עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בגנות החד-ממדיות - יש הסבורים שהקיבוץ סיים את דרכו עם ירידת הצורך במילוי משימות לאומיות. זאת טעות.

בגנות החד-ממדיות - יש הסבורים שהקיבוץ סיים את דרכו עם ירידת הצורך במילוי משימות לאומיות. זאת טעות. השליחות החברתית היא חלק מן המימוש העצמי  

מאת אלישע שפירא - 8.4.2008

 

היסטוריונים ופרשנים אחדים של הקיבוץ מתארים אותו כמכשיר מוצלח ויעיל למילוי משימות לאומיות, בחצי הראשון של המאה הקודמת, אך ככישלון בבניית שותפות מצליחה של אנשים חופשיים. יותר מכך, אותם פרשנים, המתהדרים לפעמים באצטלה "מדעית", טוענים כי הכישלון היה מובנה מבראשית. לדעתם, החיבור בין שותפות משימתית לבין שותפות חיים וולונטרית, המושתתת על מרחב של חופש וחרות, אינו יכול להתקיים כלל. איני רוצה לעסוק בפרשנים בגרוש, הממלאים לעייפה את דפי העיתונים, אני מבקש לנסות להתמודד עם השאלות עצמן.

 

אין ספק כי בראשית המאה הקודמת ועד להקמת המדינה, ראו חברי הקיבוצים את שליחותם הציונית הלאומית כמרכז העשייה הקיבוצית, ובמידה רבה גם כתכליתם העיקרית של הקיבוצים. זאת למרות שהחלוצים של העלייה השנייה והעליות האחרות, וכמוהם חברי תנועות הנוער, חשבו ודיברו על שלושה דגלים שהונפו ביחד: האדם, החברה והעם. רק "הרוויזיוניסטים" דיברו אז על "חד-נס", על דגל אחד בלבד, הדגל הלאומי. יותר מכך, כבר אז חשבו החלוצים על השילוב המיוחד שבין "השליחות" ל"מימוש העצמי". הם שרו: "אנו בנו ארצה לבנות ולהיבנות בה". לתפיסתם, השליחות הייתה מרכיב משמעותי במימוש העצמי האישי של כל אחד מהם. הם האמינו כי מי שבונה חברה, עם ומדינה, נבנה בעצמו. תורם ונתרם.  

 

***

היום, בפרספקטיבה של כמעט מאה שנים וארבעה דורות, נכון לנסות לברר האם אפשר לקיים חברה פתוחה, המכוונת למימוש עצמי מרבי של חבריה, יחד עם מחויבות למטרות חברתיות ולאומיות משותפות, מעבר לקיום המיידי. חברה המונעת על ידי מטרות חברתיות ולאומיות, כלל אנושיות ואישיות. חברה המגשרת בפועל בין שאיפות הפרט לערכים הכלליים. ערכים חברתיים המשתלבים, או נובעים, מערכיהם האישים של  חבריה. חברה שהצלחתה ושגשוגה יחזקו את דבקות חבריה בערכים של סולידאריות ושוויון. חברה של "גם וגם". 

***

צמד החוקרים האמריקאים, ג'יימס קולינס וג'רי פוראס, אותם ציטטתי כבר בעבר, טבעו את המטבע הלשונית: "הגאונות של גם וגם מול הרודנות של רק כך". (הציטוט בתיקון קל שלי). הם לא חקרו את שכיחות התופעה. הם חקרו את מהותה. על פי ממצאי מחקרם, ארגונים כלכליים שבחרו ב"רק כך" לא הגיעו להיות המובילים והמצליחים בתחומם לאורך זמן. לעומתם, ארגונים כלכליים שידעו לשלב נאמנות לערכי ליבה יחד עם יזמות, חדשנות ומקוריות, היו למצליחים והמובילים לאורך זמן. אלה היו הארגונים שעיצבו את המציאות בתחומם. על ארגונים כאלה הם כתבו את ספרם "לנצח נבנו". מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו ועל סיכויי הקיבוץ וחבריו בעולם משתנה, ממחקרם ומאופן התבוננותם על הארגונים שנחקרו. כדי להשיב על שאלה זו נכון לשים לב להבחנה נוספת עליה מצביע צמד החוקרים. ההבחנה המעניינת בין "מנחשי שעה" ל"בוני שעונים". "מנחשי השעה" מנסים לאתר את כיוון הרוח, הם שואלים "מה הולך" ומנסים להתמקם בהתאם. "בוני השעונים" מעצבים את חייהם בתוך המציאות. הם בונים ארגונים לזמן ארוך. הם אינם מסתפקים ברכיבה קצרת מועד על "הגל הנכון".

 

***

לברוא את הקיבוץ כל יום מחדש

 

אם מנסים להבין את הקיבוץ בדרך הניתוח שבחרו בה צמד החוקרים האמריקאים, בדרך של גם וגם, נכון יהיה לאפיין אותו בצירופים ובמתחים הנובעים מהם. כך יש להבין את הקיבוץ כהתאגדות חופשית ופתוחה, התאגדות שאפשר להצטרף אליה וקל (יחסית) לפרוש ממנה. קיבוץ שיש בו מחויבות רבה למימושם העצמי של חבריו, "מימוש עצמי מרבי למרב חבריו", על פי חזונו של מארקס הצעיר ב"כתבי שחרות". המימוש העצמי כאחריות חברתית, בניגוד לאגואיזם הניאו-ליברלי הרווח. חברה המכבדת את השונות בין חבריה אך דוחה את הפערים הכלכליים שגוזר השוק על השונות. קיבוץ החותר לשגשוג כלכלי וחברתי, להבטחת רווחתם וביטחונם האישי של כל חבריו, על בסיס של התחלקות שוויונית במשאבים. קיבוץ המטפח את החברה והתרבות בקהילה, תוך השתתפות פעילה בעיצוב החברה בישראל ובהגשמת החלום הציוני של קיום חיים יהודיים ריבוניים בארץ ישראל. קיבוץ המתאים את משקו כדי שיוכל להשתלב בכלכלה הגלובלית, מבלי לוותר על בעלות חברתית משותפת בנכסים היצרניים. קיבוץ שאינו מסתפק בהיותו מקום טוב לחבריו והוא משמש הוכחה חיה שאפשר לקיים "חברה אחרת". חברה שתהיה מצליחה ומשגשגת בדרך כלל.

 

* * *

קיבוץ כזה אינו נתון מובן מאליו. קיבוץ כזה צריך ליצור ולברוא כל יום מחדש. קיבוץ כזה, אם נצליח לקיים אותו, תהיה בו מידה רבה מהגאונות של "גם וגם" והוא לא ייכנע לרודנות של "רק כך". עבור קיבוץ כזה ראוי להתאמץ. קיבוץ כזה הוא מטרה ראויה להקדיש לה משאבים אנושיים רבים.

 

למאמרים של אלישע שפירא
 

נכתב בתאריך
8/4/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו