עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כולנו באותה צרה - הנאו-ליברליזם איננו מבחין בין המגזרים השונים, כפי שסבור פלג מור. עבורו כל מה שציבורי הוא רע ויש להפריטו. תגובה ל"הפראיירים"

כולנו באותה צרה - הנאו-ליברליזם איננו מבחין בין המגזרים השונים, כפי שסבור פלג מור. עבורו כל מה שציבורי הוא רע ויש להפריטו. תגובה ל"הפראיירים"

מאת אלעד הן - 30.7.2008

 

פלג מור, חבר חשוב ומנומק במחנה השיתופי, מבקר את הדרך בה חלקים מהנהגת הקיבוץ השתמשו באופן ציני במשבר הקיבוצים ככלי להפרטה. הוא גם מבקר, בצדק, את הדרך בה נהו רבים בקיבוצים אחרי האידיאולוגיה הכוזבת לפיה המשבר (שהיה למעשה יזום, כפי שפלג מיטיב לתאר) הוא הוכחה לכך שהשיטה כולה נכשלה ויש להחליפה בשיטת השוק מבית המדרש הניאו ליברלי.

 

אך פלג מוסיף ומנגיד את המציאות הזאת של הרס עצמי קיבוצי, למציאות הכלכלית-פוליטית הכללית בישראל. בשלב זה, לדעתי, הוא מפספס משהו חשוב: בניגוד לדבריו, הקיבוצים נמצאים בדיוק באותו שדה ומאבק בו נמצאת החברה הישראלית כולה, והמאבק נגד ההפרטה בקיבוץ הוא מיקרו קוסמוס של המאבק נגד ההפרטה בכלל החברה הישראלית.

 

כך, פותח פלג בסיפור של השלטון המקומי וטוען שהיחס אל הערים והעיריות שונה מהיחס כלפי הקיבוצים. אבל זה לא כל הסיפור - דווקא ראשי עיריות הפריפריה, שמתמודדים עם העבודה העירונית הקשה ביותר והתקציבים הנמוכים ביותר, "זוכים" ליחס דומה - כאילו היו טפילים לא אחראיים וגם מושחתים. כך היה בשנים האחרונות סביב הגירעונות הכבדים של עיריות הפריפריה.

 

הניסיון של העיריות לגלגל את הנושא לפתח הממשלה ( באמצעות הפסקת תשלום משכורות, למשל) הוביל את הממשלה לנקוט מהלכים של התנערות מהם שלוו בהשמצות קשות ומינוי וועדות ממונות במקום העיריות במספר ישובים, תוך התעלמות מהמדיניות התקציבית שיוצרת את הגירעון התמידי שם. בינתיים ממשיכים לקצץ בתקציבי העיריות ומתכננים עוד מהלכים שמפריטים חלקים מתחומי האחריות שלהם (למשל, את תאגידי המים והביוב, או הרווחה).

***

ניתן לראות יחס אחד, עקבי למדי של הניאו-ליברליזם למגזרים שונים מאוד: ההשכלה הגבוהה ("טפילים"), המורים והעובדים הסוציאליים ("עצלנים") ועוד ועוד. בכל המקרים מדובר במערכות שעברו משבר תקציבי יזום (קיצוץ מסיבי בתקציבים) וכעת מחוללי אותו משבר מקוננים בדמעות תנין על השירות הגרוע שהן נותנות. הפיתרון אותו הם מציעים הוא כאילו מובן מאליו: הפרטה.

 

ומה לגבי היחס של חברי הקיבוצים אל עצמם? אותו הרס עצמי? פלג הזכיר לנו שחלק ממובילי ההפרטה ומשמיצי הקיבוץ תיכננו להרוויח מההפרטה.

גם כאן, הסיפור הקיבוצי לא שונה מהסיפור של כלל מדינת ישראל: יש מי (בדומה לשכבות המנהלים בקיבוצים) שמתכננים להרוויח מההפרטה ולכן הם דואגים לשחוק את המגזר הציבורי בכל הכלים העומדים לרשותם (האחים עופר, לדוגמא, דרך 'רשת' שבבעלותם).

 

יש אחרים, רבים יותר, שמאמינים שההפרטה תשרת אותם, למרות שלמעשה היא פועלת לרעתם. כאלה הם למשל עיתונאים, בעלי עסקים, מנהלי מפעלים בינוניים ועוד (הם דומים לאנשי "שכבות הביניים" בקיבוצים, שחושבים ש"מגיע להם יותר" ולא חושבים על כך שבחלוקה מחדש של ההכנסות הם יקבלו פחות בסופו של דבר).

 

הסיפור הוא אותו סיפור עצוב. ולכן, אל לחברי הקיבוצים לחשוב שהם ניצבים מול בעיה אחרת. זוהי אותה תוכנית נצלנית של מעטים, ואותו עיוורון לטווח הארוך אצל הרבים שמוביל את ההפרטה בקיבוצים והמדינה, וגם ההתמודדות צריכה להיות התמודדות דומה ובעיקר - משותפת.

 

אלעד הן חבר בקיבוץ נעמה של קבוצות הבחירה של המחנות העולים, וחבר ביסו"ד, ישראל סוציאל דמוקרטית.


נכתב בתאריך
30/7/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו