עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הפרד ומשול ועשה לך קופה - שכבת המנהלים מסבירה ליחיד או סקטור מה ירוויחו מההפרטה בשעה שהם אלה העושים את הרווח לעצמם

הפרד ומשול ועשה לך קופה - כדי לקבל יותר מהקופה הציבורית, פועלת שכבת המנהלים בשיטת הפרד ומשול: היא מסבירה לכל יחיד או סקטור בנפרד מה הוא ירוויח מההפרטה בשעה שהם אלה העושים את הרווח לעצמם

מאת פלג מור - 14.4.2008

 

השינוי בקיבוץ כולל את מה שהוחלט עליו בחוברת השינוי, שבמקרה הטוב הוא ברור וגלוי, וגם שינויים סמויים מהעין, בלתי הפיכים, הבאים בעקבותיו. על אלה לא החליט איש ובכל זאת השפעתם מתקיימת, מחלחלת ונמשכת.

 

שינוי כזה חל במהות תפקידם של נבחרי הציבור, בעלי התפקידים הבכירים בקיבוץ ואנשי הניהול המשקי תעשייתי, עם המעבר למודל 'רשת הביטחון'. היועץ הידוע מימי הביניים מקיאוולי המליץ לשליט השואף לחזק את שלטונו לנקוט כלפי יריביו בשיטת הפרד ומשול  כדרך יעילה לפיצול כוחם והחלשתו.  מקיאוולי כבר נח על משכבו מזה כמה מאות שנים, אך תומכי השינוי הדיפרנציאלי בקיבוצים, או במה שנותר מהם, עודם מחזיקים במשנתו ורואים ברכה בעמלם. כל עיקרו של השינוי הדיפרנציאלי, הקרוי במקומותינו משום מה רשת בטחון, הוא פירוק ופירור היחד הקיבוצי לקבוצות ולפרטים: כל קבוצה לעצמה וכל חבר לנפשו, מנהלים מלחמת התשה בעצימות נמוכה על משאבי הקופה הציבורית נגד כל השאר. 

"כולם נאבקים על הפרס הגדול שהוא המשכורת השמנה שלאחר השינויים ואז מתחיל שמור לי ואשמור לך.." כך תיאר את המצב 'חבר קיבוץ' בתגובות ב'שווים' בפברואר השנה.

***

השכבה המנהלת את הקיבוץ במובנה הרחב כוללת את בעלי התפקידים הנבחרים וגם את מנהלי התעשייה בכל הדרגות, הסבורים שאך טבעי הדבר שיזכו לנתח שמן מהשלל; את מנהלי ענפי קהילה (מה שקראנו פעם בתמימותנו אחראים, רכזים) וועדות מרכזיות המקווים בקוצר רוח לתמורה נאותה בבוא היום הגדול; עובדי חוץ עתירי הכנסה, חלקם  כבר עזבו מזמן אלא ששכחו ללכת – שכבה זו מהווה היום קבוצה נפרדת משאר החברים ולה מעמד ואינטרסים משלה.

כתב על כך א. בן דוד בתגובה ב"שווים": " מתרבים בינינו האוליגרכים הקיבוציים  החדשים.. מקורבי ההנהלות והשלטון הקיבוצי.."   יש להם  "תנאים שהחבר הפשוט יכול רק לחלום עליהם.."

 

שכבה זו רואה את הזהות המשותפת הקיבוצית ואת אחדות האינטרסים של החברים כדבר המזיק לאינטרסים הכלכליים מעמדיים שלה כקבוצה. כל תקוותה לקבל יותר מהקופה הציבורית מבוססת על היבדלותה כקבוצה משאר החברים. על מנת להצליח בכך עליה לשבור את הזהות המשותפת ואת אחדות האינטרסים, להפריד בין הקבוצות השונות של החברים על פי כל מפתח אפשרי, למשל גילי, ולהוכיח לכל קבוצה כזו בנפרד עד כמה השינוי הדיפרנציאלי כדאי עבורה. הפרד ומשול, כבר אמרנו. כמובן ששינוי זה כדאי במיוחד עבור השכבה היוזמת אותו.

 

על מכבש הלחצים המופעל ועל הניסיון להוכיח את כדאיות השינוי ליחיד ספציפי על ידי הדגשת הכדאיות האישית מול אי הכדאיות של שמירה על מסגרת היחד סיפרה חברה בעלת תור דוקטור מקיבוץ בגליל התחתון: "גם אותי ניסו לפתות לזה, באו ואמרו לי לך כדאי, יש לך תואר דוקטור .. אמרתי להם ולמה יש לי את התואר? כי בזמן שאני למדתי משה המשיך לעבוד בפרדס, רותי במכבסה ודורית טיפלה לי בילדים.."  היא לא התפתתה להצעה לשיפור מעמדה האישי על ידי היבדלות מחבריה לקיבוץ והשארת חלקם מאחור.

 

דוגמה אחרת הנפוצה במקומותינו לאחרונה היא המנכ"ל החיצוני השכיר הרואה לנכון לתגמל את האצולה החדשה, קבוצת חברי הקיבוץ הממלאת תפקידים בכירים במפעל ומקורבת אליו, במיני תגמולים שלא היו מקובלים בקיבוץ עד עתה - למשל רכב צמוד. לשווא יצפה החבר מהשורה שבעלי התפקידים הנבחרים שבקיבוץ יעמידו את אותו מנכ"ל במקומו בתוקף היותם מעליו במדרג ההיררכיה. הם לא יעשו זאת -  המנכ"ל, קבוצת החברים המקבלים את ההטבה ובעלי התפקידים שבקיבוץ, שייכים לאותה קבוצת אינטרס,  החבר מהשורה לא.

 

תופעה דומה קשורה גם היא בתעשייה – שכירים רבים עובדים בימינו במפעל הקיבוצי, בכל הרמות. אלו מהם שבתפקידי ניהול, בעיקר הבכירים, מרחיקים את המפעל ככל יכולתם מעינם ופיקוחם של הבעלים, חברי הקיבוץ ובעלי תפקידים מטעמו. שאיפתם היא להוביל את המפעל, ואת עצמם בתוכו כמובן, לעצמאות רבה ככל האפשר, שאיפה שאינה עולה בהכרח בקנה אחד עם טובת בעלי המפעל.  זו רק סתירה אפשרית אחת המתקיימת בין מה שמנהלי המפעל רואים כטובתו לבין טובתו של הקיבוץ כפי שרואים אותה בעלי התפקידים בו.

 

סתירה יש גם בשאיפת מנהלי המפעל להשאיר בו את רוב רווחיו, בין השאר לצורך הטבת תנאי העובדים בו, גם החברים;  חברי הקיבוץ מהשורה שאינם עובדי המפעל ייהנו מהרווח פחות ופחות. ואולם אם המפעל מפסיד, אותה שכבת ניהול אינה אחראית לדבר וההפסד הוא כמובן של בעלי הבית, גם החברים הפשוטים. 

רוב מועצות המנהלים של אותם מפעלים מורכבות מחברי קיבוץ היושבים בהן כחברים ואמורים לייצג שם את האינטרס של הבעלים ואולם תופעה תדירה היא שהם מצביעים שוב ושוב בעד המפעל וכנגד בעלי הבית.

***

זהו עוד צד של תופעת פירוק האינטרס שהיה פעם אחד ומשותף, לאינטרסים רבים ושונים העלולים להיות מנוגדים. גם במקרה זה אין מי שיקרא את היושבים באותן מועצות  לסדר ויזכיר להם את חובת נאמנותם הראשונית והם חופשיים לזהות עצמם עם שכבת הניהול החיצוני השכיר יותר מאשר עם חבריהם לקיבוץ. גם בקטע של יחסי קהילה-משק החבר הולך ומפסיד, בעזרתם של חבריו לקיבוץ המאיישים גם הם, עדיין, חלק מדרגי הניהול ואת רוב מועצת המנהלים, את המפעל שבבעלותו: העברת רוב הרווח לקהילה בה הוא חבר אינה יותר דבר מובן מאליו והיא נושא למשיכת חבל כוחנית. יכולתו לקבל מידע על הנעשה במפעל קטנה והולכת, שותפותו בהחלטות כמעט ואינה קיימת עוד. אין מי שיתבע את זכותו של החבר להתנהלות אחרת ביחסים אלה, למשל, ליתר שיתוף ומידע. אלה הן תופעות הנובעות מפירוק היחד הקיבוצי לאינטרסים של קבוצות חברים שונות כפי שהן באות לידי ביטוי ביחסי הקיבוץ והתעשייה שבבעלותו. 

 

אולם נזקו של מצב דברים זה חורג מהתחום הנזכר לעיל והוא חמור בגלל הפער שנוצר בין חברי הקיבוץ הרגילים לבין בעלי התפקידים ואנשי הניהול, האמורים גם להיות מנהיגי הציבור, פער של חוסר אמון וספקנות מתמדת – כל מעשה ואמירה של מי מהם חשוד מעתה באחד בפה ואחד בלב, מעורר את השאלה לטובת מי נעשה/נאמר:  האם לטובת הקיבוץ וחבריו, האם למען קבוצת האינטרס אליה משתייך בעל התפקיד, האם מתוך דאגה למעמדו האישי?

***

יש בתוכנו המציינים שוב ושוב את חסרונה המורגש מאד בעת הזאת של מנהיגות ראויה לשמה והולמת לקיבוץ הבודד בפרט ולתנועה הקיבוצית בכלל.  מנהיג הוא מי שנתפס כמעדיף את צרכי הציבור אותו הוא מייצג ואת טובתו על פני צרכיו וטובתו האישיים.  מפני כל האמור לעיל, מודל ההתנהלות אותו אימצו לעצמם רוב הקיבוצים, אינו מעודד צמיחת מנהיגות דווקא בעת בו היא דרושה יותר מכל. 

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
14/4/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו