עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שאלת השאלות - אכן התנועה הקיבוצית יוצאת מהמשבר. הנתונים מצביעים על כך. השאלה הקשה היא אם הדבר הזה שיוצא מהמשבר ראוי עדיין להיקרא תנועה קיבוצית

שאלת השאלות - אכן התנועה הקיבוצית יוצאת מהמשבר. הנתונים מצביעים על כך. השאלה הקשה היא אם הדבר הזה שיוצא מהמשבר ראוי עדיין להיקרא תנועה קיבוצית

מאת יזהר בן-נחום - 3.3.2008

 

ביום שלישי, 19.2.2008, התקיים בכנסת אירוע חגיגי ל ציון 80 שנה לייסוד הקיבוץ הארצי. גם אני הייתי שם ובהחלט נהניתי. ראינו שלג ואפילו דרכנו בו, פגשנו הרבה אנשים, שרנו עם רונית אופיר ובעיקר – שמענו המון מילים טובות על התנועה הקיבוצית, ומי אינו אוהב לשמוע מילים טובות על עצמו? לפחות בכל מה שנוגע לעבר, אני מצטרף בהתלהבות לכל השבחים. באחד מהסרטים בסדרת "בחזרה לעתיד", חוזר מייקל ג'יי פוקס לעבר ומתחיל לפתח רומן עם אמו, עד שהוא מבין שאם אמו לא תתחתן עם אביו, הוא בעצמו לא ייוולד ויימחק מההיסטוריה. אם פעם יבנה מישהו מכונת זמן, יחזור לעבר וימחק את הקמת התנועה הקיבוצית, גם מדינת ישראל תימחק.

 

עד כאן שום דבר לא מפתיע. בדרך כלל אומרים באזכרה דברים טובים על המנוח, אבל למרות שהקיבוץ הארצי כבר אינו קיים, נשבה באותו יום חורפי בכנסת רוח אופטימית מאוד. התנועה הקיבוצית, אמרו כולם, יצאה מהמשבר. כולם חוץ משמעון פרס. כבוד הנשיא אמר שבכלל לא היה משבר. היה שינוי וטבעי שדברים משתנים.

***

אין ספק שהתנועה הקיבוצית יוצאת מהמשבר. הנתונים הכלכליים והדמוגראפיים מצביעים על כך בבירור. השאלה הקשה היא אם הדבר הזה שיוצא מהמשבר ראוי עדיין להיקרא תנועה קיבוצית. "מה יש בשם?" אומרת יוליה לרומאו. "לשושנה, גם תקרא לה בכל שם אחר, עדיין יישאר אותו הריח המתוק." אז זהו, שפה מדובר במקרה הפוך. בניגוד לשושנה של יוליה, בנק הפועלים, ג. יפית והתנועה הקיבוצית דווקא לא שינו את השם, אבל הריח, הריח זה כבר סיפור אחר לגמרי.

 

ושוב אפשר לעורר כאן את הוויכוח שכבר מעייף רבים מאתנו – האם מותו של הקיבוץ הוא המחיר ששולם כדי לצאת מהמשבר או שהמוות היה בלתי נמנע בכל מקרה ויש כאן סיטואציה הדומה לזו של השתלת איברים – אם ממילא אי אפשר למנוע את המוות, לפחות שמישהו אחר יחיה.

 

כחבר בית קמה, אני כבר מזמן בשלב ההשלמה (לא "השלמה" במובן של קבוצה המצטרפת לקיבוץ, אלא השלמה עם מציאות שאי אפשר לשנות אותה), אבל עכשיו, כשמוטל עלינו לבחור מזכירות לקיבוץ, ועד משותף לחברי הקיבוץ ולמשתכנים בהרחבה ובעוד שנה גם ועד מקומי, שיהיה משותף לחברי הקיבוץ, למשתכנים בהרחבה ולשוכרי הדירות, אני מאחל הצלחה לכל הוועדים באשר הם ומבטיח לעזור להם ככל שאוכל. לי אישית טוב בעיסוק הנוכחי – תרבות. לתרבות יש תפקיד מרכזי בתהליכי ההקמה של קהילת בית קמה. אני רואה במשימה הזו אתגר חשוב, מעניין ואפילו מלהיב. אין לי גם בעיה להמשיך בארגון ההלוויות בבית קמה, חוץ מהלוויה אחת – ההלוויה של הקיבוץ. בהלוויה הזאת אין לי כל עניין לקחת חלק פעיל, גם אם אני מכיר בעובדה שאין מנוס ממנה.    

***

כמה חברים ותיקים בבית קמה, שקראו כמוני את הסעיף על שינויים בשיטת התגמול בסדר היום של שיחת הקיבוץ, אמרו לי שחייבים לבלום את התהליך הזה עודו באבו. גם אני הייתי שמח לסיים את חיי בקיבוץ שיתופי, אבל אין לי אנרגיה למלחמות אבודות. כיום אני מעדיף להשקיע את הכוחות שיש לי בכיוון אחד – לעשות בקהילת בית קמה תרבות "כמו בקיבוץ". זה אפשרי, זה ריאלי וכשעושים את זה נהנים (עוד כשהייתי רכז ועדת התרבות במוסד "בקעת כנרות" אמרתי שלעשות ערבי תרבות זה כמו לעשות ילדים – לפעמים יש יותר סיפוק מההכנות מאשר מהתוצאה).

 

למאמרים של יזהר בן-נחום

נכתב בתאריך
3/3/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו