עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הפסיקה - פסיקת החמץ האחרונה - תוצאת האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק

הפסיקה - ההתעלמות של השופטים מהמושג "כוונת המחוקק", כפי שהתבטאה גם בפסיקת החמץ האחרונה, היא, בין השאר, תוצר האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק

 

מאת דני רשף - 13.4.2007

 

השבוע פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, במה שניראה על פניו פסיקה נאורה, לחייב את המדינה להכיר בהוצאות הטיפול בילדים לצורך חישוב מס ההכנסה. למעשה, מאחר שמדובר בזיכויי מס, הפסיקה היא אנטי חברתית קשה שאינה תקפה לגבי 75% מהאמהות העובדות - אלו שבאמת זקוקות לסיוע - אלא רק לשלישון העליון בחברה. ככל שהכנסת הנישום גדולה יותר, כך יגדלו החזריו ממס ההכנסה בגין טיפול בילדים. השופט קבע בפשטות שעל המדינה להעביר כ-2 מיליארד שקל בשנה לאלו שרמת הכנסתן גבוהה ממילא ושאינן זקוקות לתמריץ כלכלי כדי לצאת לעבודה.. כמעט כל האמהות שהן מורות צעירות, פקידות, זבניות, קופאיות, שוטרות ורבות נוספות, אלו שהמדינה מעוניינת לעודד את יציאתן לעבודה, לא יזכו בכלום, או בפרוטות בלבד.  ב-2 מיליארד השקל שהשופט החליט להפריש מהמדינה למען אלה שיש להם ויותר, אפשר לבנות משטרה יעילה שתגן על כולנו, אפשר לשלם שכר הוגן לכל המורות ולהוסיף שעות בחינוך המיוחד ואפשר לעשות הרבה דברים נוספים.

 

בית המשפט הוא מערכת פסיבית שמגיבה למי שפונה אליה ובצורה שהוא פונה. בתהליך מצטבר היא משקפת את השימוש שהחזקים, אלו שידם משגת, עושים בבית המשפט באמצעות עורכי דין יקרים שהם מעבר ליכולתו של האדם הפשוט. כדי לקזז במידה מה את הראיה המשפטית הצרה, אמור כל שופט להתייחס ל"כוונת המחוקק". דווקא החקיקה והמקח וממכר הקואליציוני שמנהלת מערכת פוליטית בחברה דמוקרטית, מאזנים הרבה יותר בין צרכי הכלל לבין המקרה הפרטי.

 

***

 ההתעלמות של השופטים מהמושג "כוונת המחוקק", כפי שהתבטאה גם בפסיקת החמץ שבוע קודם לכן בירושלים, היא, בין השאר, תוצר האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק, שהכתים את הפוליטיקה כולה כמושחתת; ככזו שכל דבר שהיא עוסקת בו חשוד מלכתחילה כנגוע. במשך הזמן הונחלה מסורת זו למערכת השיפוט כולה.

 

מערכת המשפט לכשעצמה אינה מוסד דמוקרטי. שופטיה מתמנים ולא נבחרים ולפעמים גם דרך הבחירה נותרת עלומה. היא חשופה רק במעט לביקורת ציבורית הנחשבת ללא לגיטימית. פסיקותיה סופיות ואין עליהן פיקוח אלא של המערכת המשפטית עצמה. המערכת השיפוטית היא חלק מהדמוקרטיה והופכת להיות אבן פינה בדמוקרטיה אם היא משתבצת באיזון שבין שלושת הרשויות - המחוקקת, השופטת והמבצעת. אם בית המשפט שם עצמו מעל לרשויות האחרות המשמעות היא שלטון אוליגרכי משפטי ולא דמוקרטיה.

 

כדי להבין את הדברים ראוי לקרוא את הראיון המקיף עם השופט ברק במוסף "מעריב" (11.4.08), ראיון שכולו אנטי שר המשפטים. כבר בפתיח מודה אהרון ברק שיש היום בכנסת רוב נגד בית המשפט. אם זה נכון, השאלה היא למה. שהרי גם במדינות אחרות יש וויכוח משפטי גדול מה בדיוק הייתה כוונת המחוקק - אבל גם אם לא תמיד ברורה כוונת המחוקק, והיא נתונה לעתים לפרשנות משפטית, עדיין ברור לגמרי מה לא הייתה כוונתו!!! אלא שרק בישראל, מכל הדמוקרטיות, שופט מתיר לעצמו לשפוט במובהק נגד כוונת המחוקק, כי הגיונו האישי שלו אומר לו שכך צודק יותר. 

 

***

אהרון ברק הוסיף גם משפט תמוה שחשף עולם פנימי רבני ומתנשא - "כל ראש ממשלה שנכנס לתפקידו מצא לנכון לבוא לנשיא בית המשפט העליון ולומר: אנחנו נתמוך בשלטון החוק... עם אולמרט זה לא היה ככה". נשיא בית המשפט העליון אינו מוסמך יותר או פחות מראש הממשלה או יו"ר הכנסת. הם אינם נזקקים לחותמת הכשרות שלו כי את סמכותם קיבלו מאיתנו בבחירות. אין שום פסול בכך שראש הממשלה לא ניזקק לחותמת כשרות כמו שראש הרשות השופטת לא ניזקק לחותמת הכשרות של ראש הממשלה, או יו"ר הכנסת. אהרון ברק לא ראה לנכון, למשל, להתייצב לפני יושב ראש הכנסת ולהבטיח לו "לכבד את כוונת המחוקק" למצער.

 

 טקס ההתייצבות, שאהרון ברק ראה בה חותמת כשרות שלא הוא אמור להעניק, מתאימה הרבה יותר למערכת הציפיות של הרב עובדיה יוסף, המקבל סמכותו מדין תורה, ומכשיר את הממשלה לכניסת ש"ס. אהרון ברק טוען שישראל תיהפך לעולם שלישי, ממש כמו שהיא הייתה לפני האקטיביזם השיפוטי, אם תיפגע ולו שערה מסמכותו של בית המשפט העליון.  אנחנו כבר בחצי הדרך לשם עם בית המשפט העליון ולטעמי גם בגלל בית המשפט העליון. אני מעדיף שהחוקים יחוקקו בכנסת ושבית המשפט יפרש את כוונת המחוקק ולא יתעלם ממנה. אני לא זקוק להכשר מהרב עובדיה יוסף גם אם הוא נקרא אהרון ברק. אני מעדיף דמוקרטיה שבה הרשות השופטת היא שווה בין שווים לא יותר וגם לא פחות.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
13/4/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו