עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הזדמנות לתיקון - המשבר הנוכחי לא יביא קץ לקפיטליזם, אך הוא יכול להיות פתיחה חשובה לתקופה חדשה בכלכלה ובחברה, אולי ראשית הדרך למשק וחברה סוציאל-דמוקרטית מתקדמת

הזדמנות לתיקון - המשבר הנוכחי  לא יביא קץ לקפיטליזם, אך הוא יכול להיות פתיחה חשובה לתקופה חדשה בכלכלה ובחברה, אולי ראשית הדרך למשק וחברה סוציאל-דמוקרטית מתקדמת

מאת אלישע שפירא – 28.10.2008           

 

כפי שטעה פוקויאמה בהכריזו על קץ ההיסטוריה, כך המשבר הפיננסי הפוקד את העולם בימים אלה אינו סוף הקפיטליזם. לפחות לא בשלב זה. נפילת מוסדות פיננסיים שנחשבו לחזקים ויציבים וקריסת הבורסות ברחבי העולם, אינם מבשרים את בואו של עידן הסוציאליזם החדש. אין צורך להגזים ועדיין מוקדם לארגן לוויה וקבורה לעידן שחלף, כפי שמוקדם עדיין לחגוג את תחילתו של עידן הכלכלה החברתית החדשה. ואחרי כל ההסתייגויות החשובות, מדובר במשבר בעל עוצמה רבה, שעשוי לסמן את תחילת סופה של תקופה. המשבר פגע ופוגע בכולנו, ללא הבדל מין, לאום, דת, או השקפת עולם. הוא אינו פוגע רק בבעלי ההון הגדול. הוא פוגע בחסכונות שלנו, בפנסיה ובנכסים שנצברו בעמל רב של רבים.

 

באופן בו מערכות הורסות את עצמן, הוא פוגע בליבת "השיטה", בקניין של מיליוני אנשים. עיקר פגיעתו עוד לפנינו, במיתון ובאבטלה שיבואו בעקבותיו. אך יותר מכל זהו משבר אמון ב"שיטה" והתפכחות (אולי) מחלום ההתעשרות הקלה והמהירה. הבשורה הטובה היא כי המשבר, כמו כל משבר, עשוי להיות גם התחלה חדשה. הבעיה היא שרק בדיעבד נדע האם היה זה משבר מהסוג המביא בעקבותיו התחדשות משמעותית, או שהיה זה "משבר מחזורי" נוסף, "רק תיקון שהשוק מתקן את עצמו", כפי שאומרים חסידי השיטה הקיימת. עוד משבר כמו רבים אחרים שהיו, כאלה שאנו נוטים להכחישם ולהתעלם מהם בהתרחשם, עד שהם אוחזים בגרוננו ושומטים את הקרקע מתחת רגלינו, ואנו ממהרים לשוכחם ולחזור לשגרת חיינו לאחר שהם חולפים.

 

אחריות המדינה לחברה

למרות שאיננו יודעים עדיין לאן יוליך אותנו המשבר, אנו יכולים להביע כמה משאלות לגבי מה שנרצה שיקרה בעקבותיו. לקוות, לבקש ולפעול להגשמתן. נמנה אחדות מהן, ברוח המדרש הידוע - "דיינו", שאנו חוזרים ודורשים (שרים) בסדר פסח: 

·        אם יביא המשבר לסוף ההגמוניה של תאוות הבצע חסרת המעצורים, דיינו.

·        אם נחזור להיות חברת רווחה, בה רווחת הרבים קודמת לרווח של מעטים, דיינו.

·        אם נחדל להתמסר לנביאי השקר, "אשפי פיננסים" ו"אנליסטים", שברגע האמת אינם יודעים יותר מהקוראים בקפה, דיינו.

·        אם נחזיר את הכבוד (ואת השכר ההוגן) לפועלי הייצור, לבעלי המלאכה, לאומנים, לחקלאים ולכל מי שללא עבודתו וזיעתו לא יהיה למנהלים מה לנהל, דיינו.

·        אם תחזורנה הממשלות למלא את תפקידן ולשאת באחריות לבריאות, לסיעוד, לחינוך ולהשכלה של אזרחיהן, דיינו.

·        אם נבין כי דווקא ב"שוק החופשי והפתוח" נדרשת אחריות רבה יותר מהמדינות ונחוצים מנגנוני תיאום ובקרה חזקים, לאומיים ובין לאומיים, דיינו.

 

אם תתגשמנה המשאלות הללו, כולן או חלקן, תהיה זו פתיחה חשובה לתקופה חדשה בכלכלה ובחברה. לא קץ הקפיטליזם, אך צעדים חשובים לקראת חברת רווחה מתוקנת. אולי ראשית הדרך למשק וחברה סוציאל-דמוקרטית מתקדמת.

 

להשתחרר מאשפי הפיננסים

על רקע כל אלה גם על הקיבוצים וחבריהם לערוך חשבון נפש מעמיק ולהפיק לקחים מהמתרחש. דווקא אצלנו הייתה בשנים האחרונות פתיחות מוגזמת, עד כדי התבטלות עצמית, לשיח הכלכלי החברתי האופנתי והקלוקל. השיח המודד את תרומת האדם במונחי השוק. שיח שאינו מבחין בין חרות האדם לאגואיזם. שיח החותר להפרטת כל מה שזז ולהתנערות הכלל מאחריותו למשק, לחברה ולאדם. ולמרות המשבר של "השיטה" יהיו בוודאי מי שינסו "למנף" את המשבר כדי להאיץ את תהליכי "השינוי", אלה המושתתים בעיקרם על החשיבה והשיח שכשלו בעולם הגדול. אחרי הכל, גם בקיבוצים ישנם חסידים נאמנים ללא תנאי לשלטון השוק. בדומה לנאמר על הכלכלה והחברה בכלל, אפשר גם בקיבוצים למנף את המשבר בכיוון ההפוך. לשם כך יש לחדש את האחריות המשותפת. לחזק את האחריות של כל אחת ואחד להצלחת הקיבוץ ולתפקוד המערכות הכלכליות והחברתיות שלו. לחדול מהנוהג הזר שדבק בנו, להעריך את התרומה האישית על פי "ערכי השוק". לפתח פתרונות מקוריים מתאימים לנו, ולהשתחרר מרודנותן של הפרדיגמות האופנתיות. להשתחרר מהתלות ב"אשפי כספים וניהול" ולטפח את יתרונות הניהול המשתף, המושתת על עבודת צוות, כבוד הדדי והזדהות. לבנות כלים חדשים לעזרה וערבות הדדית, בקיבוצים ובין הקיבוצים, באזורים ובתנועה ולהביא לאופטימום את יתרון היחד.

 

                                                       ***

זו עשויה להיות הזדמנות להתחדשות אמיתית גם בקיבוצים. המודל הקיבוצי המשופר יוכל לשוב להיות הוכחה שאפשר אחרת. להחזיר את הקיבוץ להיות בעל תרומה ייחודית לסביבה, בהיותו מודל אפשרי ומצליח, המוכיח שיש יותר מדרך אחת.  

                                                        ***

אנחנו ניצבים שוב בפתחה של תקופה קשה ומאתגרת - התמודדות עם תוצאות המשבר, פרי הבאושים של "השיטה". דווקא בזמנים קשים, כאשר נראה שהכל משתבש ומאיים, חשוב שינחה אותנו חזון ראוי, ללכת לאורו.. 

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
28/10/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו