עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיפור אמיתי ושיפור כוזב - בחינת היסטוריה של שיפורים כלכליים בקיבוצים מראה בבירור שכל הקיבוצים המוגדרים "נחלצים קדימה" עשו זאת כקיבוצים שיתופיים

שיפור אמיתי ושיפור כוזב - בחינת היסטוריה של שיפורים כלכליים בקיבוצים מראה בבירור שכל הקיבוצים המוגדרים "נחלצים קדימה" עשו זאת כקיבוצים שיתופיים

מאת רונן סנדר - 30.5.2008

 

המחשבה/טענה כאילו הקיבוץ השיתופי אינו מתחרה כלכלית ביעילות ההפרטה והשכר הדיפרנציאלי אינה יותר מהאקסיומה שכדור הארץ שטוח – בזאת האחרונה עדיין מחזיקים לא מעט אנשי שבטים באפריקה וקרוקודיל דנדים שפגשתי באוסטרליה.

 

 הטענה כי הפרטה ושכר דיפרנציאלי היא חזות הכול נובעת בראש ובראשונה מגדודי בוגרי הפקולטות לכלכלה של ישראל. כלכלנים המתקשים להסביר לעומק מושגים בסיסיים בכלכלה כמו "מוצר ציבורי" אקסטרנאליטי, כשל שוק ותועלתיות, מוגבלים ביכולתם לנתח לעומק כדאיות פרטנית של הפרטות. אחרים, גם אם ידעו, ינצלו את שטיפת המוח הלאומית בנושא ההפרטות כדי לפרק את הקיבוץ השיתופי.

 

בחינת היסטוריה של שיפורים כלכליים בקיבוצים מראה בבירור שכל הקיבוצים המוגדרים "נחלצים קדימה" עשו זאת כקיבוצים שיתופיים. היחלצות קדימה אינה חשבונאות המראה שיפור זניח בביצועים הכלכלים של קיבוץ. היחלצות קדימה מתייחסת לקיבוץ שהיה על סף הפירוק ועבר מהפך כלכלי וחברתי מהקצה אל הקצה עד שהפך המבוסס כלכלית, קולט ויציב דמוגרפית, מקום שכל המבקר בו רואה את השינוי בעין בלי צורך בניתוחים סטטיסטים מסובכים.

 

השיפור הכלכלי בו מתפארים סוגדי השכר הדיפרנציאלי, אינו היחלצות קדימה, הוא שיפור בשוליים הנובע מכמה סיבות:

 

  1. עליה בהכנסות קהילות קיבוצים דיפרנציאלים מהמיסים שמשלמים החברים. זאת בזמן שאותו החבר נדרש לשלם עבור כל שירות הניתן לו.

2.       תהליכים מחזוריים בכלכלת ישראל והעולם – הרי ידוע שכלכלה סובלת ממחזוריות.

3.      ערבוב בחישוב המצרפי של התנועה בין הקיבוצים השיתופיים לקיבוצים העשירים והמרוויחים לדיפרנציאלים. כפי שכבר פורסם, חלקם של השיתופיים בסה"כ הכנסות התנועה גדול בהרבה מחלקם הדמוגראפי.

  1. הסדרי הקיבוצים שמחקו חובות ענק לקיבוצים ושיפרו את מצבם הכלכלי, כפי שכבר נטען כמה פעמים.

 ***

מנהיגות מפרקת, הגוררת לקיבוץ דיפרנציאלי, אינה מנהיגות מובילה,תומכת ומתכננת את העתיד לטובתו של הארגון. זו אינה מנהיגות שיכולה לחלץ קדימה, זו בדרך כלל מנהיגות המזדהה עם הטענה שהפרט הוא אגואיסט הממקסם רווחיו, לכאורה ע"פ משנתו של אדם סמית' שבכלל לא כתב את זה.

 

ריכוז כוחות  והבאתם למצב של  1+1 > 2 - "סכומם של הפרטים גדול מהשלם" - הוא סוד כוחה של האחדות ולשם כך מתאגדים אנשים לכל דבר ועניין. מחקר בארה"ב הראה שהסיכוי של אדם הסובל מעוני לצאת ממצבו הוא 1% בהשוואה לדנמרק שם הסיכוי 25%. מסתבר שדווקא דנמרק המאוגדת  היא ארץ האפשרויות. ארה"ב היא בקושי ארץ החלומות.

 

לקיבוץ שיתופי היכולת להשקיע משאבים בפיתוח הון אנושי ויזמות חדשה שתניב רווחים. לעומתו, בקיבוץ דיפרנציאלי שמקדש אידיאולוגיה "כל אחד לנפשו", התפתחות אישית ויזמות עסקית הם בעייתו של החבר, שסיכויו לגייס את המשאבים הדרושים לפיתוח קלושים ביותר. הפרט נושא לא רק בעלויות הגבוהות, אלא גם בסיכונים ודווקא אלה המוגדרים עצמאים בקיבוץ דיפרנציאלי אינם זכאים אפילו לדמי אבטלה המוגבלים גם כך.

 

כשהעסק משותף, ניתן להעביר כוחות בתקופות של חוסר פעילות כדי לבנות ולקדם יזמות חדשה. לדוגמא, עובדים וענפי שירותים בתקופות החורף מתומחרים בעלות אלטרנטיבית נמוכה מאוד. זה זמן טוב לבנות ותחזק מיזמים שונים כמו גני שעשועים, צימרים, גני חיות ועוד ועוד. כל זה לא ניתן לביצוע בקיבוץ דיפרנציאלי. ענפי שירותים הנלחמים על קיומם ימכרו את שירותיהם רק במלוא התמורה ההופכת השקעה במיזמים רבים מעבר ליכולתו של החבר.

***

אחת הטענות המופרכות ביותר הנשמעות בתנועה כנגד קיבוצים שיתופיים היא על עושרם שלכאורה מאפשר להם את הפריבילגיה להיטיב על החברים ולהישאר שיתופיים.

דווקא קיבוצים מבוססים הרעיפו הטבות על קבוצות אוכלוסיה שונות, כדי להעביר שכר הדיפרנציאלי -  אתנן לקבוצות לחץ. מדובר בקיבוצים שלא יכלו למכור צורך מזויף של הפרטה למען התייעלות כלכלי.

 

 מדוע לא חילקו קיבוצים עשירים בונוסים הוגנים מרווחי הקיבוץ לפני המעבר לשכר דיפרנציאלי? אם במקום תקציב חונק, היו מצ'פרים את החברים בבונוסים ומעט כסף פנוי כקיבוץ שיתופי, ספק אם בכלל היה להם סיכוי להעביר את השינוי בהצבעה.

 

בקיבוץ שיתופי הישן ישנן לא מעט נקודות חולשה. את רובן הגדול ניתן לפתור בשינויים שיתופיים תוך שמירה גבולות המגרש:

ü      בלי שכר דיפרנציאלי מכל סוג.

ü      בלי הפרטת בריאות רווחה וחינוך.

 

דבר אחד אין הקיבוץ השיתופי יכול לפתור – את רצונם הבלתי נשלט של מנהלים ובעלי תפקידים להדביק את פערי השכר העצומים המקובלים בשוק הישראלי.

הטענות על צורך בפתיחה קטנה של הסכר, ולו רק כדי להוריד את הלחץ אוויליות מאין כמותן. שינויים בתקנון, חזון הקיבוץ ומדיניות עושים רק לאחר בדיקה מעמיקה, דיון ושיקול דעת ארוך טווח. בשום פנים לא כפשרה עם קבוצות לחץ אינטרסנטיות.

 

מי שלנגד עיניו רק הכנסה מקסימאלית לכיסו לא יתפשר על פחות מהכול. את זה תוכיח העובדה שכל הקיבוצים שעברו למודל משולב לא ראו בכך רק תחנת ביניים  לעבר שכר דיפרנציאלי מלא. ומי שעבר לדיפרנציאלי מלא עם מיסוי כבד לאיזון הפערים חותר להוריד את המיסוי ולהרחיב את הפערים עוד ועוד.


נכתב בתאריך
30/5/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו