עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בר כוכבא - המשיח הציוני הכוזב - מן הראוי שנתבונן בעין מעט יותר מפוקחת אל דמותו השנויה במחלוקת של בר כוכבא, שזוהה כמשיח על ידי רבי עקיבא ונתגלה לאחר מכן ככוזב

בר כוכבא - המשיח הציוני הכוזב - מן הראוי שנתבונן בעין מעט יותר מפוקחת אל דמותו השנויה במחלוקת של בר כוכבא, שזוהה כמשיח על ידי רבי עקיבא ונתגלה לאחר מכן ככוזב

מאת דודו פלמה - 27.5.2008

 

לפני כמה ימים חגגנו בעוז ובתפארת את ל"ג בעומר. מעל למדורות ולעשן שכיסו את פני הארץ, הבליחו באוויר השקוף ונצנצו מושגים כמו "בר יוחאי", "רבי עקיבא", "מרד בר כוכבא", "ספר הזוהר" ועוד מושגים כאלה ואחרים, שהם מסימניה של תקופה שהיא שטופה באותות הערצה וערגה לאחרית הימים ולאורו של משיח, כיאה לזמנים של משבר רוחני וחברתי גדול.

 

חשוב להדגיש שבר כוכבא חזר להיות "גיבור גדול" רק הודות לתנועה הציונית, שבתחילת המאה הקודמת ואולי מעט קודם לכן, מששבו אנשיה ארצה אחרי אלפיים שנות, הם הסתכלו ימינה ושמאלה ולא ראו אף גיבור אחד לרפואה שישמש להם אות ומופת, שיעודד אותם בשעת צרה ושלאורו ילכו.

 

מאיר הר ציון, שלמה באום וגד מנלה יתרחשו רק בעתיד הרחוק ואפילו יוסף טרומפלדור, "איש חידה ולו זרוע יחידה", עדיין לא היה על המדף. בצר להם פנו אל העבר הרחוק ודלו ממנו את בר כוכבא. דמות משוקצת ושנויה במחלוקת אצל חז"ל, שהציונים עשו בה ריהבליטציה הכרחית.

 

אבל היום, כאשר אנו נמצאים בתקופת דמדומים, תקופה של משבר עמוק, בו החברה הישראלית בורחת מן המציאות הקשה אל פתרונות קסם, שהמשותף לרובם שהם דוחקי קץ, מן הראוי שנתבונן בעין מעט יותר מפוקחת אל דמותו השנויה במחלוקת של בר כוכבא, שזוהה כמשיח על ידי רבי עקיבא ונתגלה לאחר מכן ככוזב.

 

הגל המשיחי העכור, שנפתח ע"י ר' עקיבא, המשיך ע"י תלמידו רשב"י, שהמסורת מיחסת לו גם את ספר הזוהר. בר כוכבא הוא ההתגשמות הראשונה ביהדות של המאוויים לעולם טוב יותר, שרחשו בחברה שחיה תחת עולו של הכיבוש הרומי (זאת אם לא סופרים את ישוע הנוצרי, שעדיין לא חזר בהתגלמותו המשיחית שעתידה להתרחש רק באחרית הימים. עיין ערך חזון יוחנן). הקנאות הדתית שהתחשלה בכבשן הכיבוש הרומי (אולי מזכירה קצת את תנועת החמאס בעזה?), הגיעה אל שיאה כאשר ר' עקיבא מושח את בר כוכבא למלך המשיח ומצטרף יחד עם אלפי תלמידיו אל המרד ברומאים.

***

התוצאה של המרד הייתה איומה ונוראה. הרומאים לא השאירו להם כל סיכוי ודיכאו את המרד ביד ברזל. חז"ל שסלדו משפיכות דמים, מעידים בזעזוע גדול את התיאור הבא: "נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים, נשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה (ביתר לים) - רחוקה הייתה מן הים ארבעה מילין."  (איכה רבתי פרק ב').

 

התיאור הפלסטי של נהר הדם, שניגר מן הפתחים של העיר ביתר וזרם כשיטפון של גשם במדבר (אבל של דם), כשהוא מגלגל סלעים גדולים והולך עד ארבעה מילין בים, הוא מצמרר ביותר. חז"ל אינם מסתפקים בתיאור המצמרר ומוסיפים הערה שבאה להעצים את הזוועה "שמא תאמר שקרובה ביתר לים - רחוקה הייתה מרחק ארבעה מילין".

 

קדם לכך סיפור המצור על ביתר וסופו של בר כוכבא, שנכנס אל ביתר "משיח" ויצא ממנה, לאחר גילויים מזעזעים של אלימות בתוך המשפחה, כ"רועה אליל":

"שלוש שנים ומחצה הקיף אדרינוס קיסר על ביתר. והיה שם ר' אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום היה מתפלל ואומר: "ריבונו של עולם, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום!". לבסוף נתן אדרינוס דעתו לחזור. בא כותי אחד ואמר לו: "אדוני, כל זמן שתרנגולת זאת מתגעגעת באפר אי אתה כובשה. אלא המתן לי, ואני אעשה לך שתכבשנה היום". מיד נכנס לביתר בשער העיר ומצאו לר' אלעזר שהיה עומד ומתפלל. עשה את עצמו כאילו לוחש באוזנו. הלכו ואמרו לבן כוזיבא: "דודך ר' אלעזר מבקש למסור מדינה זו ליד אדרינוס". שלח, והביאו אצלו אותו כותי. אמר לו: "מה אמרת לר' אלעזר ומה אמר לך?" אמר לו הכותי: "אם אומר לך - יהרגני המלך; ואם לא אומר לך -אתה תהרגני. מוטב שאהרוג את עצמי, ולא יתפרסמו מיסתורין של מלכות". היה בן כוזיבא סבור בדעתו שביקש ר' אלעזר למסור את המדינה. שלח בן כוזיבא והביאו לו לר' אלעזר אצלו. אמר לו: "מה אמר לך אותו כותי?" אמר לו: "איני יודע מה לחש לי באוזני, הייתי עומד בתפילה ולא שמעתי כלום". "ומה אמרת לו?" אמר לו: "לא כלום". נתמלא בן כוזיבא כעס, בעט בו ברגלו בעיטה אחת והרגו. יצתה בת קול ואמרה: "הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו" (זכריה י"א, יז) אמרה לו: "אתה שברת זרועם של ישראל וסימאת את עין ימינם, לפיכך: "זרועו של אותו האיש - יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה" (שם). מיד גרמו העוונות ונלכדה בית"ר ונהרג בן כוזיבא"  (איכה רבתי ב').

 

כך הסתיימו להן שלוש שנות שלטונו של המשיח בעם ישראל. העוונות (אלימות) שהביא עימו בר כוכבא, הפילו את ביתר וגרמו בסופו של דבר למותו המדמם.

בהמשך אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי הד להתמרמרות הגדולה כנגד ר' עקיבא ושיטתו:  "ר' שמעון בן יוחאי היה אומר: ר' עקיבא היה דורש דרך כוכב מיעקב (במדבר כד כז) - 'דרך כוזבה מיעקב'. ר' עקיבא כאשר היה רואה את בר כוזבה (כוכבא) היה אומר: 'זה הוא מלך המשיח'. אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: 'עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא'."  (ירושלמי מסכת תענית פ"ד)

 

(למרות חז"ל ועמדתם המציאותית, ליבו של העם ייטה תמיד אחר דמותו האגדית של המשיח. והתפרצות המאוויים הדוחקים את הקץ תחזור שוב ושוב עם משיחי השקר שבתאי צבי ויעקב פרנק וגם היום בגלים הגואים של החרדיות הדתית לאומית).                                                                                                                 

***

הרבה שנים אחרי האירועים הללו שקרו בא"י, יושב יהודי חכם בשם הרמב"ם ומנסה להחזיר את המשיח אל הבקבוק שממנו חולץ ברגע של משבר ע"י ר' עקיבא. הרמב"ם רוצה יותר מכך, הוא מבקש להסיר מן המשיח את המסכה הרגשית/עממית שלבש עם השנים, והוא עושה זאת ע"י זה שהוא מחלן (מלשון חילוניות) את דמותו. וכך הוא כותב בספרו משנה תורה:

"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן". (רמב"ם: משנה תורה, הלכות מלכים).

 

שימו לב שהרמב"ם, במקור הזה, כל כך רציונלי ביחסו למשיח, עד שהוא שולל את האפשרות שהמשיח העתידי יחיה מתים, דבר שהוא אחד מסימניו הבולטים ביותר של המשיח העממי. לא רק שהמשיח "החילוני" של הרמב"ם לא יחיה מתים אלא שהוא גם לא יעשה אותות ומופתים. כלומר משיח בלי "ממבו ג'מבו". הרמב"ם מנטרל את האסקפיזם שטומן בחובו המשיח ע"י כך שהוא יוצר מושג חדש "בחזקת משיח". (ובכך מקדים הרמב"ם את קרל פופר שקבע ש"אמת מדעית נכונה כל עוד אפשר להפריך אותה ע"י ניסיון". כזהו המשיח של הרמב"ם, "משיח" שאפשר להפריכו ע"י ניסיון).

הניסיון של הרמב"ם להשיב את הג'יני של המשיח לבקבוק החזיק מעמד יפה עד שהגלים האחרונים של הלאומניות הדתית שגאתה בחלקים נרחבים של החברה הישראלית של ימינו, שצמאה כל כך אל הקץ, שחררה אותו שוב מן הבקבוק.

 

וכעת רק ימים יגידו האם סופנו יהיה כסופה של ביתר, או שאולי בכל זאת נתפכח ברגע האחרון ונחזיר את המשיח, אולי בעזרת הרמב"ם, חזרה אל הבקבוק ממנו הוא יצא. ימים יגידו...

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
27/5/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו