עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קצת הגינות - מעמדתו של יזהר בן נחום עולה כי מוטב שחבר קיבוץ שאינו מקבוצת הרוב ימנע בכלל מלפנות לבית המשפט, מרגע שנדמה שיחסי הכוחות ברורים. תגובה

קצת הגינות - מעמדתו של יזהר בן נחום עולה כי מוטב שחבר קיבוץ שאינו מקבוצת הרוב ימנע בכלל מלפנות לבית המשפט, מרגע שנדמה שיחסי הכוחות ברורים.  תגובה

מאת פלג מור   17.6.2008

 

עדיף לעשות שיתוף באהבה, זה נכון, אבל תנאי בסיסי יותר הוא קיומה של קהילה שרוב החברים בה רוצה ביחסי שיתוף. לזה יש להוסיף כמה יסודות  הכרחיים בלעדיהם לא יתקיים רצון זה לאורך זמן  – ביניהם הגינות ביחסי ממסד קיבוצי-חבר, שקיפות תהליכי קבלת ההחלטות, אמונה ביושרם הבסיסי של בעלי התפקידים, קיום החלטות והקפדה על ביצוען גם כאשר אין הדבר נוח להנהלת הקיבוץ.

 

 כותרת המשנה למאמרו של יזהר בן נחום שואלת האם באמת חשב מישהו ברצינות שניתן לאלץ קיבוץ להישאר שיתופי מכוח צו משפטי?

 

יש להניח שהשאלה רטורית בלבד, גם בן נחום עצמו עונה עליה בשלילה, בודאי אין מי שסבור שניתן לאלץ קיבוץ להישאר שיתופי, לא בכוח צו משפטי ולא בשום כוח אחר.

 

בסדרת המקרים שהתפרסמו בעיתונות בשנים האחרונות ביקשו העותרים סעד מבית המשפט על מנת לכפות על הנהלת קיבוצם ניהול מהלך שינוי תקין, שקוף ועל פי התקנון.

 

כאשר עולה נושא לדיון בקיבוץ, או בכל קהילה אחרת, ויש מי שסבור שיחסי  הכוחות ברורים ומייתרים את קיומם של הליכי החלטה מסודרים, כדאי לו  לזכור שחוק ותקנות אינם רק תכונה של מותר האדם -  הסכמים המסדירים פתרון בעיות והליכי החלטות באופן כזה שיתאפשר המשך קיומם של חיים משותפים גם אחרי קבלת ההכרעה -  אלא שיש להם תכונה מעניינת: הם חסרי פניות ומצודתם פרושה לכל הכיוונים – מי ששייך לקבוצת הרוב היום עלול להזדקק  להגנת אותו תקנון מחר, כאשר ישתייך בנושא אחר לקבוצת המיעוט.

 

***

מעמדתו של בן נחום עולה כי מוטב שחבר קיבוץ שאינו מקבוצת הרוב ימנע בכלל מלפנות אל בית המשפט, מרגע שנדמה שיחסי הכוחות ברורים, גם אם מדובר בשאלה של נוהל ופרוצדורה, גם כאשר דברו של בית המשפט הוא האפשרות היחידה שנותרה להכריח את הנהלת הקבוץ לקיים הליך קבלת החלטות מסודר ועל פי התקנון. אם יעשה כן, מייד אפשר להאשימו בניסיון  לכפות את דעתו על קבוצת הרוב בקיבוץ.

 

 זוהי עמדה תמוהה המתעלמת לחלוטין מעמדת הכוח שיש להנהלת הקיבוץ מול החבר היחיד – יכולתה להפעיל אמצעים ומשאבים הרחוקים מהישג ידו של החבר, עורכי דין ויועצים לרוב, ההשפעה וכוח השררה שבידי בעלי התפקידים, חוסר שקיפות מכוון, גיבוי התנועה על שלל יועציה האזוריים, הכלכליים, החברתיים ומי יודע איזה עוד שבפי כולם נישא מסר אחיד.

 

כבר שמענו גם על חשש מפיטורים שרירותיים על רקע אי הליכה בתלם, על עורכי דין הקובעים שתקנון הקיבוץ אינו תקף עוד ומוכנים להגן על הפרתו, על התעלמות מוחלטת מקיום התקנון, על דברים רבים נוספים שמוכנים לעשות צוותי שינוי והנהלות קיבוצים בדרכן לשינוי הנכסף.

 

דווקא הממסד הקיבוצי צריך להיות מעוניין בקיום הליכי החלטה תקינים, כחלק מאותו מבנה קיבוצי שהופקד לשמור עליו ולנהלו בדרך ראויה.

 

במקרה של חשש לאי הגינות מותר לבקש סעד משפטי, לא לשם עצירת ההליך אלא למען ההגינות בעשייתו, שפירושו לאפשר פתחון פה, הקצאת משאבים הולמים ומתן הזדמנות שווה גם למתנגדים לו. חבל שבהקשר לכמה מקרים שהתפרסמו בעיתונות לא הרים המטה השיתופי את הכפפה ולא התייצב לפנייה לבית המשפט, בשמם של חברים נפגעים ולשם ההקפדה על הליכי החלטה תקינים.

 

***

בחלק אחר של מאמרו מנסה בן נחום לשחזר את הקיבוץ השיתופי היכן שעבר מהעולם. את המוסד שבלט במרכזיותו וסימל את מוסדות השיתוף, חדר האוכל הקיבוצי שכבר נסגר, תחליף ארוחה  חגיגית פעם בשבוע. את עקרונות הצדק של הקיבוץ ההוא ניתן להחליף בצדקה לקשישים כפיצוי על הפגיעה בזכויותיהם,  גמ"ח בנוסח בני ברק ינעים את הפגיעה האנושה של ההפרטה בילדי המשפחות של חברי הקיבוץ העניים.

כוונתו של בן נחום בודאי טובה, אולם כפי שצו בית משפט אינו תחליף לרצון אמיתי בשיתוף, כך פעולות התנדבות בסגנון תנועת נוער וגמילות חסדים אינן תחליף ממשי לעקרונות הקיבוץ.

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
17/6/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו