עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הכנסייה הסוציאליסטית החדשה - שאלת הזהות הפוליטית היא מעניינת, אבל איננה אמורה לבוא במקום דיון במהלכים ובמציאות של בני אדם, אלא להשלימו.

הכנסייה הסוציאליסטית החדשה - שאלת הזהות הפוליטית של קבוצות ואנשים היא כמובן מעניינת, אבל היא איננה אמורה לבוא במקום דיון במהלכים ובמציאות שהם קונקרטיים לחייהם של בני אדם, אלא להשלימו. על עיקר, טפל ומה שביניהם

 

מאת מיכה אשחר, 17.7.2008

 

פרולוג

 

על מה בעצם כל המהומה? אז כמה משועממים מתקוטטים כמו תא של טרוצקיסטים באיזו אוניברסיטה. אז מה?

מבחינתי ועד כמה שאני מעורב – מדובר בניסיון לתקן את העולם, כך שיהיה יותר טוב. מי שלא מאמין בזה שיילך לקרוא במקום אחר. בוודאי, אכיר לו תודה אם לא יגיב.

אבל אני כן מנסה לעשות מה שאפשר. זה כולל למשל קריאה של חוק ההסדרים ופירוט של אותו חלק מהחומר שבו יש לי מושג, כך שאפשר יהיה להתמודד איתו. לפעמים זה יכול להביא לשינוי.

 

זה יכול לכלול קריאה לביטול המע"מ על המזון. למרות הצירוף של עליית מחירי מזון, ואי-ביטחון של בני אדם רבים ביכולתם להשיג מזון – יחד עם יוזמה לרפורמה במיסוי, לא נשמעה מספיק הקריאה לביטול המע"מ על המזון. זה מס מרושע, כי כדי שלא לשלם אותו אדם צריך שלא לאכול. צריך לומר זאת. אולי זה יגיע לאן-שהוא. בעניין זה תלויה ועומדת הצעת חוק בנסת, אולי יש סיכוי דווקא עכשיו.

 

אלה דברים קונקרטיים, שיכולים לשפר את מצבם של בני אדם, בהם אני-עצמי. אני מדבר מהפוזיציה, לא מתוך בקשת רחמים או מעשה של גמילות חסדים. ומתברר כי בדרכי עומדים לא רק אלה שאינם מאמינים בדבר מכל אלה, אלא גם אותם אנשים שקוראים לעצמם בני-ברית שלי, באותו מאבק. על זה העניין.

 

בין מבחן התוצאה לבין כיוון ההתקדמות

 

לפני זמן לא רב, במונחים היסטוריים, כתב רן רביב ב"שווים" מאמר המגן על עמיר פרץ ומסביר מדוע יש לתמוך בו. אצטט משם פסקה אחת (הדגשים במקור), שאני דווקא מסכים עם ההיגיון שלה.

"...

היכולת של פרץ לקדם מדיניות סוציאל דמוקרטית בממשלה הנוכחית היא מוגבלת. הציפיות שלנו נכונות, אבל את האכזבות אנו צריכים להפריד מהפוליטיקה. פרץ ומעט השרים ששותפים לו בהשקפות הם מיעוט מוחלט בממשלה הזו. היכולת להעביר שינויים במצב כזה היא מוגבלת. דוגמא מעצבת בעיני היא כישלונו של מרידור לשנות מדיניות כלכלית כשהיה שר אוצר, למרות הכיוון הברור אליו צעד והמאבק אליו הלך, הוא הפסיד - נתניהו ופרנקל סגרו עליו, עד שהוא התפטר. ומאבק זה התרחש כשהיה מדובר רק על מדיניות כלכלית מרחיבה לא על משהו שקשור בשינוי חלוקת העושר במדינה.

..."

במילים אחרות, "מבחן התוצאה" עשוי להטעות. מה שקובע הוא דבר שאפשר לקרוא לו "מבחן כיוון ההתקדמות", לאיזה כיוון משפיע אותו פוליטיקאי – במציאות נתונה, שלא רק הוא קובע אותה. אני מבקש להמשיך את אחד המשפטים של רן: לא רק את האכזבות אנחנו צריכים להפריד מהפוליטיקה – גם את הציפיות, אם הן אינן מציאותיות. איך לקבוע מה מציאותי ומה לא? זו שאלה חשובה מאוד, כמובן. כדי לענות עליה צריך, כך נדמה לי, להיכנס לפרטים.

 

מה שעושה "פוליטיקה של זהויות", הוא התחמקות מעיסוק בשאלות כאלה. במקום לבדוק מה נעשה ובאיזו מציאות מדובר, היא עוסקת בתעודת הזהות – הסקטוריאלית, העדתית, הלאומית או האידיאולוגית. שאלת הזהות כמובן מעניינת, אבל היא איננה אמורה לבוא במקום דיון במהלכים ובמציאות שהם קונקרטיים לחייהם של בני אדם, אלא להשלים אותו.

 

כדבריו של בן דרור ימיני באתר NRG:

"הזהות הסקטוריאלית, שלעתים היא לא יותר מכבוד מפוקפק, בנוסח הבגיניסטי, היא בעיקר מכשיר הרדמה. היא לא מעודדת שינוי חברתי, אלא מדכאת אותו. [גם] השונות, לכשעצמה, יכולה להיות מרתקת, אבל כשהיא הופכת לדגל היא הופכת גם לאויבת המאבק החברתי."

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
17/7/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו