עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני - בגנות הטיח - תוכנית הרדיו "שעת חברה", שבה השתתפו כמה מחברי מזכירות התנועה, הייתה מופע טיוח של המחלוקת על דמות הקיבוץ וסיפורי בדים, לפיהם הקיבוץ שומר על דרכו האידיאולוגית

שיתופי חדשני  / אורי הייטנר

בגנות הטיח - תוכנית הרדיו "שעת חברה", שבה השתתפו כמה מחברי מזכירות התנועה, הייתה מופע טיוח של המחלוקת על דמות הקיבוץ וסיפורי בדים, לפיהם הקיבוץ שומר על דרכו האידיאולוגית

 

17.8.2008

 

תוכנית הרדיו של מיכאל מירו "שעת חברה" ברשת ב', הוקדשה ב-13.8 לתנועה הקיבוצית. התוכנית היתה יוזמה של התנועה, כפי שדיווח בגאווה דובר התנועה אביב לשם, בהודעה שפרסם לקראתה בתפוצת הדוברות. בתוכנית התארחו כמה מראשי התנועה – רבקה וילנד, עמיקם אוסם, יעל אייזנר ואבי אהרונסון.

 

בדיחה ישנה מספרת על האיש שהתבקש להשיב במילה אחת על השאלה: "מה שלומך?". "טוב", הוא השיב. – "ובשתי מילים?" – "לא טוב".

 

מצב התנועה על פי ראשיה, במילה אחת, הוא "מצוין". והתוכנית כולה, בשתי מילים – "נופת צופים".

 

היה משבר והנה יצאנו ממנו, ואנו בצמיחה דמוגרפית, ופריחה כלכלית, ותורמים תרומה משמעותית למדינה ולחברה, והקיבוץ מתחדש אך שומר על ערכיו ועקרונותיו בהתאמה למאה ה-21 וכו' וכו'.

***

אין ברצוני לקלקל את החגיגה ולהשבית את השמחה. לא הייתה זו תוכנית של חשבון נפש אלא של יח"צנות, ובתור שכזו היא הייתה טובה, שרתה את תדמית התנועה ותדמית הקיבוץ ואין לי טענות. אך בינינו לבין עצמנו, ראוי לומר אומר אמת.

 

לא אתווכח עם תיאורי ההצלחה – אני שמח ומפרגן על כל הצלחה, גם של קיבוצים שהופרטו, ויש כאלה. מה שהפריע לי בתוכנית, היה טיוח המחלוקת על דמות הקיבוץ, והניסיון להציג תמונה שקרית, לפיה הקיבוץ שומר על דרכו האידיאולוגית, על ערכיו ועל ייחודו, גם אם חלו אי אלו שינויים פה ושם והרי תמיד היו אי אלו שינויים פה ושם. נכון, סיפרו הדוברים, יש היום פלורליזם שאנו גאים בו, יש קיבוצים שיתופיים יותר ושיתופיים פחות, אבל אף פעם הקיבוצים לא היו מקשה אחת, מצהיר אבי אהרונסון, שכהגדרתו - לצד תפקידו כמרכז מחלקת החינוך תחביבו הוא היסטוריון של התנועה הקיבוצית.

 

רבקה וילנד, מרכזת אגף חברה, מציינת שהערבות ההדדית היא הערך המרכזי של הקיבוץ והיא נשארה ובגדול בכל הקיבוצים למרות השינויים, רק התאימה את עצמה לתקופה, והיא הייחודיות של התנועה הקיבוצית לעומת הסביבה. עמיקם אוסם, מרכז מחלקת הקליטה, מציין, בצדק, שאמצעי הייצור בכל הקיבוצים לא הופרטו, והנה בעוד כולם מתלהבים מכל הצלחה של קואופרציה בעולם, משום מה אנו מתעלמים מהקואופרציה המוצלחת ביותר הנמצאת כאן, מתחת לאף – בקיבוץ. ויעל אייזנר, מרכזת מחלקת הרווחה והבריאות מציינת שכולם מתלהבים מחברת הרווחה בסקנדינביה, אך הנה כאן, בקיבוץ, מתקיימת חברת הרווחה המתקדמת ביותר.

 

כמי שמתנגד בכל לבי להפרטת הקיבוץ, אני מייחל בכל לבי לכך שהקיבוץ המופרט לא יהפוך לסתם עוד שכונה בורגנית קפיטליסטית. אני שמח לכל גילוי של חיי חברה וקהילה, לכל ביטוי תרבותי ייחודי, לכל התארגנות המחזקת את הצדק והשוויון בתוך הקיבוץ הזה. אדרבא, אולי הפרטת הקיבוץ תיצור צורת יישוב חדשה, שגם אם לא תהיה שיתופית, היא תהווה אלטרנטיבה יפה יותר וצודקת יותר לחברה הסובבת, שתשפיע לטובה על החברה הישראלית כולה, שתהווה אבן שואבת לישראלים המחפשים תיקון עולם. אדרבא. האם זה המצב? לפחות בחלק מן הקיבוצים המופרטים, המצב הוא היפוכו של התיאור הזה, אך בהחלט יש קיבוצים שהופרטו ומעצבים חיי קהילה יפים וראויים לתשבחות.

***

אני שמח לפרגן על ההצלחות, אך אני מתעב טיוח. הניסיון להציג את הקיבוץ המופרט כהמשך הטבעי של הקיבוץ השיתופי, ואת ההבדלים בין הקיבוץ השיתופי לקיבוץ המופרט כהבדלי ניואנסים קטנים ולא משמעותיים והעיקר הוא שנשמרת הליבה של הרעיון הקיבוצי – אמצעי הייצור המשותפים, הערבות ההדדית, האחריות על החינוך והרווחה (כאילו אלה לא הופרטו בקיבוצים מופרטים רבים), הוא פשוט טיוח.

 

"בגנות הטיח" כתב ברל כצנלסון, ואני רוצה לגנות את הטשטוש הזה ולהצביע על ההבדל המהותי, העקרוני, בין הקיבוץ המשותף לקיבוץ המופרט.

 

ניתן להצביע על ההבדל הזה בדרכים שונות. אני בוחר לעשות זאת דרך עיניו של הפרט, של החבר – דרך בחינת המוטיבציה שלו להתאמץ.

 

הקיבוץ המופרט מבוסס על העיקרון המוביל את העולם, רובו ככולו – הכסף הפרטי הוא המניע המרכזי של האדם להתאמץ, לעבוד. אדם מתאמץ כדי ליהנות באופן פרטי ומשפחתי מפרי עמלו.

הקיבוץ השיתופי מבוסס על עיקרון ייחודי ושונה – אדם מתאמץ כדי להתחלק בפירות המאמץ עם חבריו, שותפיו.

 

זה ההבדל בין הקיבוץ לבין שאר העולם, על רגל אחת. זה ההבדל בין הקיבוץ השיתופי לקיבוץ המופרט, על רגל אחת. קו פרשת המים בין הקיבוץ לבין מה שאינו קיבוץ הוא ההפרדה בין תרומה לתמורה. הקיבוץ המופרט הוא בצדו הלא קיבוצי של קו פרשת המים הזה. יתכן שיש בו דברים יפים, אבל הוא ויתר על המהות הקיבוצית. מי שמתעלם מכך, מטייח.

 

"מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" – זו השיטה הקיבוצית. הקיבוץ השיתופי מקיים את העיקרון הזה. הקיבוץ המופרט אינו מקיים את העיקרון הזה. חבל לטשטש את ההבדלים. "בגנות הטיח".

 

למאמרים של אורי הייטנר

נכתב בתאריך
17/8/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו