עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לכו על רן - הסיבות שמנעו עד כה מרן כהן להיבחר לראשות מרצ, הן אותן הסיבות שעשו אותה למפלגת גומחה "צפונית". רן הוא הסיכוי לתיקון ולשינוי כיוון

לכו על רן - הסיבות שמנעו עד כה מרן כהן להיבחר לראשות מרצ, הן אותן הסיבות שעשו אותה למפלגת גומחה "צפונית". רן הוא הסיכוי לתיקון ולשינוי כיוון

מאת עזרא דלומי - 17.3.2008

 

אני עוקב באהדה אחר מאבקו של רן כהן "לכבוש" את ראשות מרצ. אחר מאמציו להיכנס אל הארץ שאותה הוא ראה ורואה,  אך אליה לא בא עד כה. אני תוהה מדוע. מה מנע ממנו להבחר בהתמודדות מול יוסי ביילין בבחירות הקודמות? שהרי אך טבעי היה שיחליק, כמספר שניים, אל תוך נעליו של יוסי שריד, שפרש ערב ההתמודדות ההיא. אלא שראשי מרצ וותיקיה העדיפו לכרות ברית עם "שחר" (זוכרים? היתה תנועה כזו), תנועת המדף של ביילין הליברל, על קומץ תומכיו, ולמסור לידיו את המפלגה, ובלבד שלא יהיה זה רן. וכעת נראה שאנחנו נמצאים באותו סרט: משהתברר, בתחילת ההתמודדות, שסיכוייו של כהן להיבחר טובים, הוזעק חיים אורון על ידי ותיקי המפלגה כדי "להציל את המצב".  להציל מפני מי? 

 

סיפור דחיקתו של רן כהן הוא סיפור התנוונותה של מרצ. הסיבות שמנעו עד כה מרן כהן להיבחר לראשות המפלגה, הן אותן הסיבות שהופכות אותה למפלגת גומחה "צפונית" ונראה שגם יותירו אותה כזו. חפה מכל זיקה למרביתם של הישראלים.

 

קיימת הסיבה הסוציולוגית: מבחינת מעמדו רן נמצא אומנם בצמרת מרצ, אבל הוא לא באמת שייך ל"מדורת השבט". הוא ילד החוץ שנאה להגיד עליו "יש לנו גם מזה", כדי להיראות כאילו פלורליסטים, אבל לעולם לא יותר מכך. סוציולוגית הוא לא שייך למרחב שבין שיינקין לכפר שמריהו. רן כהן הוא המס שמשלמת מרצ כדי לא להיראות - בעיקר בעיני עצמה - חד ממדית וחד מעמדית, כפי שהיא.

 

סיבה אחרת: רן הוא סוציאליסט. הוא "חברתי" לא לפי צו האופנה. לא באופן קונייקטורלי. היום, בלחץ הפערים, כל אחד אוהב לדבר "חברתית". אבל בהכרעות האסטרטגיות שעמדו בפניה, מרצ הפנתה עורף ל"חברתיות". חיים אורון סחף את תנועתו אל הרפקת "חיים חדשים" של חיים רמון שאחריה נותרו מחברת העובדים רק כמה שלדים. אורון היה אז גזבר ההסתדרות. כך לפני כן  בתהליך החבירה לשינוי הקפיטליסטית שאורון היה בו שדכן מרכזי, בחתונה שהטמיעה את מפ"ם אל תוך הימין הליברלי.

 

את פרויקט חוק הדיור הציבורי, שנועד לעשות צדק עם השכבות החלשות - מהלך שבינתיים נמרט על ידי חוקי ההסדרים של האוצר - הוביל רן כהן, כמעט לבדו. גם לאחר הפיחות שחל בו, קשה להגזים בחשיבותו של חוק זה, שלזמן קצר יצר הזדמנות עבור מרצ לפרוץ אל מחוץ לאג'נדה המדינית שלה. זה הביא לראשונה לשורותיה את השכונות ויצר עבורה הזדמנות להציג סדר יום  חברתי ממשי, לא רק מן השפה ולחוץ. אבל מי באמת רוצה סוציאליזם במרצ?  

   

ולבסוף, עוד סיבה טובה שעושה את רן כהן במרצ ל"לא משלנו": הוא מתעקש להסביר את מדיניות השלום בחדרה ולא בז'נבה. כשהוא מציג את מדיניות "מחנה השלום", היא נשמעת אמינה, או לפחות מצע לוויכוח, מה שאין לומר על המנגינה המלווה את מצעה של מרצ, משולמית אלוני ועד יוסי ביילין. הוא מנהל את מאבקיו מול הציבור הישראלי המיוזע, לא בסלונים הקרירים של אירופה.

 

רן כהן הוא הסיכוי המוחמץ של מרצ וההחמצה, יש להדגיש, היא של מרצ יותר מאשר שלו.  בחירה ברן כהן בפריימריס של המפלגה תעניק לה הזדמנות להפוך לרלוונטית לחברה הישראלית ולהתחבר אליה.

 

ולבסוף, הקמפיין במרצ מאופיין בהרבה דיבורים על צניעות ופשטות הליכות. ובכן, גם רן כהן הוא איש צנוע, רק שהוא לא עושה מזה יחסי ציבור דובשניים. עוד סיבה מדוע דווקא הוא. 

 

למאמרים של עזרא דלומי

נכתב בתאריך
17/3/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו