עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מטייחים - "לא בשמיים" הוא אירוע מוזר, המפגיש את אנשי האליטות המודחות מההגמוניה של החברה הישראלית - המתנחלים וקיבוצניקים – לפנלים "המייצרים" שלום בית שקרי במקום ויכוח מהותי

מטייחים - "לא בשמיים" הוא אירוע מוזר, המפגיש את אנשי האליטות המודחות מההגמוניה של החברה הישראלית - המתנחלים וקיבוצניקים – לפנלים "המייצרים" שלום בית שקרי במקום ויכוח מהותי

 

מאת: דודו פלמה – 10.10.08

 

קצת באיחור, אבל טוב מאוחר מאף פעם לא... אני מדבר, כמובן, על האירוע המוחי, המתקיים אחת לשנה בכפר בלום. במשך שלושה ימים של שכרון חושים, מתקיים מפגש בלתי אמצעי, בין דתיים לחילוניים, מפגש המעביר חוויה אנתרופולוגית יוצאת דופן המבטאת היטב את מציאות חיינו המופרכת והמתכסה תחת הכותרת "לא בשמיים". מתוך שלל האירועים, שהתרחשו במשך שלושת ימי הפסטיבל, בחרתי אירוע אחד המעיד בהחלט על הכלל:

 

"התותחים רועמים בפריפריה, בלב הארץ חגיגה. 'עם לבדד' ביטא את סגולת היחד, אחת הברכות המשמעותיות לישראל. איך הופרטה הברכה עד שהגיעה ל'אדם לבדד'? מה קרה לסולידריות הישראלית ב-60 שנות עצמאות מדינית? האם אפשרי לנו 'מועד ב''? רב-שיח במעמד ראש המועצה האזורית גליל עליון מר אהרון ולנסי. בהשתתפות: ד"ר אבי לוי, עו"ד אליקים העצני, יוסף נאסר אדין, נעמיקה ציון. מנחה: ד"ר עליזה לביא."

 

נו טוב, זה מה שבאמת התוכנייה הבטיחה. נשמע מעניין גם למי שרצה בעצם רק להגיע להרצאה של אבי שגיא ולא נמצא לו כרטיס. האירוע היחיד שניראה כאלטרנטיבה באותו הרגע היה הפנל הנ"ל, שלפחות על פניו הבטיח להיות מלא עניין ותוכן.

כי בעצם מה אנחנו כבר מבקשים באירוע שכזה, מלבד פנל המורכב מאנשים מעניינים, השואל שאלות קשות את עצמו ומשליך אותן אל הקהל ואף משיב עליהן ביושר כמיטב יכולתו.

 

עכשיו תיראו, "לא בשמיים" הוא אירוע ייחודי, אולי היחיד בעולם שאפשר לראות בו את בני ובנות שתי האליטות המודחות מההגמוניה של החברה הישראלית שוהים ביחד על אדמה אחת: כלומר, מתנחלים וקיבוצניקים רועים זה לצד זה בשלווה ובשקט, ממש כמו בחזון אחרית הימים. קהל מעורב של חברי קיבוצים, שעשו לעצמם אתנחתא קצרה מהעברת קווים באספסת ונשים קיבוציות בבגדים מעט יותר אופנתיים, שהלכו למות באוהלה של תורה עם גברים עוטים כיפות סרוגות ואם. 16 ונשים שראשן מולט בבייגלה האופנתי התורן. כולם מסתובבים בין מלון פסטורל למרכז קלור בשובה ונחת, כאילו אנו נמצאים בגבעות הירוקות תמיד של השומרון. אנשים מארץ ישראל היפה והמתנתקת שבאו לנפוש מעט במדינה הדמוקרטית שזה כבר סר חינה בעיניהם. (ממש אפשר היה כבר לצפות לרגע המיוחל שבו יאחזו כולם זה בזה ויפרצו בשירים של נעמי שמר, הדבק הלאומי מגדות הכינרת).

 

השאלה שרבצה לפתחו של הפנל הייתה ראויה ביותר: "עם לבדד ישכון" הוא נושא מורכב ומטריד ויש כל כך הרבה מה לומר עליו ומהרבה בחינות. אפשר לצאת מהשאלה האם המוטיבציה לבדידות נובעת מאינטרס ומוטיבציה פנימיים כמו שטוען המלבי"ם (ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל) בפירושו לפסוק: "שאינם כמו אומות קדומות שיתערבו בם אומות אחרות, ובטל ייחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עימהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם". כאן מצוי סוד כוחו של עם ישראל כפי שמבין בלעם. ולעומתו הציג הוגה הדעות הצרפתי יהודי ז'אן פול סארטר בספרו "הרהורים בשאלה היהודית" (1944) טענה הפוכה. לדעתו, האנטישמיות היא שקיימה את עם ישראל כ"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". היהודים רוצים להתבולל, אלא שאומות העולם אינן נותנות להם. יהודי בעל רגש יהודי אמיתי לא ישאף להתבולל כשהאנטישמיות תרדוף אחריו בין כך.

 

בנוסף לכל אלה, כל אחד מהמשתתפים מייצג ציבור שבמידה כזו או אחרת נושא רגשות טעונים ביותר כלפי החברה הישראלית "והדברים שהיא עשתה לו בשנים האחרונות" בהן הפריטה את עצמה לדעת. כך שעל פניו היה צפוי לקהל שלקח חלק בדיון אירוע מסעיר ומרתק.

 

לדאבוני הרב, למרות מאמציה הרבים של המנחה הד"ר עליזה לביא, להוציא אולי פעם אחת שבה ידידנו אהרון ולנסי נכנס באליקים העצני על איזו אמירה גזענית (הגם שמן הראוי להעיר שהיה היחידי שסיפק את הסחורה), היה עסוק הפנל בעיסוי הגב ועשיית "טוב" אחד לשני, ממש כאילו היינו באיזו "פינת ליטוף" נשכחת במשק ילדים. והאיזון הקדוש והמעצבן הזה נשב מחברי הפנל ועטף גם את הקהל הקדוש, שהתאמץ לתעב במידה שווה את אליקים העצני המעצבן ואת זוהר אופז מאילת השחר שהתלוננה, ממקום מושבה בקהל, באומץ על כך שהפנל מועל בתפקידו החשוב. באירועים שכאלה תמיד טוב לזכור שמילים אמנם פוגעות אבל לא הורגות. כדורים הורגים. וכל עוד מדברים לעניין ואומרים אפילו דברים קשים, גם שעת הכדורים נדחית קמעה.

לסיכום, לא פנל התגלה לנו במרכז קלור אלא טפט.

 

למאמרים של דוד פלמה

נכתב בתאריך
10/10/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו