עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

על כף האורז והאידיאולוגים - ישנם "סוציאל-דמוקרטים", העוסקים בכל דבר בשם "בניין הכוח", כלומר בניין כוחו של עמיר פרץ, אבל הס מלעסוק בתנאי-חייהם הממשיים של בני אדם

על כף האורז והאידיאולוגים - ישנם "סוציאל-דמוקרטים", העוסקים בכל דבר בשם "בניין הכוח", כלומר בניין כוחו של עמיר פרץ, אבל הס מלעסוק בתנאי-חייהם הממשיים של בני אדם

מאת מיכה אשחר 15.10.2008

 

קדיה מולודובסקי כתבה סיפור בחרוזים בשם "כף אורז". זהו משל חריף ועצוב על הפניות-גב ברגעים קריטיים, על סדר העדיפויות של בני אדם בהתייחסותם אל העולם, ועל צביעותם של אידיאולוגים.

 

וזהו תוכן הסיפור:

קיסר סין, שהיה "חכם וטוב-לב ככל המלכים", הודיע פעם כי בסין מותר הכל, פרט להזכרת צמד המילים: "כף אורז". ומי שיעבור על האיסור – ייכרת ראשו.

והכל היה בסדר. כלומר – אצל מי שמזונו מובטח לו. אבל אצל מי שחסר לו אורז, החלה יללה של ממש. יללה בלי מילים, כי הרי אסור לומר "כף אורז".

 

ובאו בני-אדם

"ישרים,

חסידים וטובי-לבב,

והתחילו שואלים

את פי המייללים

מרעב:

הגידו נא, מה רצונכם?

אמרו בלי בושה.

הן אנו

תמימים, חסידים

ומלאים קדושה.

הכל נחלק עמכם.

לא ימנע איש מכם

את חסדו,

אך הגידו נא, מה רצונכם,

קראו הדבר בשמו."

 

ולנמשל:

במהלך המשא ומתן על הרכבת הממשלה החדשה, דרש אהוד ברק לפרוץ את מסגרת התקציב ולהגדיל את הגירעון. מי שאיננו שייך למסדר כוהני ערך המטבע, יכול בעניין זה למצוא טעם בקריאתו של שרגא ברוש: "אז יהיה עוד אחוז אחד לאינפלציה. לא יקרה שום אסון".

דרישתו של ברק לא נענתה. ייתכן גם, שיש להשאיר רזרבת תקציב למצב שבו תידרש הצלת החסכונות, קרנות ההשתלמות והפנסיה – אמצעי הקיום החיוניים לקיומו של המעמד הבינוני.

מה שכן הושג בהסכם שנחתם בין קדימה לבין מפלגת העבודה – לאחר שברק מינה את עופר עיני לנציג במו"מ מול קדימה – הוא הקמת מועצה כלכלית-חברתית שסמכויותיה יעוגנו בחוק. במועצה זו ישותפו נציגי ההסתדרות והמעסיקים, יחד עם הממשלה.

 

דברי רקע:

רעיון המועצה איננו חדש. אולמרט ניסה לקדם את הקמתה והעניין נתקע, לא מעט בגלל התנגדות האוצר. בלב הדברים עומד תהליך של קבלת החלטות בהסכמה בין המגזרים השונים, ושל פשרה על מנת לאפשר את קבלת ההחלטה המשותפת.

כל זה כמובן זר להשקפת משרד האוצר, שמחליט וקובע בענייני כלכלה וחברה באמצעות "חוק ההסדרים" – אשר מדי שנה, מקבץ עשרות ומאות נושאים, מכל הדיסציפלינות של ההתמחות האנושית, תחת גג של הצעת חוק אחת שמוגשת לכנסת באיחור כך שאי אפשר כלל לדון. הוצאתי זמן רב, עוד בעת היותי חבר "יסוד", על מנת לשכנע עד כמה אופן קבלת ההחלטות הנוכחי הוא רע.

 

אבל ברק ועיני אינם מוחזקים "סוציאל דמוקרטים", אז כל מהלך קונקרטי שהם יובילו יזכה להתעלמות במקרה הטוב. יותר מזה   במאמרו של דני גוטוויין ב"שווים" ביולי השנה, נפסקה הלכה לפיה אסור לסוציאל-דמוקרט להיות מעשי, כי הוא עלול חלילה לפעול במציאות המוכתבת על ידי ניאו-ליברליזם, ובזה לשתף פעולה עם האידיאולוגיה הניאו-ליברלית.

זה איננו רק טירוף: זוהי תמונת הראי של טיעון ניאו-ליברלי וולגרי, ולפיו סוציאליזם איננו עניין מעשי, אלא אידיאולוגי בלבד.

***

נזכרתי משום-מה במחלת החצבת. זו מחלה נגיפית ומידבקת שעוברת בקלות מאדם לאדם שאינו מחוסן. תסמיניה יכולים להיות חום גבוה, דלקות עיניים, שיעול ופריחה נרחבת על הגוף. ילדים ונשים הרות חשופים יותר לתחלואה קשה בחצבת. מרבית הילדים בישראל, מתחסנים מפני המחלה בגיל שנה ובכיתות א'-ב.

והנה, חלק מהפלגים החרדיים הקיצוניים גילו התנגדות אידיאולוגית נמרצת לחיסון נגד חצבת.

ילדים ונשים בהיריון נותרו חשופים ללא הגנה, וחלו בחצבת. באחת ההתפרצויות נפגעו כ- 180 איש מהאוכלוסייה החרדית בירושלים ובבית שמש. כבר תוך כדי אותה התפרצות, הגיעו לטיפות החלב זרם של הורים מבוהלים שהביאו את ילדיהם לחיסון.

 

מעניין. מה קרה לאידיאולוגיה? אותם הורים כבר לא שאלו את השאלה, הם פשוט באו לחסן. כי ציוויים אידיאולוגיים, בדרך כלל, אינם בני-תחרות מול מציאות קונקרטית ואיומים ממשיים.

 

האם אין צורך באידיאולוגיה? הרי לא זה, כמובן, הטיעון. השאלה היא מה הדבר החשוב, את מה משמשת האידיאולוגיה, לטובת איזה דבר היא פועלת. מי שעיסוקו באידיאולוגיה בלבד, דומה כי שכח זה מכבר במה דברים אמורים.

מותר, לפי אותם "סוציאל-דמוקרטים", לעסוק בכל דבר, ובייחוד – במה שהם קוראים בשם "בניין כוח", כלומר בניין כוחו של עמיר פרץ במפלגת העבודה. אבל הס מלהזכיר מילים מעצבנות הקשורות לתנאי-חייהם הממשיים של בני אדם, כמו כף-אורז.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
15/10/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו