עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חושם חי - על התרבות כבת ערובה - בשעה שנמצא תקציב להרחבת מערך הדוברות של מזכירי התנועה, נשלחו גופי התרבות התנועתיים לקושש תרומות מהתאגידים האזוריים- הסדר צריך להיות הפוך

חושם חי - על התרבות כבת ערובה - בשעה שנמצא תקציב להרחבת מערך הדוברות הגדול של מזכירי התנועה, נשלחו גופי התרבות התנועתיים לקושש תרומות מהתאגידים האזוריים כדי להבטיח את קיומם. הסדר צריך להיות הפוך 

 

מאת אלדד שלם - 22.1.2008

 

מי לא זוכר את משחק הנעורים ששיחקנו מסביב למדורה בנעורינו, בו היה מועבר הקיסם הבוער בקמה  בין המשתתפים וכל משתתף היה נושף עליו בתורו ומנסה להשאירו בחיים - עד שהסוף הבלתי נמנע בו האוד, ששום דבר לא מזין את הלהבה שבו למעט נשיפת העידוד של המשחקים, כבה. סוף זה נופל בחלקו של ביש המזל שבסבב.

 

ההחלטה בדבר הקמת הקרן התנועתית שתמומן לכאורה מכספי התאגידים האזוריים משולה לאותו משחק. הדלק שמזין את האש התנועתית הוא הנכונות של חברי הקיבוצים להמשיך ולשאת בנטל קיום התנועה – מתוך שכנוע פנימי בנחיצותה. נכונות זו דומה שהולכת ונחלשת בשנים האחרונות והופכת לאוד ששלהבתו הולכת ופוחתת. הדרך להבעיר מחדש את האוד חייבת הייתה לעבור דרך ליבו (וכיסו) של חבר הקיבוץ. על התנועה מוטלת חובת הוכחה קשה ביותר בדבר התפקיד שיש לה בעת הזו. זוהי משימה קשה אך לא בלתי אפשרית. במקומות בהם ישנה עשייה משמעותית של תרומה לחברה הישראלית מחד, ושל ייצוג נכון ורחב יריעה של אינטרסים מאידך, שם נוצרת תחושה אמיתית של צורך בקיומה של תנועה – ועל כך מוכנים היום חברי הקיבוצים, ויהיו מוכנים גם מחר, לשלם. במקומות בהם נוקטים במהלכים של עשייה מדומה שעיקרה בספינים עיתונאיים, שם אובדת גם הנכונות של חברי הקיבוצים להמשיך ולשאת בנטל.

 

מזכירי התנועה מחזיקים בידם אוד שכזה ונראה שהם עושים ככל יכולתם שהוא לא יכבה במשמרת שלהם. למרבה הצער הם אינם עושים  זאת בדרך של מציאה מחדש של הדלק המזין אלא באמצעות מהלך עוקף וניסיון להשיג את המשאבים הנדרשים במקומות  המרוחקים מליבו ומכוח השפעתו של הקיבוץ והחבר היחיד בתנועה. הפתרון שנמצא הוא בדמות התאגידים האזוריים, שם יש אולי עדין לתנועה מעט השפעה פוליטית ומשם קל, בטווח הקצר, להשיג את הכסף החסר.

***

ועוד באותו עניין – אמרנו עד כאן שההחלטה אודות מיסי התנועה צריכה להתקבל בתוך המערכת הפנים קיבוצית. כאן יש מקום לשיקול נוסף אודות אופן שיוך ההוצאה הזו.  במרבית הקיבוצים רושמים את מיסי התנועה בתקציבי הקהילה. בכך מציבים את שאלת המשך התשלום של המיסים לשאלה צרכנית בלבד כתחלופה לחינוך, בריאות או כספו האישי של החבר. ראיה רחבה יותר של תפקידי התנועה מחייבת לראות חלק מההוצאה כהוצאה עסקית של "קנית שירותי ייעוץ וייצוג" שהם קריטיים לרווחיותו של העסק הקיבוצי. משום כך יש מקום לחלק את התשלום ולהטיל חלק ממנו על המגזר העסקי בקיבוץ ולאו דווקא על תקציב הקהילה. החלק החברתי של פעילות התנועה – אם ניתן לבודד אותו  - הוא זה שצריך ליפול על תקציב הקהילה. מהלך זה יציב את מסי התנועה במקום האמיתי שלהם וימתן במעט את המחלוקת הקיבוצית אודותיהם.

 

ומכאן - הניסיון לקשור את המימון מהארגונים האזוריים דווקא עם מימון הפעילויות החברתיות של התנועה הוא אולי  טוב תקשורתית אך חוטא במהותו לעצם העניין. מדובר בתרגיל נוסח צ'יץ – ראש עיריית ת"א לשעבר שכאשר היה מגיע לקושי תקציבי היה קודם כל סוגר את מעונות היום או תקציבי הסיוע לקשישים. הלחץ הציבורי שנוצר סביב העניין גרם לכך שהוא היה מקבל את תוספת התקציב אותה רצה – כשבפועל היא מימנה את המנגנון העירוני היקר והמנופח שלו. גם כאן – התנועה כורכת את חוסר התקציב עם אותם סעיפים שהם טובים תקשורתית – אך בפועל  ניתן לומר באותה מידה של צדק שתוספת התקציב מממנת דווקא את תוספת הדוברים השנויה  במחלוקת והגלומה בתקציב התנועתי. אם רוצים להכניס ממד של אמת למהלך היה צריך לומר דווקא שהארגונים האזוריים, שנהנים גם הם מהייצוג התנועתי, צריכים להשתתף במימון המנגנון הייצוגי/כלכלי של התנועה ולא במימון החלק החינוכי תרבותי – שהוא זה האמור להגיע להחלטתם הישירה של חברי הקיבוצים ולהיות משולם  מתקציב הקהילה.

 

ואם נחזור למשחק ה"חושם חי" שלנו - מהלך הפניה לארגונים האזוריים למימון הפעילות החינוכית תרבותית דווקא, משול לאותה נשיפת עידוד שנושף הנער במהלך המשחק  - ייתכן שהאוד ימשיך להבהב במשמרת הזו אך תוחלת רבה בעתיד לא נותרת לו. אכן חושם חי.

 


נכתב בתאריך
22/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו