עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרובינציאלי באמריקה - בוטיק הצחצוח

פרובינציאלי באמריקה - בוטיק הצחצוח

מאת עזרא דלומי - 24.7.2008

 

המקום האחרון שבו חשבתי שאמצא מצחצחי נעליים הוא ארה"ב. במקום שהמציאו נעלי ספורט לעסקים, נעלי ספורט להליכה, להליכה מהירה, לג'וגינג ולמנוחה, מה יש למצחצחי נעליים לחפש? מתברר שיש גם יש

אני סובל מטראומה קטנה הקשורה למצחצחי נעליים. לפני כמה שנים ביקרנו, זוגתי ואני, באיסטנבול. כמה שעות לאחר הנחיתה כבר הבנתי שעשיתי טעות איומה. באתי בנעלי עור. עם בואם של הסניקרס, הקרוקס, סנדלי הגומי ועוד כל מיני, ירדו נעלי העור מגדולתן ומצחצחי הנעליים של איסטנבול החלו לרדוף נואשות אחר כל תייר נעול עור כדי למצוא קצת פרנסה.

וכך, ביום הראשון לטיולנו, אנחנו נתקלים בזוג מצחצחי נעליים שניגשו אלינו בנועם ואמרו: "אולי יש לכם סיגריה." היו לנו סיגריות ונתנו אחת. וכך, בעוד מצחצח אחד נוטל את הסיגריה, השני, כאילו כאות תודה, מתחיל במלאכת הציחצוח. רוכן על נעליי ומצחצח. וכאילו כדי להפגין את מלוא הוקרתו, התלבש המצחצח השני על סנדלי הגומי של זוגתי – אתם יודעים, סנדלים כמו של המתנחלים - והחל לנגב אותם. משסיימו, אמרתי: בסדר, קחו עוד שתי סיגריות. "לא, לא סיגריות, אדוני, אנחנו רוצים כסף", הם השיבו. עכשיו הבנתי למה המצחצח משלים הברקת נעל אחת לפני שהוא מתחיל בשניה, ולא עובד על שתי הנעליים סימולטנית, כמקובל. הרי לא תברח ממנו עם נעל אחת מבריקה ואחת מלוכלכת...

בסדר, כמה זה עולה, שאלתי והם נקבו באיזה סכום – עשרת אלפים לירות תורכיות, כמדומני. לא יודע אם זה השתנה מאז, בשעתו דולר היה שווה כמה אלפי לירות תורכיות וכולם היו מסתובבים עם מחשבונים כדי לא להתבלבל. וכך, בעודי פותח את הארנק כדי לחפש את השטר המתאים – נזהר לא להתבלבל בין עשרת אלפים למאה אלף -  הוא דוחף יד ואומר לי: "השטר הזה". ועוד לפני שהספקתי לומר יעקב אבולעפיה, הוא נטל שטר של חמישים אלף וברח, יחד עם חברו. לך תחפש אותם בתוך הצפיפות האיומה. המבוכה היתה רבה וכך גם הכעס וחוסר האונים. אבל נילוותה אליהם איזו אירוניה משותפת: נו באמת, מה חשבנו לעצמנו, יצחצחו לנו נעליים בשביל סיגריה??

חלפו שלושה ימים, ולא להאמין. אנחנו הולכים ברחוב וניגש אלינו אדם ושואל: "לאן אתם רוצים להגיע?" לסירה, אמרנו, לסירה (ששטה לצדה השני של העיר). "בואו אני אראה לכם איפה היא עוגנת", הוא אמר והתלווה אלינו. וכך, לאחר כמה פסיעות, שמתי לב שהקופסה שהוא נושא עימו היא ערכת צחצוח נעליים... זוגתי אמרה: הטובה הזאת שהוא עושה, עומדת לעלות לנו הרבה כסף... סימנתי לאיש שאינני זקוק לציחצוח ושנגיע לסירה בעצמנו.... הוא ראה שהבנתי (סוף סוף) את הטריק. הניכווה מסיגריה, נזהר ממשחת נעליים. הוא שחרר חיוך קטן והסתלק.

***

המקום האחרון שבו חשבתי שאמצא מצחצחי נעליים הוא ארה"ב. במקום שהמציאו נעלי ספורט לעסקים, נעלי ספורט להליכה, להליכה מהירה, לג'וגינג ולמנוחה, מה יש למצחצחי נעליים לחפש? הכל הרי גומי ופלסטיק. אז זהו שלא. מתברר שכאן, בלב האפ-טו-דייטיות והמוצרים המתכלים, המקצוע העתיק הזה עדיין חי ובועט. לא סתם בועט, בועט עם סגנון. פה מצחצחי הנעליים הם לא כאלה שיושבים בקרן רחוב, מחכים ללקוח, פה יש להם בוטיק. בוטיק הצחצוח. הלקוח בא אליהם "לביקור בית". קצת מזכיר את המערכון על האינסטלטור של הגשש, שתובע מן הלקוח להביא אליו את האמבטיה לתיקון, במקום שיבוא לבית הלקוח...

"בתיהם" של המצחצים נמצאים כאן בתחנות הגדולות של הרכבת התחתית – זהו אולם עם כורסאות נאות הנמצאות על בימות בגובה מטר בערך. הלקוח עולה שתי מדרגות לכורסה – בינתיים, עוד אין מעלית - מתיישב עם כוס קפה ועיתון והמצחצח – בדרך כלל אדם צעיר, "הטובים לצחצוח" - מתחיל לעבוד עליו. הוא לא רוכן אל הנעליים, חלילה, הוא עושה את זה בעמידה. הכל בסטייל, על כורסת נוחות. איפה זה ואיפה המצחצח הקשיש מן העיר העתיקה שמבקש: תוריד את הרגל הזאת, תשים את הרגל הזאת. פה גם צחצוח הנעליים הוא חוויה צרכנית מפנקת. וכך יושבת לה שורה ארוכה של מצטחצחים על כורסאות נעימות ונהנים מעיסוי לנעל, באופן המזכיר את הנשים תחת שורת המייבשים הארוכה, במספרה של ז'קלין. הגעתי לרכבת התחתית מיוזע, אחרי הליכה מייגעת, וחיפשתי מקום נעים כדי לשבת ולהתקרר. מה יכול היה להיות טוב יותר מנרוונה על כורסתו של מצחצח נעליים. שב, תשתה קפה, תנוח, תצא רענן עם נעליים מבריקות. אבל לעזאזל, למה השארתי את נעלי העור בבית?

ביצה עין בלי עין

 

"לבן, או צהוב", שאלו אותי כשביקשתי סנדוויץ' עם חביתה. מה זה לבן?, שאלתי. "לבן, זה בלי חלמון. ביצת בריאות. בחלמון יש כולסטרול", הסבירו לי. מתברר שיש כזה דבר שנקרא "ביצת בריאות". עם ההמבורגר והצ'יפס, אוכלים ביצת בריאות.  לא זאת היתה כוונת המשורר שטבע את המונח "ביצים בריאות", או "גבר עם..."

אין ספק, הביצה הלבנה משדרגת את מוצרי "הנטול": קפה נטול קפאין, לחם נטול חיטה, ריבה נטולת סוכר, הכל נטול. עכשיו יש ביצה נטולת חלמון. ביצה עין בלי עין. ביצה עין עיוורת. מאחר ובכל מוצר שהוא נטול משהו, את חלל "הנטול" ממלאים "הסיבים התזונתיים", אפשר לשער שזה מה שיקרה לחלל שיותיר אחריו החלמון. הטרנד הבא בעולם הביצים הוא ביצה עין בלי עין, מועשרת בסיבים תזונתיים. במה נטבול את הלחם הטרי? 

למאמרים של עזרא דלומי
לפרובינציאלי באמריקה הקודם - 2.7.2008

נכתב בתאריך
24/7/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו