עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השטחיות הבלתי רציונאלית - בניסיון להציג את הכלכלה כמדע מדויק, המציאו כלכלנים את המונח "האדם הרציונאלי" - יצור חד ממדי שתכלית חייו היא מיקסום התועלת האישית

השטחיות הבלתי רציונאלית - בניסיון להציג את הכלכלה כמדע מדויק, היכול לנבא התרחשויות עתידיות, המציאו כלכלנים  את המונח "האדם הרציונאלי" - יצור חד ממדי שתכלית חייו היא מיקסום התועלת האישית        

 

מאת אלישע שפירא - 23.7.2008

 

האסכולה הפילוסופית המכונה "רציונאליזם", התפתחה במאה ה 17 והיא הושפעה מאוד מעבודתו המדעית של הפיזיקאי אייזיק ניוטון. אסכולה זו טוענת כי הטבע פועל על פי חוקים קבועים הניתנים לתיאור והבנה על ידי השכל האנושי (טענה שהפילוסופיה של המדע בימינו מתייחסת אליה באופן פחות חד משמעי). הכלכלנים היו רוצים להאמין שכך פועלת גם הכלכלה. הם היו רוצים לראות בה מדע מדויק, "כמו הפיזיקה".  העובדה שאת הכלכלה מלמדים בפקולטות למדעי החברה מעליבה אותם. ממרום "המטריצות" ו"המודלים המתמטיים", הם חשים אי נוחות מסוימת, כאשר מזכירים להם שעיסוקם בתחום החמקמק של ההתנהגויות האנושיות החברתיות. בצר להם, הגו הכלכלנים את מושג "האדם הכלכלי הרציונאלי". לשיטתם, האדם הרציונאלי רוצה תמיד למקסם את התועלת החומרית - להשקיע ככל האפשר פחות ולקבל ככל האפשר יותר. (הסבתא שלי הייתה אומרת: "תקנה בזול ותמכור ביוקר").

 

היות וכולנו אמורים לפעול על פי אותו הכלל, לדעתם, יכולים הכלכלנים לתאר באופן מדויק את עולם הכלכלה. יותר מזה, הם יכולים אפילו לחזות תופעות והתרחשויות עתידיות, כפי שהדבר קורה במדעי הטבע. ממש כפי שאנו יודעים, בביטחון רב, שגם מחר תזרח השמש במזרח, וכפי שאנו יודעים לחשב את חוזקו של גשר, כדי שיעמוד בעומס המתוכנן. מרוב התלהבותם מהאדם הרציונאלי, פרי רוחם, הם לא הסתפקו ב"אדם רציונאלי" אחד והם פיצלו אותו לרבים: "הצרכן הרציונאלי", "המשקיע הרציונאלי", "החוסך הרציונאלי" וכו'...

 

***

השבוע פגשתי פירוש נוסף להתנהלותו הרציונאלית של האדם הכלכלי: "העובד הרציונאלי". בדיון באחד הקיבוצים הסביר מי שהסביר, כי "כל עובד, רוצה תמיד לקבל עבור עבודתו תמורה שערכה גדול מערך השקעתו. לפחות שקל אחד יותר מערך תרומתו". לא צריך להיות רציונאליסט דגול כדי להבין שזו שאיפה שאינה יכולה להתממש באופן כולל. שהרי אם באמת כולנו ניצור פחות ממה שנצרוך, בהנחה שזהו החוק הכללי של הטבע האנושי, מהיכן יגיע השקל הנוסף? איך ייווצר העודף שיאפשר לנו לקבל יותר ממה שניצור? האם הוא אמור להיווצר יש מאין?

 

אם נסיר את המעטה הדק של ההתנסחות הכאילו מדעית, של אותם כלכלנים, נגלה שאין זו אלא תיאוריה פשטנית על "טבעו האגואיסטי של האדם". האדם הכלכלי הרציונאלי, כפי שמתארים אותו הכלכלנים הדוגמאטיים, מונע על ידי אגואיזם פשוט. לדעתם של הרציונאליסטים הללו, האדם הוא "אגואיסט רציונאלי" ורק כך אפשר להסביר את התנהגותו. להבדיל מהרציונאליזם הפילוסופי והמדעי, המייחסים לאדם יכולת להבין את העולם בעזרת שכלו, יצרו הכלכלנים קרוב רחוק ומעוות של האדם הרציונאלי.

***

האם זה באמת רציונאלי להניח שהאגואיזם הוא ההסבר הבלעדי להתנהגות האנושית? כאשר אני מתבונן סביבי, אני מתרשם שאנחנו יצורים הרבה יותר מפותחים ומורכבים. אין ספק כי התועלת החומרית היא מרכיב חשוב בהנעה בעבודה, אך בנוסף לשיקולי התועלת הכלכלית רובנו מפיקים מעבודתנו ערכים נוספים. יש מי שרוצים להביא לביטוי את כוח היצירה שלהם ולעשות משהו בעל ערך מעבר לתועלת המיידית. ישנם האומנים, בעלי הגאווה המקצועית וישנם האמנים, אלה שעבודתם אמנותם. אחדים רוצים להשאיר סימן בעולם, דבר מה שיישאר אחריהם. לרובנו חשוב לדעת שעבודתנו מוערכת. אנחנו רוצים לחוש שייכים, וחשוב לנו המגע האנושי בעבודתנו. לפעמים אנחנו רוצים לתרום ולהעניק לזולתנו (אל חשש, זה לא כה בלתי רציונאלי). חלקנו רוצים להשפיע, להוביל, לנהל ולהנהיג. לאחרים חשובה יותר ההתפתחות המקצועית ורובנו רוצים להאמין שאנחנו עושים את עבודתנו היטב. אחדים ניחנו ביצר הרפתקנות והם שואפים לכבוש יעדים שנראים קשים ובלתי מושגים. נשאר בנו משהו מהאינסטינקט של "הציד", הרודף אחר הצייד לא רק כדי לאכול.

 

 כך יש בנו גם משהו מ"האדם המשחק" ואנחנו מחפשים את הכיף שבעבודתנו. יש לנו אמונות, תקוות וערכים וגם הם באים לביטוי מסוים בעבודתנו. אלה ועוד מניעים אותנו בעבודתנו. ולמרות כל אלה, לפעמים אנחנו מתעייפים או שנמאס לנו, וגם זה אנושי.

אין ספק שאנו יצורים מורכבים. כה מורכבים עד שאנו מתקשים לפענח נכונה את עצמנו ובודאי שאנו מתקשים לפענח את זולתנו.

***

יהיה נכון לומר כי האדם הממשי, כל אדם, אינו משועבד לדחף יחיד, אינו מונע על ידי תכלית אחת ואינו ניתן לתיאור חד מימדי. כפי שהאדם ניחן בכישורים שכליים (רציונאליים), הוא ניחן בשלל כישורים נוספים, חשובים לא פחות. כאנשים רציונאליים אנו מתבוננים על המציאות האנושיות ואיננו יכולים שלא להבחין ברב-גוניותה. שכלנו תופס את המציאות האנושית כמורכבת ורבת חידות בלתי פתורות.  איננו יכולים שלא להכיר במגבלת יכולתנו לתאר ולהסביר את המציאות האנושית, על כל צדדיה, בכלים הרציונאליים בלבד. אפשר לומר כי הניסיון לדבוק בהסבר אחד, במניע אחד בלבד, המסביר לכאורה את המוטיבציה שלנו בעבודה, הוא הסבר בלתי רציונאלי בעליל.

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
23/7/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו