עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הקפיטליזם הוא עירום - עכשיו, לאחר שנתגלה הקפיטליזם בכל מערומיו, מפחידים אותנו חסידיו השוטים שכל אלטרנטיבה תוביל אותנו לבולשביזם הסובייטי. סליחה, יש אלטרנטיבות אחרות

הקפיטליזם הוא עירום - עכשיו, לאחר שנתגלה הקפיטליזם בכל מערומיו, מפחידים אותנו חסידיו השוטים שכל אלטרנטיבה תוביל אותנו לבולשביזם הסובייטי. סליחה, יש אלטרנטיבות אחרות

מאת עלי קדם 13.10.2008

 

כמו מאמינים פנאטים של דת עולמית נזעקים חסידי הקפיטליזם והשוק החופשי בגרסה האמריקאית  להגן בחירוף נפש על האידיאולוגיה שקרסה. הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. שנים הטיפו לנו שרק ההון הפרטי יודע לנהל את העניינים, ושבממשלות יושבים רק מושחתים, בטלנים ומטומטמים. שר האוצר בנימין נתניהו המשיל משלים על הרזה (אנשי העסקים והסקטור הפרטי) הסוחב על גבו הדואב את השמן (המגזר הציבורי הנפוח). עכשיו, כשהממשלה ("השמן") נדרשת להתערב במיליארדי דולרים  כדי להציל את הכלכלה, ודווקא בארה"ב מעוז השוק החופשי, וכאשר נחשפת תאוות הבצע של מנהלי המגזר הפיננסי, הם – קהל המאמינים - מגלגלים עיניים: לא התכוונו, בעצם כן צריך את הממשלה כשיש משבר, השוק לא תמיד מכוונן את עצמו – יש לפעמים כשלים . . .

 

רובם של אותם פרשנים ומומחים היו שותפים לחגיגת המכשירים הפיננסיים ורווחי הבועה שהלכה ותפחה, ולא התריעו על כך שהעליות המטאוריות בבורסה אינן משקפות כלל ערך אמיתי.

 

אפילו בארה"ב כבר נשמעים קולות אחרים, אבל לא חלילה בישראל. כאן היתה ונשארה נאמנות מוחלטת למודל האמריקאי, התנבאות בקול אחד של רוב מוחלט של כלכלנים אנשי אקדמיה ועיתונאים כלכליים, עם הסמן הימני שלהם – נחמיה שטרסלר מהארץ. אף אחד מהעיתונאים הללו לא יכה חלילה על חטא ויאמר טעיתי. את זה הם יודעים לדרוש רק מאחרים. הגדיל לעשות דניאל דורון, עוד דובר מובהק של הימין הכלכלי בישראל, שמאשים במשבר את . . . ממשל הנשיא קלינטון!

 

 מפחידים אותנו בדחליל החזרה לבולשביזם, ובשליטה – חלילה -  של השלטון המרכזי בתכנון ובכלכלה. זוהי זריית חול בעיניים. הבחירה – כפי שענה אורי יזהר ממשאבי שדה לשטרסלר – אינה בין קפיטליזם חזירי, כרע במיעוטו, לבין בולשביזם סובייטי. המלחמה הקרה ההיא נגמרה. הבחירה היא בין מודל שבו הכסף /הרווח/ הבונוס האישי הם חזות הכל ואין שום רגולציה, לבין המודל האירופי בגרסתו בסקנדינביה, הולנד ומדינות נוספות: שוק חופשי מפוקח ומוסדר, עם זכויות התאגדות והגנה על העובדים, שמירה על הסביבה, וחלוקה יותר מאוזנת של העושר, גם באמצעות המילה הגסה "מיסים".

 

 הוויכוח הוא על כך שבשוק החופשי ישנם כשלים קשים, שיש לפקח עליהם ולתקנם. במאמר מוסגר, לא בטוח בכלל ששליטה ממשלתית  בכלכלה טובה פחות משליטה של 20 אוליגרכים וכמה מונופולים – בכלכלה, בתקשורת, בבנקים ובמה לא, ראה פרשת ה"שקשוקה". בכל מקרה, כמו שאמר מרקס הזקן, (או שהיה זה אנגלס?) לזה שישן מתחת לגשר זה לא כל כך משנה.

 

גזרה ממוקדת בתוך הקריסה הכללית היא פרשת המשכורות וההטבות השערורייתיות של הבכירים בחברות הציבוריות. איזו התנפלות הייתה על ח"כ שלי יחמוביץ כשהעיזה להציע להגביל משכורות אלה. מה לא אמרו עליה. אמרו שהיא מנותקת, בולשביקית, שאינה יודעת את החומר של שנה א' בכלכלה, שלא יעלה על הדעת להסדיר דברים שכאלה בחקיקה. עכשיו כולם דנים ברעיון ברצינות, אפילו בארה"ב. המתנגדים הסבירו לנו שבשביל זה יש דירקטורים, שיגבילו את ההשתוללות. נו באמת. האם מצפים מאלה שתלויים בחסדיהם של המנהלים, אלה שאוכלים יחד אתם באותה מסעדת יוקרה ושטים באותה יאכטה -  לשמור על השמנת? לא פלא שהם, הדירקטורים, קיבלו ציון "נכשל".  לכותב שורות אלה לא ידוע עד עתה על אף מנהל ישראלי שהחזיר כספים בגין ירידת ערך החברה שבניהולו. אז לקבל בונוסים דמיוניים בגין הצלחות זה ”בסדר", לוותר בגין כישלון – לא אצלנו.


מחבר
נכתב בתאריך
13/10/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו