עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הברברת הפרצית - לפני מספר ימים פונה מאחז מבוא חורון צפון בלי התנגדות ובלי הברברת של עמיר פרץ שכל יום הבטיח פינוי ולא עשה דבר

הברברת הפרצית - לפני מספר ימים פונה מאחז מבוא חורון צפון. הפינוי בוצע, בלי התנגדות, בהסכם, בלי פרסום, ובניגוד לברברת של עמיר פרץ שכל יום הבטיח פינוי, אך לא עשה דבר 

מאת מיכה אשחר - 17.4.2008

 

בחודש מאי 2006, הוא חתם על צו לפינוי 12 מאחזים בלתי חוקיים. הדבר התפרסם בתקשורת ויצר מהומה. אחר כך הוא פנה לרמטכ"ל דן חלוץ והורה לו להכין תכניות מבצעיות לפינוי. גם זה פורסם ברעש גדול. "זו האג'נדה שלו", כך הציג את העניין מקור מקורב לפרץ.

אחרי עוד חודש, באמצע חודש יוני 2006, קיים עמיר פרץ הערכת מצב בנושא בהשתתפות צמרת צה"ל. הוא הורה לגורמים המדיניים והמשפטיים להשלים את ההיערכות לביצוע פינוי בתוך שבועיים. אפילו "נקבעו הקריטריונים לביצוע הפינוי"!

פרץ אמר אז כי "שום התיישבות לא חוקית אינה מוסיפה כבוד למדינת ישראל. יש לכך השלכות בינלאומיות ומדיניות, וזה גם לא מוסיף כבוד (כבוד!) למתיישבים החוקיים". פרץ סיפר כי קיים דיונים מקיפים בנושא פינוי המאחזים, וכי הוא סבור שמדינת ישראל צריכה לקיים את חוקיה (לקיים! חוקים!) כמה שיותר מוקדם.

זה כמובן לא נפסק בגלל המלחמה בקיץ. בתחילת מרץ 2007, פרץ טען כי "אולמרט פוחד מליברמן ולא מפנה מאחזים".

גורם במשרד הביטחון אמר עוד (שימו לב לרטוריקה) כי "צריך לבצע את המהלך של פינוי מאחזים. זה לא עניין פרסונלי אלא ויכוח ענייני ואידיאולוגי. (אידיאולוגי!) ראש הממשלה צריך להכריע ולתת גיבוי לשר הבטחון ולמערכת הביטחון להתחיל בפינוי. שר הביטחון התחייב כבר במהלך הבחירות לבצע את המהלך, הוא אמר והבהיר את הנושא. אי אפשר להמשיך במשחק הילדים הזה". ממש פויה, ותתביישו לכם כולכם (כלומר, כל מי שאיננו עמיר פרץ).

כמה מאחזים פונו בסופו של דבר, בעקבות פעילותו הנמרצת של עמיר פרץ? אני בכלל לא עוסק כאן בשאלה אם צריך לפנות מאחזים או לא. זה לא הנושא.

הנושא הוא הברברת הפרצית, עוגות הקרם הרטוריות האלה שהוא כל כך נהנה לתת לנו ללקק. איזה בנאדם, איזה אישיות. גם אומר וגם אומר, ועוד באיזה טון, ובאיזו חינניות. על התוצאות, אנחנו לא רוצים להסתכל. מה זה כבר משנה, העיקר זה ליצור מהפיכה בתודעה.

לפני מספר ימים פונה מאחז מבוא חורון צפון. הפינוי בוצע בשקט, בלי התנגדות, בהסכם, בלי פרסום, כמעט כמו התקיפה בסוריה (ע"פ מקורות זרים).

נכון – לכל מהלך יש מחיר. המחיר ששילם שר הביטחון ברק תמורת פינוי מאחז מבוא חורון צפון, הוא הפשרת קרקעות לבנייה ביישובים אחרים. זה חופף לתכניות המבוססות על נסיגה מהתנחלויות מבודדות, תמורת הכרה בריבונות ישראל בגושי התנחלויות. ברור מראש כי למהלך כזה יש התנגדות בקרב מי שמכונים בשמות כמו "נאמני ארץ ישראל", או "נוער הגבעות". נכון גם שהמהלך נתקל בהתנגדות של "שלום עכשיו", אשר גם היא, באורח טיפוסי, איננה ששה לפשרות.

אבל זה כאמור איננו הנושא. הנושא הוא – איך אנחנו תופסים את הפעילות של פוליטיקאי – מצד ההשלכות המעשיות שלה על המציאות, או מצד הרטוריקה שאיננה אחראית בפועל על דבר? האם אנחנו מוכנים למלאכה המייגעת הכרוכה בזיכרון, תיעוד ולימוד, כלומר – מצד מהותם של הדברים, או האם אנחנו קונים את הפוליטיקה מצידה הזול והנוח, צד הדימויים שאיננו מצריך מאמץ ניכר? על שאלה זו עונים תומכיו של עמיר פרץ בהשליכם לקלפי פתק שכולו הונאה עצמית.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
17/4/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו