עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יש ביסו"ד וב"עבודה שחורה" אנשים פוסט ציונים המהווים גיס חמישי במפלגת העבודה

גיס חמישי במפלגה ציונית - יש לי די תכתובות של אנשים מרכזיים ב"יסוד" ו"בעבודה שחורה" כדי לקבוע שמבחינה אידיאולוגית הם מהווים גיס חמישי במפלגה ציונית כמו מפלגת העבודה

 

מאת מיכה אשחר – 20.11.2008

 

מאמרו האחרון (זה סוציאל דמוקרטי?) של אודי מנור ב"שווים", זכה למספר תגובות. אחת מהן ראויה לדעתי להתייחסות, במסגרת נפרדת, כי היא מציגה היבט חשוב של הקשיים שמפלגת העבודה מתמודדת אתם כעת.

 

אינני נחרד בקלות: כל מגדל דגים כבר עבר כמה אירועי תמותה המונית. אותה בריכה, שהיתה מלאה בהבטחה להכנסה נאה, גמול על שנים של השקעה וחודשים של הוצאות, מכוסה לפתע בדגים צפים שמתחילים להסריח. זו קטסטרופה, וזה יכול לקרות.

ובכל זאת, נחרדתי לקרוא את תגובתו של דודי נתן למאמר של אודי. דודי הוא חבר "יסוד", כותב בעיתון "חברה", ואיננו איש קל-דעת בשום מובן.

 

נתחיל בדברים הקלים: דודי כותב, יש כאלה שלא חושבים ש "ברק הוא הון הייצור" – מה??? איפה קיימת במאמר הבחנה על הון ייצור? מי דיבר על ברק, ולאן זה שייך? לטיעון שאתה משייך לכותב המאמר, או לאחרים? אתה מבקר דברים שלא נאמרו ומתוך זה אתה מתעלם ממה שכן נאמר!

דודי משאיר ללא תשובה, דווקא את השאלה הקשה ביותר שעולה מהמאמר. התעלמות זו, כבר איננה מעוררת סימני שאלה לגבי התנהלות הגופים שדודי חבר בהם, אלא סימן קריאה אדום.

 

במאמר של אודי נטען – לפי הבנתי – כי ב"יסוד" וב"כוח לעובדים" (וגם חלק גדול מהכותבים באתר "עבודה שחורה") – יש חברים מרכזיים שהם פוסט-ציונים גמורים, שבעיניהם כל העניין הזה של מדינת לאום הוא טריפה גמורה (בייחוד כשהיא מדינה יהודית) או לכל היותר עניין נסבל בדיעבד, "אינסטרומנטלי" כהגדרתם. (פרט פיקנטי: גם האדישות או העוינות כלפי רעיון מדינת הלאום, איננה מונעת מחלקם להביע הזדהות עם מוצא עדתי, כמבטא של זהות אותנטית. הבנתם את זה? להיות מרוקני או פולני זה קוּל. טוב ויפה, אלא מה? לדעתם של אותם אנשים, להיות יהודי-ישראלי-ציוני זה פאסה. עוד אבסורד מתוצרת הפי.סי).

 

***

קשת הפוסט-ציונות נעה במנעד רחב מהכחשה גמורה של זכות קיומה של מדינה יהודית, כאילו מושג כזה הוא גזעני מניה-וביה, ועד לתמיכה בשיבת פליטים ככל שיחפצו אל תחומי מדינת ישראל. יש לי מספיק תכתובות של אנשים מספיק מרכזיים ב"יסוד" ו"בעבודה שחורה" כדי לאמת את מה שאני טוען - שמבחינה אידיאולוגית הם מהווים גיס חמישי במפלגה ציונית כמו מפלגת העבודה. חלקם אומר בגלוי כי הוא תומך של חד"ש, למשל. זה לא מפריע להם להיות רשומים במפלגת העבודה, כי כמו ביילין (ראה מאמרי האחרון ב"שווים"), הם מבינים שבמפלגת העבודה אפשר להשפיע הרבה יותר.

 

עכשיו, שיתוף חברים פוסט ציוניים במסגרות "סוציאל-דמוקרטיות" מנומק בצורך השעה, בשיקולים טקטיים או פשוט, בצורך לכרות בריתות. אבל רגע, סליחה, ציונות איננה עניין קל ערך, גם בהיבט החברתי של הדברים, ואולי בייחוד לא בהיבט הזה. הציונות איננה איזה סרח-עודף במובן של השקפת העולם הפוליטית. זה לא חוג מקרמה, זה לא אם אני אוהב מטבוחה או גפילטע-פיש. ציונות שייכת לתחום הצר של ערכי-ליבה. התפקיד המרכזי ביותר שיש לציונות – לא רק בתקופת הרצל, אלא היום – בגיבוש חברה סולידארית בישראל, הוא דבר שדודי נתן מודע לו היטב.

 

חוסר התייחסותו של דודי לשערורייה הזו מעלה חשד שהכרתו הפוליטית לוקה בחסר, לכל הפחות. כי האפשרות השנייה גרועה עוד יותר: זו אפשרות כי גם דודי עצמו, אדיש לצורך במדינת לאום כתנאי לכינון חברה סולידארית. דודי בוודאי מכיר את קביעתו של משה דיין מתחילת שנות השבעים, לפיה נצטרך לבחור אם להיות "חברתיים" או "בטחוניים". אני עדיין מקווה כי דודי חושב את הדילמה הזו למניפולטיבית, וכי הנחת היסוד שלה – לפיה יש הפרדה בין התחומים – כוזבת. על דודי נתן ועל שאר החברים הציוניים ב"יסוד" להבהיר מדוע הם משתפים פעולה עם הטענה ההפוכה, הגורסת כי כל "הביטחוניזם" הזה הוא מיותר, וכי יבוא לציון גואל גם בהעדר ציון וציונות.

 

ה"חיפוף" האינטלקטואלי הזה, שלא לומר העדר גמור של יושר, נעשה לאורך כל הדרך על ידי אנשים מרכזיים לא פחות ב"יסוד". לאחרונה כתב דני גוטווין ללא בושה, כי ברק "שילם אתנן" (לבן אליעזר ולשמחון) "עבור ארגזי מתפקדים". קראתי שוב ושפשפתי עיניים. האם צריך להזכיר איפה הומצא המושג "ארגזי מתפקדים"? הכל כשר כשצריך לכתוב בעד עמיר פרץ?

 

פרץ אמר בעבר, כי היה רוצה להיות הזבוב שעל פתק הבחירות של אהוד ברק, כדי לדעת בעד מי הצביע ברק בבחירות האחרונות. לא צריך זבובים כדי להבין את הדרך שבה הולכים דני גוטווין, עמוס עוז ואחרים: הם מחלישים את מפלגת העבודה בכל דרך. אם זה מבפנים או מבחוץ – זו שאלה של טקטיקה. דני גוטווין עושה הכל, חוץ מאשר לקרוא בגלוי שלא להצביע בעד מפלגת העבודה. זה אותו דני שהגדיר את הפוסט ציונות כביטוי של מהפיכת ההפרטה, לתשומת ליבו של דודי נתן. כעת, דני ממשיך את שיטתו ודרכו של ביילין בעת מערכת הבחירות של שנת 2001, כאשר פעל נגד ממשלתו, נגד מדיניותה ובעיקר – נגד העומד בראשה, בארץ ובחו"ל.

 

אני חושב שאנשים אלה מהווים חלק חשוב בחולשתה המוסרית והפוליטית של המפלגה, והשעה הקרובה היא שעת מבחן. עלינו להקיא אותם מתוכה, לא פחות מזה.

ועל דודי נתן לפקוח עיניים.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
20/11/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו