עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתוף עושים באהבה, או לא עושים בכלל - האם באמת חשב מישהו ברצינות שניתן לאלץ קיבוץ להישאר שיתופי בתוקף צוו משפטי?

שיתוף עושים באהבה, או לא עושים בכלל - האם באמת חשב מישהו ברצינות שניתן לאלץ קיבוץ להישאר שיתופי בתוקף צוו משפטי? ונניח אפילו שהדבר אכן אפשרי. האם זה מה שהמטה השיתופי רוצה? מקרה עברון כמשל

מאת יזהר בן נחום - 4.6.2008

 

מה הן המשימות שראוי למטה השיתופי להציב לעצמו בימים אלה? בכל מה שקשור לקיבוצים השיתופיים, יש בהחלט מקום להמשיך בפעילות הקיימת – סמינרים, ימי עיון, הכנה ופרסום של חומר עיוני לסוגיו השונים ובחינה של סוגיות משפטיות הנובעות מהצורך להתמודד עם מצבים שונים. אותי מטרידה יותר השאלה כיצד יסייע המטה השיתופי ל"אופוזיציונרים" – חברים הרוצים בקיבוץ שיתופי, אך קיבוצם צועד בכיוון ההפוך.

 

לפני שבועות אחדים התבשרנו שחבר אחד הצליח באמצעות פנייה לבית המשפט למנוע את השינוי בקיבוץ עברון. אם הידיעה הזו שימחה מישהו מתומכי השיתוף, התברר ששמחתו היתה קצרת ימים. בהצבעה חוזרת אושר השינוי בעברון ברוב חד-משמעי, העונה על דרישותיהם של כל התקנונים. מזכיר עברון טוען, כי חלק מחברי הקיבוץ שינו את הצבעתם במחאה על התערבותו של בית המשפט בהחלטותיו של הקיבוץ.

***

האם באמת חשב מישהו ברצינות שניתן לאלץ קיבוץ להישאר שיתופי בתוקף צוו משפטי? ונניח אפילו שהדבר אכן אפשרי. האם זה מה שהמטה השיתופי רוצה? בסיכומו של מאמר שכל כולו בתי משפט ותקנונים, כותב אלישע שפירא: "בשביל לקיים קיבוץ שיתופי-שוויוני נחוץ רוב משמעותי של חברים שרוצים בו. קשה לקיים קיבוץ כזה גם כאשר מיעוט גדול אינו רוצה בו. מכאן ועד ל'קיצורי דרך' ולדריסת התקנון המחייב המרחק רב." מצטער, אלישע. לא הבנתי אותך. אם אתה מבין שאין ביכולתם של בתי משפט ותקנונים לכפות על קיבוץ אורחות חיים, מדוע אתה מרבה כל כך לעסוק בהם?

 

כל מי שיפתח את ספר שמואל ב', פרק י"ז, יגלה שאחיתופל דווקא נתן עצה טובה, אבל אם המטה השיתופי יעזור לחברים הרוצים בשיתוף להפוך ל"אויב העם" בקיבוציהם, זו תהיה עצה רעה מאוד. אדם שנוא לא יכול להיות מוביל חברתי. אז מה אני מציע לאותם "אופוזיציונרים" לעשות? להרים ידיים? לאו דווקא. אני מציע לדבוק בסיסמה הנושנה משנות ה(ק)שישים: Make love no war, או במילים אחרות: שיתוף הוא כמו חומוס. או שעושים אותו באהבה, או לא עושים בכלל.

***

תהליך חברתי בקיבוץ אפשר להוביל רק מתוך הקיבוץ ועם הקיבוץ. לא נגדו. איך עושים את זה? יש הרבה אפשרויות. למשל, ליזום ארוחה משותפת בקיבוץ שבו נסגר חדר האוכל. מתחילים מארוחה אחת – עם תעמולה צבעונית, עם מוזיקה, עם כיף ושמחת חיים. הצליח? מארגנים עוד ארוחה אחת, עולים לפעם בחודש, פעם בשבוע. הכל תלוי במידת הרצון ושיתוף הפעולה. דוגמה שנייה: בקיבוץ שלך עשו שינויים הפוגעים בוותיקים. תקים קבוצה שתסייע לקשישים בהתנדבות – תבקר בבתיהם, תשפץ ותתקן, תפגיש אותם עם בני נוער. אחרי שהקבוצה הזו תרכוש לה אהדה בקיבוץ בזכות פעילותה, היא תוכל לנצל את האהדה הזאת ולהציע גם שינויים בתקציב הקהילה במגמה של הליכה לקראת הקשישים. דוגמה שלישית – הפרטת החינוך פוגעת בהורים וילדים ממשפחות "עניות" בקיבוץ, שמתקשות לממן לילדיהן חוגים, קייטנות ושיעורי נגינה או בלט. מה עושים? מקימים קרן לעזרה הדדית, יוזמים מבצעים של ילדי הקיבוץ ונעריו שמטרתם איסוף כספים לעזרת חבריהם, עורכים קונצרט של ילדים מנגנים בקיבוץ, כאשר דמי הכניסה מוקדשים למימון שיעורי נגינה לילדים ממשפחות במצוקה.

 

אפשר להוסיף דוגמאות, אבל נראה לי שהרעיון המרכזי ברור. גישה כזו לגבי תפקידם של "אופוזיציונרים שיתופיסטיים" בקיבוצים מופרטים מזמינה עזרה רבה מצד המטה השיתופי – בהדרכה, בייעוץ, בליווי ובעידוד. ההצלחה אינה מובטחת בכל מקום ובכל זמן, אבל מאבקים משפטיים ודאי לא יניבו תוצאות טובות יותר.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
4/6/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו