסח: "לא נפסיק לירות עד שהאויב הציוני יחדל מלהתקיים", ומנגד טענות, מוצדקות יש לומר, של תושבי עוטף עזה שעצביהם מרוטים כבר מן הצבע האדום שנכנס לחייהם (ולומדים על בשרם כמה קשה לחיות ככה וגם לגדל ילדים ולהתפרנס בכבוד בין הגראדים והקסאמים המתפוצצים. וכמו בריב של ילדים בגן, זה כבר לא כל כך משנה מי בכלל התחיל), נכנסנו למה שנקרא מבצע מתגלגל שכראוי לעיתוי נקרא מבצע "עופרת יצוקה".

 

מבצע שמתגלגל לו ככה בכוח האינרציה מסתיים תמיד במלחמה (עיין ערך מבצע של"ג שהתגלגל לו בחוסר נחת להיות מלחמת לבנון הראשונה) ואז רק אז מתחילים לשאול באמת שאלות.  אבל הפעם אני מבקש להעמיד עמדה מורכבת שלא תעשה הנחות לצד שאני תופס אותו כשלי, אבל יחד עם זאת לא תעשה גם הנחות לצד שרוקד איתי את הטנגו הנורא הזה שבו אנו לפותים כבר שנות דור פלוס.

***

אין לי ספק שאי אפשר יהיה לטעות בקשר לתשובה שתענה על השאלה באיזה עמדה אני מתחפר כבר כמה עשרות שנים טובות. תוכלו להתחיל למנות אותן ממלחמת לבנון הראשונה שפרצה לה כך פתאום לתוך חיי בשנת 1982. לאחר מספר חודשי לחימה בצור, צידון ובירות שוחררתי מצו השמונה שבשמו גויסתי ושוחררתי לביתי. כעבור כמה חודשים כאשר קיבלתי צו מילואים למה שמכונה משימות בט"ש בלבנון הבנתי שצריך לקום ולעשות מעשה. כי אם בלבנון אני מתחיל למלא משימות שנקראות בטחון שוטף סימן שמישהו חושב שאולי הגיעה העת לצרף אל השטחים הכבושים שכבשנו ב-1967 גם את הארץ היפה והשסועה הזאת שנקרעת לגזרים בכוחות עצמה, גם בלי ההתערבות מאיצת התהליכים שלי ושל חברי.

 

הגעתי למסקנה בלתי נמנעת שאולי הגיע הזמן לגלות מופת אזרחי וכך הגעתי לסירוב ונשלחתי לכלא, כשאני עדיין לא מנומק עד הסוף כלפי עצמי וכלפי החברה, באשר להשפעות שתהיינה לצעד זה על תפיסת עולמי ולהשלכות שהצעד הזה יביא אל חיי האישיים וחיי משפחתי. כאשר הגעתי לכלא מצאתי שם בסביבות שלושים צעירים שכמוני ענו להגדרה החדשה שהענקנו למושג העתיק "אסירי ציון". אח"כ, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, המשכתי וסירבתי לשרת בשטחים הכבושים ובסך הכל ישבתי כמאה ימים בכלא. ואני  שלם עד היום עם כל רגע שישבתי בכלא. ולא שזה היה קל.

 

אני בעסק הזה כבר כל כך הרבה זמן, עד שהיום אני יודע להיות מסוגל לאפיין את עמדות מתנגדי השלום וגם להבחין בעובדה המרה שהם שוכנים אחר כבוד בשני הצדדים. כמובן שאני מחמיר יותר עם תוקעי המקלות בגלגלי השלום מהצד שלי, בבחינת עניי עירך קודמים. אבל אין שום קורה שאני צריך ליטול מבין עיני כדי להבחין ולסמן את הפונדמנטליסטים והמנוולים הלאומניים שגדלים בביצות החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזבאללה מהצד השני של הדם. מאחר שאין מצדיקים רצח ברצח, כל מי שמגלה אלימות ונוהה אחריה הוא בזוי בעיני, וכל מי שרוקד על הדם ועושה הון פוליטי מטיפותיו נתפס בעיני כאויבי האישי וכאויב השלום.

***

נדמה לי שצריך היום הרבה אומץ לומר ביושר דברים מתונים כאשר הפצצות עודן מתפוצצות בעזה והמטוסים עודם חגים מעליה, וכולם חדורים ברגשות של הזדהות עם מי שסובל כבר חודשים מטפטוף בלתי פוסק של טילים ופצמ"רים בעוטף עזה, מחמת ידה הכבדה של החמאס. למי ששכח הרי שמאז הסתיימה הרגיעה- וגם התהדיה הלכה לה לכל הרוחות, החמאס זרזפה בקורת רוח רבה יותר ממאה טילים ופצמ"רים ביום על יישובי עוטף עזה, ועל ידי כך הרוויחה ביושר, כמו שציין זאת גם שר החוץ המצרי, את התגובה הישראלית.

 

מה שצריך לקרות עכשיו לאחר שה"עופרת היצוקה" פרצה מהכבשן, יהיה ניסיון של חלק מהעם היושב במדינת ישראל ומשתוקק לשוב סופסוף לחיים נורמליים, למנוע מכל מי שבדרך הטבע מתאהב עד זוב ריר באופציה המלחמתית ואשר יבקש לדרדר וללבות את המבצע, המוגבל ליעדיו הפרגמטיים, באמצעות רוחות של התלהמות פטריוטית קדושה למלחמה כוללת באיסלאם הפונדמנטליסיטי, שמתחיל אמנם בעזה אבל נגמר במומביי שבהודו.

 

אני יודע שמאוד קוסם עכשיו להרבה אנשים במרחב להוריד את תנועת החמאס על ברכיה. כל מי שקרוב אצל יצריו עלול להכיר את החדווה שבהיות אויבך מושפל. אבל כמו שאמרו חז"לנו "איזהו גיבור הכובש את ייצרו", נצטרך להבין שהורדת החמאס על בירכיה או חיסולה רק יביאו לחיזוקה ולהנצחתה.

***

כל מי שזוכר איך האמריקאים שיקמו את גרמניה באמצעות "תוכנית מרשל", יודע שהם עשו זאת מתוך הבנה שהורדת גרמניה על הברכיים במלחמת העולם הראשונה הולידה אצל הגרמנים את המוטיבציה לייצר את מלחמת העולם השניה כנגד העולם כולו.

 

התנהגות נבונה ולא מתלהמת ולחץ ציבורי נבון על הממשלה מתוך ראיית הסכסוך בכל מורכבותו הרב צדדית, יוכלו לסייע לכוחות השפויים להגיע ליעדים אפשריים. כלומר, רגיעה כוללת בגבולנו הדרומי שתכלול הבנה של החמאס שתצטרך לחרוט על אישוניהם הדולקים של מנהיגיה שפצצות וטילים מכל סוג שהוא לא יביאו להם את מבוקשם המיוחל- השמדתה של מדינת ישראל.

 

לפני הרבה שנים העמיד אורי צבי גרינברג מול התפיסה הציונית הפרגמטית את האלטרנטיבה המדממת בשירו המצמרר "אמת אחת ולא שתיים":

 

רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: אֶרֶץ בְּכֶסֶף נִקְנֵית.

קוֹנִים אֶת הַנִּיר וְתוֹקְעִים בּוֹ מַעְדֵּר.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֵין אֶרֶץ בְּכֶסֶף נִקְנֵית

וּבְמַעְדֵּר גַּם חוֹפְרִים וְקוֹבְרִים אֶת הַמֵּת.

 

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֶרֶץ נִכְבֶּשֶת בְּדָם.

וְרַק הַנִּכְבֶּשֶת בְּדָם, מְקֻדֶּשֶת לָעָם

קְדֻשֶּת הַדָּם.

 

וְרַק הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַתּוֹתָח בַּשָּדֶה,

זוֹכֶה כֵן לָלֶכֶת אַחֲרֵי מַחֲרַשְתּוֹ הַטּוֹבָה

עַל זֶה הַשָּדֶה שֶנִּכַּבש...

 

רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: יֵש אֱמֶת אַחַת לָאֻמּוֹת:

דָּם תַּחַת דָּם וְלֹא הִיא אֱמֶת-יְהוּדִים.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֱמֶת אַחַת וְלֹא שְתַּיִם.

כְּשֶמֶש אַחַת וּכְשֵם שֶאֵין שְתֵּי יְרוּשָלַיִם.

כְּתוּבָה בְּתוֹרַת הַכִּבּוּש שֶל מֹשֶה וִיהוֹשֻעַ

וְעַד לְאַחֲרוֹן מְלָכַי וּלְבִיאַי הַפָּצוּעַ,

אֱמֶת, שֶשִּנֵּי גָלֻיּוֹת וּבוֹגְדִים אֲכָלוּהָ...

 

אז הנה הברירה לפנינו: לנסות להיות שפויים ופרגמטיים ולחתור לכך שהמבצע לא יתדרדר למלחמה שיודעים איך נכנסים אליה אבל לא יודעים איך יוצאים ממנה. או לסיים את חלום השלום ושיברו בשורה שאיתה סיים אורי צבי גרינברג את שיר הג'יהאד שלו: "והדם הוא יכריע מי השליט היחיד פה".

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
29/12/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו