עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ישראבלוף - תרבות הכאילו משתלטת על עולמנו והיא הולכת ותופסת את קדמת הבמה גם בחיי התנועה והקיבוצים. כמה דוגמאות זועקות

ישראבלוף - תרבות הכאילו משתלטת על עולמנו והיא הולכת ותופסת את קדמת הבמה גם בחיי התנועה והקיבוצים. כמה דוגמאות זועקות

מאת אלישע שפירא - 4.3.2008

 

כאילו איחוד נכסים

תרבות הכאילו משתלטת על עולמנו והיא הולכת ותופסת את קידמת הבמה גם בחיי התנועה והקיבוצים. ההכרזה על "איחוד נכסי התנועות", כמהלך המשלים ומביא לגמר את איחוד התנועות, היא התגלמות ה"כאילו". הצוות שמונה להציע מתכונת לאיחוד נכסי התנועות הגיע למסקנה שהדבר אינו אפשרי, לאחר ש"קיבוצי התק"ם" הבריחו את נכסיהם וחילקו אותם לקיבוצים. הפיתרון שהציע הצוות הוא להשאיר את "קרן חבצלת" (הנכס העיקרי של הקבה"א) ברשות קיבוצי הקבה"א לשעבר. כך הציע "הצוות לאיחוד נכסי התנועות" שלא לאחד את הנכסים. רק בית התנועה (עדיין בבעלות חבצלת) וכמה שאריות מנכסי התק"ם לשעבר אמורים לעבור לבעלות ולניהול משותף של התנועה שהתאחדה. ישבו וחשבו איך להסביר לחברים בתנועה כי במצב שנוצר לא ניתן לאחד את הנכסים. חשבו עד ש"בעזרת השם" נמצא הפתרון: יקראו ל"אי-האיחוד" "איחוד", ובא גואל לתנועה. כמה פשוט. אחר כך התכנסה ועידת התנועה בבארי, כדי לאשר באופן חגיגי את איחוד נכסי התנועות, כאשר היה גלוי וידוע לכל כי בפועל אין מאחדים את הנכסים.

 

העיקר שקוראים לזה "קרן"

מקרה נוסף ברוח זו היא "הקרן החדשה" להבטחת פעולות התנועה בתחומי החינוך והתרבות. מטרות ראויות ללא ספק. אך גם הפעם, במקום לדבר עם החברים באופן גלוי וישיר, ממציאים "קרן ללא קרן", כמו "קפה נטול קפאין". ההחלטה על הקמת הקרן אינה מתכוונת להרחיב את הפעילות החינוכית והתרבותית. במקרה הטוב היא תשמר אותה במתכונתה הקיימת. השימוש בשם "קרן" נועד כדי לאפשר לארגונים הכלכליים האזוריים להשתתף במימון. למעשה "מס עקיף" על הקיבוצים, כדי לעצור את תהליך מימוש הנכסים של התנועות. הנכסים שמכירתם מימנה בשנים האחרונות את הגירעון בתקציב התנועה. מטרה ראויה ונכונה כשלעצמה. אם כך למה לא לבוא אל ציבור החברים באופן גלוי וישיר ולומר: כדי לממן את הפעולות החשובות והראויות הללו עליכם לשלם מעט יותר. לא הרבה יותר, 25 אלף שקלים לכל קיבוץ (מאלו שיכולים). מאה עד מאתיים שקלים לחבר בשנה. בסכומים אלה אפשר היה לממן גם את המטרות הנוספות, אלו שנדחו בדיון האחרון על התקציב: הקבוצות המשימתיות השיתופיות, גיוס וליווי המתנדבים לשנת שרות, הקואופרציה ואחרות. 1.5 מליון שחסרו בתקציב, לפני שהוחלט להעלות את שכר פעילי התנועה. "כזה כאילו" כבר אמרנו?

 

יותר חורים מרשת

הקשה והמעיק עוד יותר, בתרבות הכאילו, בא לביטוי מרבי בקיבוצים עצמם. בקיבוצים שעברו למודל המכונה בשפת הכאילו "רשת ביטחון". לצערי רכשתי מיומנות בקריאת חוברות השינוי, שרובן לא עוגנו עד היום בתקנוני הקיבוצים. כאשר בעמודים הראשונים של החוברת מרוממים את ערכי הסולידאריות והערבות ההדדית, כאשר נשבעים להמשיך לטפח את הקהילה ואת תרבות הצוותא, אני יודע מה מצפה לנו בעמודים האחרונים של החוברת. שם מבשרים לנו על כוונת המציעים להנהיג שיטה שעיקרה פערים. כל אחד על פי ערכו הנקוב בשוק. לזה קוראים בשפת הכאילו "קיבוץ מתחדש". תלכו לספר ל-25% ממשפחות ישראל ול-35% מילדי ישראל, החיים מתחת לקו העוני, שהפערים הם חידוש חשוב במחשבה החברתית כלכלית. שעכשיו הפערים לגיטימיים גם אצלנו. ואחרי הכול, אני מאחל לקיבוצים הדיפרנציאליים שלעולם לא יגיעו לעומק הפערים הקיימים בחברה הישראלית של היום. אני מאחל להם שכאשר הם מגדילים את החורים ברשת הביטחון, והם אכן מגדילים אותם, יידעו לעצור לפני שתיגמר הרשת.

 

כשהקרקע נשמטת

מי שהאמין שהמהלך יסתיים במעבר קיבוצים רבים מהשיטה השיתופית – שוויונית לשיטה הדיפרנציאלית, לומד בדרך הקשה שזה כנראה לא המעבר האחרון. הקיבוצים משמר-דוד והאון הוכרזו כישובים קהילתיים. שומריה נמכרה, נטור הוכרז כמושב, בית העמק בדרך להיותו מושב ואחריו בתור אילת השחר. מנהל מקרקעי ישראל לוטש עיניים (ושיניים) גם לקיבוצים: חנתון (בגליל התחתון) ומיצר (ברמת הגולן), כדי לעשותם לישובים קהילתיים, או לפרברים סתם.  נכון, כל אחד מאלו הוא סיפור שונה, אך המגמה משותפת: מהפרטות צרכניות, דרך השכר הדיפרנציאלי, הגענו להפרטת הקרקעות, מכסות המים והייצור, או לויתור עליהם.

לשיטתו של המנהל ושל גורמים נוספים בממשל, ראוי היה לפרק לחלוטין את חבילת האגודה השיתופית המחזיקה במשבצת קרקעית כוללת. משייכי הדירות יהיו הראשונים על הכוונת, כדי להשלים את ריקון הקיבוץ (האגודה השיתופית) מזכויותיו ומאחריותו לקרקע ולמים שהועמדו לרשותו.  

 

***

האם זו רכבת שאפשר לרכוש בה כרטיסים לכיוון אחד בלבד, ללא תחנות ביניים? אני מאמין שלרכבת הזו יש יותר מתחנה אחת ואפשר גם לבחור את הכיוון. בשביל זה צריך לחדול מתרבות הכאילו. צריך לדבר אמת עם עצמנו. צריך לדבר עם חברים שהם שותפים לחיים ולגורל. צריך לחדול מפתרונות של "חברים כאילו", המצטרפים ל"קיבוצים כאילו", עבור עסקת נדל"ן מפתה. צריך למצות את המשותף בין החברים, אלה שמתוך אחריות מלאה יחליטו לאן הם רוצים להגיע, אלו שביחד יבחרו את הדרך, בתקווה שתוביל אותם למחוז חפצם.

 

למאמרים של אלישע שפירא
 

נכתב בתאריך
4/3/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו