עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עירוי דם - בתוך שנים ספורות יהיו כאן רוב החברים בני ששים פלוס. רק 29 יהיו בני גיל "צעיר" יותר. המשמעות היא שניהפך להיסטוריה. עוד על דילמת השכונה

עירוי דם - בתוך שנים ספורות יהיו כאן רוב החברים בני ששים פלוס. רק 29 יהיו בני גיל "צעיר" יותר. המשמעות היא שניהפך להיסטוריה. עוד על דילמת השכונה

מאת יזהר בן נחום - 27.1.2008

 

לפני שבוע בדיוק התרחש בבית קמה אירוע רב משמעות, המסמן את תחילתה של תקופה חדשה בחיי היישוב. בפעם הראשונה התכנסנו יחד – חברי בית קמה ומשתכנים, לאסיפה של חברי האגודה הקהילתית. השילוב בין קיבוץ ויישוב קהילתי הוא עניין מורכב ומסובך וכולנו נצטרך ללמוד אותו יחד תוך כדי עשייה, אבל מלבד העניין המובן והמוצדק שיש לכולנו לגבי עתידו של השילוב בין שני המרכיבים, יש לחברי הקיבוץ עניין מיוחד בשאלה לאן הולך, אם בכלל, הצד שלהם בזוגיות הזו.

 

רמז לגבי התשובה אפשר למצוא בפתק שמצאנו לפני ימים מספר בתאי הדואר שלנו. הפתק בישר לנו על כניסתן של שתי עובדות סוציאליות לעבודה בבית קמה. ולמה שתיים? אחת לבני ששים פלוס ואחת לבני ששים מינוס. מתוך סקרנות לקחתי לידי את ספר הבוחרים לכנסת ובדקתי בו את גילם של חברי בית קמה. מתברר שנכון לינואר 2008 מובילים עדיין בני הששים מינוס ברוב קטן 50:46, אבל עד ינואר 2013, שזה ממש מחר בבוקר, יחצו עוד 21 מחברי הקיבוץ את קו הששים (כולל כותב שורות אלה). גם מי שהוציא את הציון 7 בבחינת הבגרות המצומצמת במתמטיקה בימים שבהם מפקד הפלמ"ח היה שר החינוך, לא יתקשה לעשות את החשבון: בעוד חמש שנים מהיום יהיו בבית קמה 29 חברים מתחת גיל 60 (וזאת בהנחה האופטימית שאיש מהם לא יעזוב את הקיבוץ). אפשר לכתוב את המספר הזה איך שרוצים - במספרים, במילים (עשרים ותשעה), באותיות (כט), בערבית ٢٩  או אפילו בספרות רומיות (XXIX), אבל המשמעות תישאר אותה משמעות – קיבוץ בית קמה הוא היסטוריה. לא צריך למכור אותו למתפנים מגוש קטיף או להפוך אותו למושב עובדים. הכל קורה מעצמו, בתהליך טבעי.

 

***

עכשיו שוב יכעסו עלי כל אלה שהפסיקו לקרוא את הטור הזה או את העלון בכלל לאות מחאה על זה שיזהר מפיץ רוח רעה ומוריד את המוראל, אבל מאז שחכמי הסנהדרין איימו להרוג את מי שיבשר על מותו של רבי יהודה הנשיא היו לנו קרוב ל-1,800 שנים ללמוד שלא מביא הבשורה הוא האשם באסון. אני מציע, ולא בפעם הראשונה, להתרכז בשאלה איך מעבירים מכסימום דברים טובים מקיבוץ בית קמה ליישוב בית קמה.

 

***

סוציולוגים שרוצים להמחיש איך מסורת עוברת מדור לדור מספרים סיפור נחמד על קופים. יום אחד שמו חמישה קופים בחדר. באמצע החדר היה עמוד ובראש העמוד – אשכול בננות. ברגע שאחד הקופים נגע בעמוד, נפתחו ממטרות בתקרה והמטירו על הקופים המסכנים מים צוננים. הקופים למדו מה קורה כשנוגעים בעמוד ובצער רב ויתרו על ניסיונות נוספים להשיג את הבננות. בשלב הבא של הניסוי הוציאו את אחד מהקופים מהחדר והביאו קוף חדש. הקוף החדש ראה את הבננות וניסה לטפס על העמוד, אבל כאשר ראו הקופים המנוסים שחברם החדש מתקרב לעמוד, הם מיהרו לאחוז בו ולמנוע ממנו לגעת בעמוד, כדי שלא יחטפו עוד מקלחת קרה. עד כאן הכל מובן והגיוני. החוקרים המשיכו בניסוי. הם הוציאו מהחדר עוד קוף ותיק והכניסו עוד קוף חדש.

 

עכשיו קרה דבר מעניין. הקוף החדש הקודם עזר לחבריו להכות את הקוף החדש יותר ולמנוע ממנו לטפס על העמוד. הוא לא עשה זאת בגלל חוויית המקלחת הקרה שמעולם לא חווה, אלא פשוט הצטרף לרוב. בזה אחר זה הוצאו מהחדר כל הקופים שחטפו מקלחת קרה, אבל גם כשכל הקופים בחדר היו קופים חדשים, הם נמנעו מלגעת בעמוד שעליו התנוססו הבננות ומנעו בכוח גישה לעמוד ממי שניסה לעשות זאת. מה בעצם קרה כאן? התנהגות חברתית מסוימת שנבעה מנימוק מעשי (הרצון להימנע ממקלחת קרה), הפכה למסורת שאיננה זקוקה לנימוק וממשיכה להתקיים מעצם כוחה כמסורת.

 

בבית קמה היום אנחנו בשלב שבו הקופים הוותיקים, שעוד זוכרים למה, מעבירים את המסורת לקופים החדשים. בזה יש לנו יתרון על יישוב כמו גבעות בר, שאין בו קופים ותיקים והקופים החדשים צריכים לבנות הכל מההתחלה. יש לנו יתרון גם על כמה קיבוצים שבהם הזדרזו להרוס את חיי היחד ועכשיו, כשהמצב הדמוגראפי משתפר, הם מנסים לבנות מחדש את מה שהרסו. אנחנו, כאמור, במצב טוב יותר, אבל חשוב שנזכור שהרכבת אינה מחכה וגם שימפנזים ותיקים אינם חיים לנצח.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
27/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו