עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מפקירי "העבודה" - מפלגת העבודה הופקרה לביילינים, והם מצדם עשו בזה שימוש. תבונה או עורמה - את המשחק הזה ביילין ידע לשחק, ואילו אורי הייטנר - אולי פחות. תגובה למאמר: "ביילין - המטרה והאמצעים"

מפקירי "העבודה" - מפלגת העבודה הופקרה לביילינים, והם מצדם עשו בזה שימוש. תבונה או עורמה - את המשחק הזה ביילין ידע לשחק, ואילו אורי הייטנר - אולי פחות. תגובה למאמר: "ביילין - המטרה והאמצעים"

מאת מיכה אשחר - 9.11.2008

 

קראתי את מאמרו האחרון של אורי הייטנר ב"שווים", ומצאתי בו עניין רב.

 

אבקש להתייחס לשתי נקודות:

 

אורי כותב על התבונה הפוליטית (או העורמה - כלשונו), שבמעשיו של ביילין. אני קושר זאת לדבריו של ביילין, כפי שמצטט אורי "רק במפלגה הגדולה ניתן להשפיע באופן מעשי".

אורי לא עשה זאת. במקום להשפיע במקום שבו אפשר להשפיע, אורי וחברים אחרים כעסו על מפלגת העבודה, והלכו עם קהלני, עוזי דיין ופיגורות דומות. איפה זה נגמר?

אפשר למתוח ביקורת על מפלגת העבודה מכאן ועד להודעה חדשה, והכל יהיה נכון. השאלה היא מה המטרה, ואם יש מטרה. אני מזכיר כי מדובר בפוליטיקה, לא בהגשמה עצמית קלאסית. למפלגת העבודה היה אופי יותר ציוני אם אורי היה חבר בה.

 

כדי לקבל הכרעות פוליטיות שהן הנכונות בסופו של חשבון, אדם צריך לחטוא קצת בנפשו. חלק גדול מהביקורת המוצדקת על הקו של המפלגה יכול היה להיות קצת פחות נכון, אם אורי היה מסכים ללכלך את מצפונו (זה לא נאמר בזלזול, חלילה). מפלגת העבודה הופקרה לביילינים, והם מצדם עשו בזה שימוש. בשורה התחתונה, תבונה או עורמה – את המשחק הזה ביילין ידע לשחק, ואילו אורי – אולי פחות.

 

הערה שנייה, דמויות בולטות בהנהגת מועצת יש"ע תמכו בקווים הכלליים של תוכנית ביילין דווקא. אני מציע לבדוק כי ההתנתקות היא אסון שהמתנחלים המיטו על עצמם, בגלל תמיכתם בתוכנית ביילין.

בשיחה שנערכה בקיבוץ יטבתה לפני ההתנתקות, תמך ישראל הראל במתווה הכללי של תוכנית ביילין ובהיגיון שלו. הסיבה לכך, נדמה לי, היא שהדבר איננו עומד בניגוד להיגיון המתנחלי: הערבים יהיו אזרחי מדינה אחרת או ללא אזרחות, ובכל מקרה חיים במקטעי שטח קטנים מפורקים ללא רציפות טריטוריאלית, ואילו המתנחלים יהיו מוקפים בשטח ערבי ובאוכלוסייה ערבית - לזה הם כבר רגילים, אלא שהפעם יהיה לזה תוקף של הסכם.

 

תמיכת חלקם של המתנחלים בתוכנית ביילין, היא עובדה. ביילין עצמו, אשר תחילה התנגד לתוכנית ההתנתקות, טען שתוכנית ההתנתקות באה כדי לטרפד את סיכויי הצלחתה של תוכניתו. ניתן לחשוב שתוכנית ההתנתקות הושפעה, לפחות בחלקה, מהתמיכה שצברה תוכניתו של ביילין בין המתנחלים והאיום שהיה טמון בה על האפשרות לחלק את הארץ לשתי יחידות כלכליות ופוליטיות אינטגרליות.

בוודאי, תוכנית ביילין עומדת בניגוד לתפיסה של הפרדה בין האוכלוסיות. אני מזכיר כי הפרדה זו, היא לב-לבה של תוכניות כמו תוכנית אלון.

 

הרגל הכלכלית של תוכנית ביילין היא אזורי תעשייה כמו ברקן וארז, שבה פועלים עובדים על אדמה זרה, מחוסרי זכויות, מבלי לפתח תשתיות תעסוקה בשטח הריבוני של הרשות שממנה הם באים. על זה אמר בסארקזם בן אהרון המנוח: "והמולדת שלהם תהיה האוטובוס." הפיגור החברתי והמשקי שנכפה על ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, בחלקו הגדול מקורו בהחלטה שלא לאפשר לפלסטינים לפתח תשתיות תעסוקה בשטחיהם, מצד אחד, ומצד שני כן לאפשר להם לעבוד בישראל. מקור לא-אכזב זה של עבודה זולה, היווה ראשית קצה של העבודה המאורגנת בישראל.

 

אני תמה על התמיכה, שלה זכו תוכניות כמו תוכנית ביילין, בקרב אנשים שאוהבים לחשוב על עצמם שהם סוציאליסטים. אבל זה באמת סיפור אחר.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
7/11/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו