עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ומה עם הפרקטיקה? במאמרו של דני גוטוויין אין הצעות מעשיות שאפשר להשתמש בהן כדי שבני אדם יוכלו לשפר את תנאי חייהם. תגובה

ומה עם הפרקטיקה? במאמרו של  דני גוטוויין אין הצעות מעשיות שאפשר להשתמש בהן כדי שבני אדם יוכלו לשפר את תנאי חייהם. תגובה

מאת מיכה אשחר - 13.7.2008

 

יש הרבה דרכים לקחת ממני את הפרנסה. אחת מהן היא דיבורים בלתי-נלאים, לא משנה על איזה נושא – אפשר גם על סוציאליזם, בתנאי שאין בהם שום דבר קונקרטי. זה מה שעושה דני גוטווין במאמרו האחרון ב"שווים" (1.7.2008).

 

מי זה שמאל חברתי, מי זה שמאל סוציאליסטי? מה זה ניאו-ליברליזם? מהו שעושה אותם לכאלה? ובכלל, האם אלה סובייקטים שאפשר לייחס להם מחשבות ורצונות? מה עושה הזרם השיתופי בפועל, כאשר לדברי דני גוטווין, הוא יוצר "קוטב נגדי לתהליך ההפרטה"? על מה דני מדבר? איפה יש כאן משהו שאנשים יכולים למשש?

 

הזרם השיתופי, לדברי דני, גם "הגדיר את גבולות הפוליטיקה הקיבוצית", וגם "כונן את עצמו בתוכה ככוח שמעניק הקשר ומסגרת למאבקים" – מאבקים שהם קונקרטיים, עבור מה? כשאני מקשיב לאמרי רון אני שומע על קרקעות, על דיור, על קואופרציה. כשאני קורא מאמרים של אלישע, אני קורא על חינוך, על ביטחון ועל משכורות. לכל אלה אין מקום במאמר של דני. למה כן יש מקום? למטרות שהוא רוצה שיהיו לזרם השיתופי. ומטרות אלה, הן קונקרטיות – עבור מה?

 

כשדני מתאר את התחומים בהם הצליח אותו "שמאל חברתי", הוא מדבר על תחום התודעה והשיח. כשהוא מדבר על כישלון, הוא מדבר על פוליטיקה וארגון. לא נעים לומר, אלה לא דברים בלתי נכונים – הם לא רלוונטיים. המאמר חי על ירח של אורנוס. המאמר לא מתחיל בכלל לתת הוראות כלשהן, שאפשר להשתמש בהן כדי שבני אדם יוכלו לשפר את תנאי חייהם.

נניח שהפוליטיקה והארגון של "השמאל החברתי", עאלק, יהיו ללא דופי. זה לא מה שקובע.

***

לשם המחשה, אשתמש בדמות דמונית שכותבי מאמרים בעיתון "חברה", אוהבים מאוד לשפד חדשות לבקרים. מדובר כמובן ב"פקידי האוצר". אם היתה מדורה בל"ג בעומר, ואם כותבי המאמרים בגיליון האחרון בעיתון (מסמך מרתק, דרך אגב) היו יושבים סביבה, אין לי ספק, איזה דחליל הם היו שורפים.

 

וגם אני עשיתי את זה. אלא מה? בסופו של דבר לא מדובר בהרבה אנשים, צמרת של משרד ממשלתי אחד, והם מתחלפים כל הזמן. בהרצאה של שלי יחימוביץ' בכנס המטה השיתופי האחרון נפל לי האסימון כשהיא אמרה בהערת אגב, שחלק מהפקידים האלה הם אנשים מאוד צעירים בסך הכל. צעירים באמת!

 

במערכת האקולוגית ששמה "הכלכלה הישראלית", בשרשרת המזון הזו זה פשוט לא הגיוני, לא סביר ובסופו של דבר – לא נכון, שקבוצת האנשים הזו באמת בוחרת באופן חופשי, במדיניות כלכלית מסוימת ולא באחרת. לא באתי לומר שאין להם כוח ממשי. אבל בואו נתאר מצב דמיוני שבו, בוקר אחד מתעוררים כל הפקידים האלה ומוחלפים, באנשים שפועלים כסוציאליסטים מושבעים. אפילו לא סוציאליסטים – רק סוציאל דמוקרטים, או סתם כלכלנים קיינסיאניים.

 

כמה שעות היו עוברות עד שאותם חייזרים היו מוצאים את עצמם בחוץ? האם מישהו באמת חושב שאפשר לחולל מהפכה כלכלית מהותית רק על ידי שינוי בתודעה, או על ידי הטפות מוסר, או על ידי פוליטיקה וארגון? זה דומה מדי לסיסמאות שאומרות לי, תחשוב טוב והכל יהיה טוב. האם דני מלמד עכשיו קורס בניו אייג'?

 

אז מהו הדבר הקובע? לא באתי להמעיט מחשיבותן של התודעה או הפוליטיקה, חלילה. גם בשדה הזה, יש לי כמה השגות, אבל בהן אצטרך לעסוק במאמר אחר.

***

היום קיבלתי הזמנה (צנועה מדי) לייצוא. ישבתי וחישבתי כמה יוצא לי מזה, כמות א', הנחה ב', הובלה ג', עמלות ד'. הכפלתי בשער העברות נמוך של האירו – זה שידעתי עליו אחרון, חמש נקודה שתיים. לא יצא הרבה כסף. מיהרתי לפתוח אתר של שערי מטבע זר בתקווה עמומה, שתפסתי את המטבע החזק ביותר בעולם (השקל) ברגע של חולשה, כדי לזרוק עצם לחקלאי ששואל שאלות.

 

חמש נקודה שתיים? הייתי מת! חמש נקודה אפס שתים! והדולר, שלוש נקודה עשרים ושלוש. מי שמייצא לגוש הדולר, הלך עליו. מי שבנה תכנית לפי ארבעה שקלים וחצי לדולר, נשחק כמעט בשלושים אחוזים. אין שיעורי רווח כאלה בעסקים חוקיים. החברות כבר אוכלות את ההון העצמי שלהן. לאן ילכו העובדים?

 

אלה הדברים שקובעים, ואינני מזלזל בערכן של הסברה ותודעה. אלה הדברים שמתווים את הקרקע, שעל גביה אנחנו יכולים לתכנן תכניות. כבר לפני שנים נאמר כי אנו חיים בעידן שבו לסוחרי מטבע יש יותר כוח מאשר לראשי ממשלה. יש להם יותר דיביזיות – בלי מרכאות. מי שקובע את סדר היום, הוא זה שקובע אלו הצעות יידונו, והוא זה שמחליט מהן הברירות, מתוך מה נוכל לבחור.

***

כשדני כותב, "חולשתו של השמאל החברתי נעוצה כבר בעצם בהגדרתו העצמית ובדרך בה הוא תופס את מטרותיו הפוליטיות" – וכן הלאה, הוא לועג לרש. השמאל הזה שהוא מדבר עליו – איפה הוא קונה אוכל? איך הוא משלם על חשמל? אולי דני יספר לי, בבקשה?

בסיפורו של ברכט נשאל פועל שעמד להעיד בבית משפט, האם הוא רוצה להישבע שבועה אזרחית או שבועה דתית. אמר הפועל, הנני מחוסר עבודה.

לא היה זה מקרה של פיזור נפש, כותב ברכט. הפועל נמצא במצב שבו שאלה ממין זה, ואולי גם ההליך המשפטי כולו, הם חסרי משמעות.

האם דני גוטווין מבקש ממני להישבע שבועה סוציאליסטית?

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
13/7/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו