עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אנשי מופת - בשנים האחרונות נפרדנו משלושה חברים, אנשי מופת: אריה קרול, אייבי רון, יעקב גדיש. לזכרם

אנשי מופת - בשנים האחרונות נפרדנו משלושה חברים, אנשי מופת. מי שידעו לשלב אהבה לבני ביתם, חברות טובה, אמונה בדרכם, מנהיגות פורצת ומוערכת, יחד עם צניעות אישית. לזכרם

 

מאת אלישע שפירא - 3.9.2008 

 

אריה קרול

השבוע התכנסו חבריו ומוקיריו של אריה קרול ז"ל, לציין את יום השלושים למותו. היו שם בני משפחתו, חברי קיבוץ סעד - שאריה היה בין מייסדיו, ראשי הקיבוץ הדתי ו"בני עקיבא" לדורותיהם ו"אנשי הדממה", שותפיו ושליחיו של אריה אל מעבר למסך הברזל, ליהדות ברית המועצות. הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם אריה, כאשר שימשנו כמזכירי תנועותינו. הוא בקבה"ד ואני יחד עם עזרא רבין בקבה"א. אריה, חתן פרס ישראל על מפעל חייו בשמירת הקשר עם יהדות ברית המועצות בימי המלחמה הקרה, האיש של השליחות החשאית העלומה, היה אדם חם, איש משפחה מסור, צנוע באורחותיו ומאמין גדול בציונות של תנועת העבודה הדתית. כאשר אריה דיבר על השילוב של "תורה ועבודה", הוא התכוון לתורה ולעבודה ממש, בשדה ובסדנא. היו אלו הערכים המכוננים של "בני עקיבא" של אז, ללא פלפולים ופירושים מפותלים. אריה הצר על התרחקות תנועתו, "בני עקיבא", ממה שהוא הבין כערכי תנועת העבודה הדתית. בתחילת שנות התשעים יצרנו את המפעל הגדול של "בית ראשון במולדת". בארוחת צהריים משותפת, במסעדה הכשרה של בית הפרקליט, מקום בו היינו נפגשים לשיחות לא רשמיות, העלה אריה בפעם הראשונה את הרעיון לרתום את התנועה הקיבוצית לקליטת גל העלייה ההמונית מארצות חבר העמים. שם טווינו ביחד את הקווים המעשיים הראשונים למפעל גדול נוסף, פרי רוחו של אריה.

 

אייבי רון

באופן שאינו ברור לי כל צורכו, עלתה לנגד עיני דמותו של אייבי ז"ל, בהשראת הערב היפה והמרגש בקיבוץ סעד. אולי בזכות כמה קווי דמיון, ביניהם: מנהיגותו הנחושה, אמונתו העמוקה בדרך חייו, צניעותו הסגפנית כמעט והתכונה הנדירה של מי שהיה מנהיג ונביא גם בביתו. אייבי הגיע לתנועה (התק"ם) מביתו בחצרים לאחר ליקוי המאורות הגדול של ההנהגה הכלכלית בתנועה. לאחר ההתפכחות הכואבת מחלום העושר הגדול "בסיבוב של העיפרון", כפי שדיברו והתנהגו אז קברניטי הכלכלה שלנו, בהשראת הרפורמה בשוק ההון שחולל הליכוד. הוא הגיע לאחר "התוכנית לייצוב המשק" ב-1985, מבית מדרשם של פרס ומודעי, התוכנית שהעצימה והעמיקה את המשבר בו הייתה נתונה כבר התנועה הקיבוצית - משבר רעיוני וכלכלי עמוק. בחושיו החדים זיהה אייבי את עומק המשבר שהקיבוצים היו שקועים בו באותם ימים. באומץ לב הוא חשף את האמת הקשה והחל לנווט את מהלכי ההסדרים, שבדיעבד אין חולק על תרומתם הרבה להתאוששות הקיבוצים. הוא עשה זאת מול רבים שהמשיכו להתעלם ולהכחיש את המשבר, כאשר הדיבורים על "מחיר הבושה" גרמו לחלק מהקיבוצים להמשיך לשקוע בביצת החובות. האסון של אייבי ושל כולנו היו אלה שבאו אחריו. מדובר באנשים שלא השכילו לבנות כלים חדשים לשותפות, לאחר פירוק מערכות הערבויות הפיננסיות הצולבות שכשלו, כפי שהתכוונו וכתבו מנסחי ההסדרים. הבאים אחריו פירקו והרסו את הכל בשם "כלכלת השוק". אותה כלכלה  שאייבי כה היטיב להתהלך ולנווט בה, מבלי לוותר על דרכו הייחודית של הקיבוץ. כפי שהוא היה אומר: "עשינו את כל מה שעשינו כדי להגשים חלום אנושי ראוי".

 

יעקב גדיש

דמות נוספת, המתקשרת לאותה חבורה של אנשים מיוחדים, הוא יעקב גדיש ז"ל. בזכותו של יעקב, יותר מכל איש אחר, לא פגע המשבר של אותן שנים ברוב קיבוצי הקבה"ד. יעקב האמין בציווי האומר: "הצנע לכת", בכלכלה כמו בחייו האישיים. יעקב הוביל והנהיג את מערכת קרנות החיסכון של קיבוצו ושל הקבה"ד, בימים בהם כוחותינו "שברו" תוכניות חיסכון ורוקנו את קופת "העתודות" כדי "לשחק בבורסה", כדי "לעשות כסף מכסף". באותם ימים המשיך יעקב בדרכו הזהירה לבנות את קרנות החיסכון. בסופו של דבר הביאו קרנות החיסכון, בהנהגתו של יעקב, ליציבות ולתשואה אמיתית על הכסף שנצבר בהן. יעקב היה מוכר ומוערך בחוגי הכלכלה ובמסדרונות השלטון והוא היה גאה בתרומתו להצלחה של יבנה, אך ההצלחה לא סנוורה אותו. גם כאשר היה "ענף של איש אחד", שתרם מדי שנה מיליונים לקיבוצו, עבד ופעל בצניעות, ללא כל "גינוני מצליחנות". דרכינו הצטלבו כאשר ביחד עם חברים נוספים יזמנו והקמנו את "הזרם השיתופי" בתנועות הקיבוציות. יעקב, הכלכלן המצליח, האמין והוכיח כי "הערכים אינם נגזרים מהכלכלה". כי ערכי השיתוף והשוויון אינם מונעים הצלחה בעולם התחרותי, כפי שבכנותו היה אומר שהם גם אינם ערובה להצלחה. הוא האמין ביכולתו של הקיבוץ לקיים את ערכיו ולהתחרות בהצלחה בכלכלה הלאומית והעולמית.

***

כך נפרדנו בשנים האחרונות משלושה חברים, אנשי מופת. מי שידעו לשלב אהבה לבני ביתם, חברות טובה, אמונה בדרכם, מנהיגות פורצת ומוערכת, יחד עם צניעות אישית. מי שניחנו בסגולה הנדירה: היותם נביאים גם בעירם. 

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
3/9/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו