עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

למי מצלצלים פעמוני החירות? האם בפסח הם מצלצלים ליהודים בלבד?

למי מצלצלים פעמוני החירות? למי מצלצלים פעמוני החירות או, האם בפסח הם מצלצלים ליהודים בלבד?

מאת דודו פלמה - 16.4.2008

 

קיים ויכוח עצום, בכל מיני מקומות בחברה הישראלית, בעיקר בין זו שבמדינת ישראל לזו השוכנת בגבעות הירוקות של ארץ ישראל, המבקש להבדיל בין אוניבראליזם (שישנם כאלה הטוענים שהוא נוצרי ומרושע) לפרטיקולריות (שמוגדרת אפריורי כיהודית). טועה ומטעה מי שחושב שהויכוח על אוניברסליות ופרטיקולריות מבדיל באמת בין יהדות לנצרות, או בין היהדות לתרבות המערב. למעשה זהו דיון עומק המתרחש בתוך היהדות עצמה.

אני מזמין אתכם לקחת חלק קטן בדיון שקיים במקורותינו בנושא האם המושג "אדם" מתייחס לאדם כללי אוניברסלי, או שהוא מדבר רק על יהודי. הדיון מעניין ואיננו עושה הנחות לאיש:

 

למשל, "באותה שעה שעברו בני ישראל את הים, ביקשו מלאכי שרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה: מעשי ידי טובעים ואתם אומרים שירה לפני?" 

 

ועוד, "אין הקב"ה פוסל לבריה (אדם), לכל הוא מקבל, השערים (שערי תשובה) נפתחים בכל שעה, וכל מי שהוא מבקש להיכנס- יכנס". 

 

ועוד, "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ: בין ישראל בין נוכרי, בין איש בין אישה, בין עבד ובין שפחה – הכול לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו" (תנא דבי אליהו רבה, ט).

 

בכל אופן מניסיון החיים למדתי (בעיקר מטעויות של עצמי), שאמנם ישנן ביהדות (וכשאני אומר "יהדות" אני מתכוון מתקופת אברהם אבינו ועד היום), קבוצות הנמצאות בשוליים, הגורסות, בעיקר בעתות של חולשה מחשבתית, שרק היהודי נברא בצלם אלוהים, ושאותן קבוצות נוטות גם לתקן את העם היהודי והעולם באמצעים רדיקליים לא שגרתיים (עיין ערך שבתאי צבי ויעקב פרנק, משיחי השקר), ושבעקבות פעולתם זאת נגרם סבל רב בעיקר ליהודים. אבל היהדות הוקיעה והקיאה את הקבוצות הללו מתוכה, משום שהיהדות נטתה לאורך ההיסטוריה להיות דווקא תנועה של סינתזה ולא של קצה.

***

והנה אנחנו נמצאים בשערי פסח, והגיעה העת לתת סימנים בחירות הזאת, שכולנו מרבים כל כך לדבר עליה וממעטים כל כך להגשימה. בואו ונשאל, האם החירות שמבשר חג הפסח מיועדת ליהודים הנוטלים חלק בסדר בלבד, או שהיא אמורה להאיר לכלל האדם, הנוצרי, המוסלמי והבודהיסט?

 

בחודש אוגוסט שנת 1963 נשא מרטין לותר קינג, המנהיג השחור, את נאום "יש לי חלום" בפני מאות אלפי בני אדם, שחורים ולבנים (רוב הלבנים היו יהודים), סמוך לאנדרטת לינקולן בוושינגטון.

הייתי אז בן שלוש עשרה, וזו הייתה המתנה היפה ביותר לבר המצווה שהעניקה לי התרבות האנושית האוניברסלית. את מתנת הבר מצווה הזאת שלי אני מעביר אליכם עכשיו שתאיר גם לכם את ליל הסדר:

 

"...יש לי חלום, שיום אחד האומה הזו תתרומם ותחיה על פי המשמעות האמיתית של תורתה: "אנחנו מאמינים כי כל בני האדם נוצרו שווים".

יש לי חלום, שיום אחד בגבעות הסמוקות של ג'ורג'יה, בניו של עבד לשעבר ובניו של בעל עבדים לשעבר יוכלו לסעוד יחדיו על שולחן האחווה.

יש לי חלום, שארבעת ילדי יחיו יום אחד במדינה שלא תשפוט אותם לפי צבע עורם, אלא על פי אופיים.

יש לי חלום היום.

 

יש לי חלום, שיום אחד באלבמה, המשופעת גזענים זדוניים, המנוהלת בידי מושל ששפתיו נוטפות מילים הרסניות של הפרדה והשמדה, שיום אחד, בדיוק שם באלבמה, יוכלו עוללים שחורים רכים לשלב ידיים עם ילדים לבנים כאחים ואחיות.

יש לי חלום היום.

 

יש לי חלום שיום אחד כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, וכל העקום יתיישר, ותהילת אדוננו תתגלה וכל בני האדם יחזו יחדיו במראה.

זוהי תקוותנו. עם האמונה הזו נוכל לעבוד יחד, להתפלל יחד, להיאבק יחד, להיכלא יחד, לעמוד על חירותנו יחד, בידיעה שיום אחד נהיה בני חורין.

זה יהיה היום שבו כל ילדיו של האלוהים יוכלו לשיר עם כוונה חדשה, "מולדתי, זו את, ארץ מתוקה של חופש, לך אני שר. ארץ שבה נאספו אבותיי ומתו, ארץ שבה גאוות חלוצים, מכל צדדיו של ההר, תצלצל בפעמוני החופש".

ואם אמריקה רוצה להיות אומה גדולה, על החלום הזה להפוך מציאות. וכשזה יקרה, כשניתן לחירותנו לצלצל, כשניתן לה לצלצל מכל עיירה וכפר, מכל מדינה ומכל עיר, נוכל לזרז את בואו של היום שבו כל ילדיו של אלוהים, שחורים ולבנים, יהודים וגויים, פרוטסטנטים וקתולים, יוכלו לשלב ידיים ולשיר את השיר השחור העתיק:

"סוף כל סוף בני חורין!

סוף כל סוף בני חורין!

תודה לאל במרומים

אנחנו סוף כל סוף בני חורין!".

***

זוהי משמעותה המצלצלת של החירות שלימד אותנו מרטין לותר קינג.

חברים וחברות, כאשר פעמוני החירות יצלצלו בפסח, אל תשאלו למי הם מצלצלים, כי הרי כמו ב"למי צלצלו הפעמונים", הם מצלצלים רק לכם. חג חירות שמח לכל.

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
16/4/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו