עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשהגולם קם על יוצרו - עכשו נזכרת מזכירות התנועה לצאת מעמדת המשקיף ביחסה אל תהליכי ההפרטה הגורפים

כשהגולם קם על יוצרו - עכשיו, כשהגולם קם על יוצרו, וכמה מקיבוצי השינוי תובעים להסיר את התנועה מדרכם, נזכרת מזכירות התנועה לצאת מעמדת המשקיף ביחסה אל תהליכי ההפרטה הגורפים 

מאת פלג מור - 23.3.2008

 

האם מבשר המפגש בנושא "מנהיגות וניהול הקיבוץ מול אתגרי העתיד" שאירגנה התנועה הקיבוצית באמצעות ועדת חברה על שינוי מבורך בדרכה של התנועה והיא חוזרת להיות בעד הקיבוץ ובעד המשך קיומו? האם מבשרת מחאת התנועה על כוונת קיבוצים להוציאה מהתקנון על ידי שינוי סעיף 118 כי יש שם מישהו המבין שדרכה בשנים האחרונות בעייתית וכדאי אולי לשנותה, אם היא חפצת קיום?  

 

אם התשובה חיובית זוהי בשורה משמחת בעבור מי שתהה על דרכה של התנועה בשנים האחרונות. לא פעם נדמה היה לצופה מהצד שלתנועה, במובן של המבנה העסקני שלה -  מזכלי"ם, פעילים, ראשי ועדות ומחלקות - אין יותר ענין בקיום הקיבוץ,  כל כולו מאוס בעיניה ומיותר, אפילו הרעיון עליו הוא מבוסס נהיה עבורה סרח עודף, משהו מסוג הדברים שעדיף לא להזכירם בחברה הגונה.  בלי הסבר מעניין זה קשה להבין פעולות ועמדות של התנועה בשנים האחרונות.

 

***

 

קלמן, גזבר הקיבוץ בשנות ראשיתו, רטן וזעף כאשר הורתה לו מזכירות הקיבוץ המאוחד להעביר לעין חרוד מחצית מהלוואת הענק שהצליח להשיג בסך 300 לירות ארץ ישראליות, אולם ביצע את ההוראה ללא ערעור, כפי שהיה מקובל אז. היו אלה ימים של סולידריות בין הקיבוצים ומרותה של התנועה עליהם. בימינו אין לתנועה כוח כפייה מעיין זה על הקיבוצים וטוב שכך. ואולם, הגיעו הדברים לקיצוניות הפוכה. דווקא בעת סערת השינויים נעלם לחלוטין קולה, המתבקש כל כך בימים אלו, של התנועה כגורם מאזן, מדריך ומכוון, ממליץ על הגדרות וקובע גבולות. סמכותה של התנועה כגורם בעל השפעה על אורח החיים בקיבוצים יכול היה להישמר לה, לפחות חלקית, אם היתה מעונינת בכך, אם היו המזכירים  מובילים בכיוון זה.

 

בדרך כלל לא עשו זאת, להוציא דבר אחד - תמיכתם הגורפת ב"השינוי". תמיכת המימסד התנועתי בו היתה כריצת אמוק, ללא תנאי, ללא בקרה ובדיקה  – לא חשוב מי דוחף אותו ומה מניעיו; לא משנה  הדרך בה בוצע  ואיך שוכנעו החברים לתמוך בו; לא חשוב מי נדרס תחת גלגליו והאם מובטח גורל הוותיקים והנתמכים; לא משנה מה יישאר מהקיבוץ בסופו, העיקר "השינוי".

 

המימסד התנועתי התעלם משינויים שבוצעו בניגוד לתקנון הקיבוץ, שסימן שאלה גדול מרחף עד היום על עצם חוקיותם. הוא השאיר  את גורלם של חברים ויישוביהם בידיהם של יועצי שינוי חיצוניים וחוברותיהם הדומות להפליא אחת לשנייה, בלא שניסה לוודא האם שיעור קומתם וכישוריהם הולמים את גודל המשימה.

לא היתה מעורבות תנועתית בהגבלת פערי השכר שנוצרו, לא בבירור טענותיהם של חברים נפגעי שינוי, לא בהגשת עזרה משפטית לחברים שנכנסו לעימות עם קיבוצם, למרות שהיה ידוע שאין לאותם חברים מקור כספי אחר למימוש זכותם לקבלת סעד ממערכת המשפט.

 

***

התנועה לא עשתה כל מאמץ לברר האם יש ממש בטענות על עוני בקיבוצים ובהאשמות על ניהול מסע השכנוע שלפני השינוי בדרכים לא כשרות, החורגות מכללי מנהל תקין.

התנועה לא הגיבה, במידת מה אפילו עודדה מעשי הונאה כמו המעבר לשנת הנסיון ברוב מופחת והמעבר למודל ביניים משולב, שני אמצעים  שכל מטרתם היתה  להגיע ליישום מודל רשת הבטחון תוך עקיפת ההתנגדות לו.

התנועה הניחה לאחרים לקבוע ששמירה על ערבות הדדית היא הכרח לישוב הרוצה להמשיך להקרא קיבוץ. היא הפכה את מחלקת הקליטה, שבמשך שנים היתה אמצעי עזר לקליטת חברים חדשים, למחלקה לצמיחה דמוגרפית. צמיחה מסוג זה אינה מחייבת  חברות של ממש ואינה קשורה לקיבוץ דווקא.  המונח החדש, 'חבר בעצמאות כלכלית'  הוא דוגמה לעירפול וטישטוש מכוון של מהות  החברות והוזלה בערכה.

כך התרבו בקיבוצים, שחלקם ממילא הפסיקו לקלוט מתוך רצון להפחית את מספר השותפים שיש להתחלק עימם בשלל בבוא יום הפירוק המיוחל,  סוגי אוכלוסייה שונים ומשונים, שזיקתם לישוב בו הם חיים היא מקרית ושטחית. 

 

התנועה לא דרשה חובה להוכיח את היתכנותו הכלכלית של מודל השינוי המומלץ ולא ניסתה לקבוע מנגנון של בקרה ופיקוח שיקבע האם עומדים הקיבוצים בהבטחות שניתנו לחבריהם, בייחוד מהשכבות החלשות, לפני השינוי. כאשר כבר נעשתה חובת ההוכחה הזו לנוהג מקובל, שיש לבצעו לפני ההחלטה, הושאר הדבר לאחריותו והפקתו של אותו יועץ שנשכר להעברת השינוי. היא לא יזמה כל דיון על משמעויות השינוי לאורך זמן, מהיום שאחרי ולאורך השנים, האם יחזיק מודל זה מעמד ומה יבוא במקומו במקרה שלא תוכח עמידותו, איך יראה קיבוץ שנפתחו בו פערי הכנסה משמעותיים בין החברים ומה ההשלכות החברתיות של מצב זה. לא נערכה שום חשיבה חדשה על מעמדה של התנועה כלפי הקיבוצים, בעידן שבו רובם מופרטים, וזיקתם אליה. האם קיים עדיין צורך בתנועה ארצית ומה תפקידה ?

 

ועוד לא עסקנו ביחס אל אותו גוש קיבוצים שהעדיף להישאר שיתופי והקים, במידה מסוימת, תנועה קיבוצית מקבילה, יש יאמרו היחידה בעת הזאת.

כהמשך מובן לכל המנוי לעיל, יש קיבוצים הרוצים להוציא מתקנונם אפילו את חובת ההתייעצות עם התנועה. זה לא מפתיע -  אם קיומם של קיבוצים ככאלה, על מהותם המיוחדת ואורח חייהם השונה,  נעשה מיותר עבור התנועה, היא נעשתה מיותרת עבורם.  

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
23/3/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו