עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זה סוציאל דמוקרטי? הגוף המתקרא "המחנה הסוציאל דמוקרטי" מתאפיין ברדיקליזם מיליטנטי 'שמאלי', העושה מהרטוריקה הפוליטית עיקר ומהמציאות הפוליטית טפל

זה סוציאל דמוקרטי? הגוף המתקרא "המחנה הסוציאל דמוקרטי" מתאפיין ברדיקליזם מיליטנטי 'שמאלי', העושה מהרטוריקה הפוליטית עיקר ומהמציאות הפוליטית טפל

 

מאת אודי מנור - 13.11.2008

 

 

בחודש מאי 2008, במסגרת שורה ארוכה של אירועים מסוג זה, קיימה מכללת אורנים כינוס צנוע בנושא החברה בישראל. אחד המוזמנים לאירוע, היה סטודנט בטכניון בשם אייל רוזנברג. כאשר הגיע תורו לשאת דברים, הוא נעמד ולתדהמת הקהל, ולבושתה של מארגנת האירוע, ראש החוג לאזרחות במכללה, ערביה-נוצרית מחיפה, שאין לחשוד בה באהדת-יתר של התנועה הציונית ומדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, הודיע רוזנברג שהוא איננו מוכן לשאת דברים בנוכחות דגל ישראל שבמקרה או לא במקרה עמד שם בפינה. לאחר המהומה הקטנה שעוררו דבריו, קם אייל רוזנברג ועזב את האולם.

 

הלילה נדדה שנתי. סיבת הדבר: העובדה שהמושג 'אבא' מתחיל ב-א, וכך נלחץ בטעות מספר הטלפון שלי, השמור בטלפון הסלולרי של בני, והוזנקתי מהשינה שלי בשעה מאוחרת מאד בלילה, כמעט אישון בוקר. מן השמים דאגו לצלצול הזה שמקורו בטעות. כי כאשר נדדה שנתי, נזכרתי פתאום שאולי האיש ההוא, מהטכניון, שבא לאורנים, מכללה לחינוך בישראל, לדבר על החברה בישראל, וסרב לעשות זאת בשל הימצאותו של דגל ישראל, אולי, אולי, רק אולי, הוא אותו האיש המהווה גורם מרכזי בתנועת 'כוח לעובדים', בשר מבשרו של מה שמכונה בלשון אורווליאנית 'המחנה הסוציאל-דמוקרטי'.

 

זכרוני עלוב למדי. אני זוכר מספרי טלפון, מספרי זהות, מספרי כרטיסי אשראי, אבל לא זוכר שמות. כל הלילה נדדה שנתי. לא רק שלא זכרתי את שמו של גיבור הדגל, אלא לא זכרתי את שמו של מנהיג 'כוח לעובדים', ארגון עובדים שמציג מעל לכל בימה אפשרית את הסתדרות העובדים הכללית כארגון עלוב, מושחת וצר אופק. מן השמים כאמור הצילו אותי מלפספס עניין כה מהותי. הבוקר בא, ובעזרת ידידים באורנים בעלי זיכרון מוצלח יותר, הצלחתי לשחזר את השם, אייל רוזנברג, ולגלות לשמחתי שמשהו מהזיכרון שלי בכל זאת נשאר, ושמדובר באותו האיש המוביל את ארגון הסגל הזוטר בטכניון.

***

ארגון הסגל הזוטר בטכניון מעניין אותי בערך כמו ארגון הסגל הזוטר בחיפה. בשני המקרים מדובר בהתארגנות חשובה המיועדת להשגת יעדים קונקרטיים: מיסוד, שיפור ותיקון תנאי העסקה. מן הבחינה הזו עמדתו של אייל רוזנברג כלפי דגל ישראל חשובה, כלומר לא חשובה, כמו דעתי על דגל מועדון האוהדים של ביירן מינכן בפתח תקווה [יש דבר כזה]. אלא שאייל רוזנברג הוא איש ארגון 'כוח לעובדים'. וארגון 'כוח לעובדים' נתפס כחלק ממה שאנשים טובים, אולי טובים מדי, מכנים או רוצים לכנות 'מחנה סוציאל דמוקרטי'. על פי התיזה של אותם אנשים טובים, מדינת ישראל נגועה בניאו-ליברליזם מהמסד ועד לטפחות, עד כדי כך שלא רק שאין הבדל בין המפלגות והדמויות המובילות אותן, אלא שישראל למעשה נמצאת עמוק בתוך תהליך של פשיזציה. לנוכח תמונת אימים מזעזעת ודרמטית זו, כל שנותר הוא לארגן מחנה סוציאל דמוקרטי ויהי מה.

 

ויהי מה? על חשבון הכל, כך מסתבר. על חשבון בדיקה מי השותפים שלך ומה הם חושבים למשל על הדגל של המדינה שלך, שזה כמובן מה שהם חושבים על המדינה, שזה כמובן מה שהם חושבים על העם שהקים ומקיים את המדינה הזו, אותו עם אותו הם רוצים להציל כאן ועכשיו, מציפורני פשיזם ההפרטה הניאו-ליברלי. יש קשר ישיר בין מרכיבי המשוואה, ואת זה אני כן זוכר משעורי החשבון בכתה ד', ומשעורי המתמטיקה בכתה י'. יש קשר ישיר בין ציור האימים של המציאות בישראל [שהיא ללא ספק ספוגת בעיות כרימון, ובכל זאת], לבין ההתעלמות המוחלטת מההיבטים הלא-סוציאל דמוקרטים כביכול של 'שותפיך', כמו למשל האנטי-ציונות הבוטה, החצופה, הוולגרית, האלימה וספוגת הבורות של אנשים מסוגו של אייל רוזנברג.

 

התוצאה בולטת לעין. מה שמכונה בפי עצמו 'המחנה הסוציאל דמוקרטי' עסוק בלשכפל סיסמאות של ביקורת חברתית-פוליטית וכלכלית, מבלי להידרש למימד הקונקרטי, המעשי, של מושאי הביקורת; מבלי לערוך השוואות לנעשה בעולם הרחב. מבלי להידרש לתהליך ההיסטורי שיצר את החברה הבעייתית בישראל; מבלי להתייחס למימדים הלאומיים של הבעיות הללו, בין ישראל לשכנותיה ובין ישראלים-יהודים לישראלים-ערבים. הכל בשם 'המחנה', או 'המעמד', כאילו שההיסטוריה של מאתיים השנים האחרונות לא לימדה אותנו כלום.

 

***

סיפור ביקורו של אייל רוזנברג במכללת אורנים לא שווה היה בטרחת כתיבתו אפילו של משפט אחד, לולא מדובר היה כאן בסימפטום לתופעה רחבה בהרבה. תופעה של רדיקליזם מיליטנטי 'שמאלי', העושה מהרטוריקה הפוליטית עיקר ומהמציאות הפוליטית טפל. אני יודע מה יכתבו בטוקבקים [אם יכתבו... מסימני 'המחנה הסוציאל דמוקרטי' הוא לטאטא בעיות מתחת לשטיח על ידי התעלמות או ביטול]: 'הדרך להתמודד עם האייל רוזנברגיזם הוא בתוך כוח לעובדים ולא מחוצה לו'. לא. הדרך להתמודד עם האייל רוזנברגיזם הוא להוקיעו, בוודאי לא לשתף עימו פעולה. בשביל זה צריך זיכרון חזק, לא כזה התלוי במקריות של צלצול טלפון מוטעה באישון לילה.

 

ודבר אחרון:. אז מה האלטרנטיבה? אם לא המיליטנטיות המפוארת של אייל בוז לדגל ישראל רוזנברג, אז מה כן? אם לא הדיאגנוזה הדיכוטומית של 'המחנה הסוציאל דמוקרטי', אז מה כן? בפשטות: לחזור להגינות האנושית הבסיסית. הן בניתוח ההווה והעבר. הן בדיון באפשרויות של העתיד הקרוב והרחוק. הן בבחינת האלטרנטיבות הפוליטיות. הן בבחירת השותפים הפוליטיים.

 

למאמרים של אודי מנור

נכתב בתאריך
13/11/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו