עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אחרי לעבודה - עלינו להקים גוף גדול, מאורגן, המחויב למצע כלכלי-חברתי-פוליטי-סולידארי, להצטרף למפלגת העבודה ולהוביל את מהפכת הצדק החברתי. מי בא?

אחרי לעבודה - עלינו להקים גוף גדול, מאורגן, המחויב למצע כלכלי-חברתי-פוליטי-סולידארי, להצטרף למפלגת העבודה ולהוביל את מהפכת הצדק החברתי. מי בא?

מאת דני זמיר - 20.1.2008

 

"שיקרתי כשאמרתי שהכול כל כך נפלא
שכירים של חרב מתכנסים בתוך האפילה
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
מרגיש כל כך נפלא
אנחנו עם סגולה
אנחנו עם סגולה

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?"
                              (משינה)

אז למה לי באמת פוליטיקה עכשיו?
למה לנו בכלל פוליטיקה?
אנחנו הנצורים והצודקים, המיעוט המשכיל והמודע שלא עובדים עליו סוכני התרבות הצרכנית הקפיטליסטית.
אנחנו המתאגדים בקבוצות וקהילות קטנות, מסוגרות היטב בכפרים קהילתיים או בקהילות כפריות, או אמיצים בחבורות עירוניות אוונגארדיות,  אנחנו המאמינים כי מהפך חברתי הוא תוצר של תהליך סיזיפי ארוך. מה לנו ולפוליטיקה דווקא עכשיו?

שאלה  מאד במקומה.
הרבה יותר קל להגיד ולהסביר למה לא בא לי על פוליטיקה עכשיו, למה לא בא לי על פוליטיקאים בכלל.
"לא בא לי", כי זה מגעיל, כוחני, עסקני, מושחת.
- "זה"- כלומר המילה הזאת פוליטיקה ושמות העצם הנגזרים ממנה: פוליטיקאים, מפלגות, כנסת. איכסה, ביכסה קקי.


***

 

נער הייתי וגם בגרתי ותמיד תמיד הקפדתי לשמור את ידי טהורות ונקיות מחוץ לשלוליות מי האפסיים של המעשה הפוליטי המפלגתי.
המילה "הקפדתי" קצת יומרנית מדי.
באופן ממש טבעי העבירה בי חלחלה המחשבה, הרעיון,  להיות חלק ממה שהצטיירה לי חברות פעילה במפלגה: קבוצת "פנסיונרים" בינוניים המכרסמים עוגיות תפלות יחד עם לגימות קולניות מקפה דלוח וגרוע בכוסות קלקר מזיקים. אנשים שזמנם בידם ועוסקים בהתלהבות אדירה ברכילות עסקנית ומייבשת אודות אישיות בגרוש כזו או אחרת, חיילים נצחיים במלחמה ייצרית על ניצחון הצהרה אחת על חשבון הצהרה מנוגדת,  ומייחלים לשניות תהילה של התחככות עם גדולי המפלגה שמתחנפים אליהם רק בגלל האינטרס.

העדפתי להשפיע מבחוץ, וסידרתי לעצמי את חשבון הנפש בטענה שאכן זה הרבה יותר אפקטיבי ומשפיע. יזמתי וארגנתי- והשתתפתי גם כשלא ארגנתי- עשרות הפגנות מדי שנה, חתמתי על כל עצומה בסביבה. (אפילו בעד לשחרר את אולסי פרי מהכלא האמריקאי...), ישבתי בכלא הצבאי חודש והלכתי מתל נוף לגבעת התחמושת עם חולצות מתריסות על הגוף ודגל ישראל ביד, הפגנו בגבעות ובצמתים, שחררנו פרות ותרנגולות בסניפי בנק הפועלים, התעמתנו בשכונות החרדיות עם התושבים והמשטרה, מול מאחזים שכוחי אל עם בריונים יהודים עם אש בעיניים, ובכנסת עם שומרים. כינסנו מסיבות עיתונאים ואספות אוהדים – וזה היה ממש ממש סבבה, אין תלונות תודה.
והייתה למה שעשינו השפעה מסוימת: פוליטיקאים מן המניין, חברי כנסת ושרים נפגשו ונפגשים איתי ועם הקבוצות השונות שבה חברנו לפעילות חוץ פרלמנטארית, שמעו מאיתנו והשמיעו וגם קידמו לא מעט עניינים בהשראת הפעילות שלנו.

אבל לקראת טו בשבט תשס"ח, מחצי ינואר אלפיים ושמונה, אין ברירה אלא להודות: אם חיים קהילתיים-חבורתיים זו הדרך, השביל, ואם חברה סולידארית היא היעד: כלי הרכב הוא המפלגה.

מי שלא עולה על כלי הרכב הזה (כלי הרכב הוא אופניים-, לא מבזבז, ויש לו אפקט הפוך: מי שקשה לו – בעלייה, מי שקליל לו- לקראת התרסקות) לא עושה זאת בגלל שהאופניים מכוערות ולא נוחות או שאין לו רישיון (והן מכוערות ולא נוחות ולא צריך בשבילן רישיון) אלא בגלל שלא באמת חשוב לו להגיע ליעד. חשוב לו, כמוני, להיות צודק וצועק ולא באמת להגיע ליעד כי מה נעשה אז?...

המשל המטפורי הזה בא להגיד שבהנחה שמי, שכמוני לפחות, פעיל שנים רבות בשדה הפוליטי והציבורי החוץ מפלגתי אבל בוחר באדיקות להישאר מחוצה לו, לא באמת חשוב לו להגשים את ההגעה ליעד או שהוא נותן לפחד מהממותה הפוליטית מפלגתית להכתיב לו את הדרך.
ועכשיו נהיה קר ומאוחר.
כי שלטון והשפעה ממשית מושגים בשדה הפוליטי המפלגתי דרך ההשפעה ו/או הכניסה למשרות ציבוריות בכירות ודרך השפעה עליהן.

 ***

ועכשיו מה הלאה?
אם כמוני אתם בדעה שיש הכרח להיכנס למפלגה גדולה וברת קיימא מהסיבות המצוינות לעיל, מאחר והליכוד מתיימר לאג'נדה לא סולידארית, האפשרות הריאלית היחידה היא מפלגת העבודה. (גם כאן הייתי מהחכמולוגים האלה שהרבה שנים מצביעים עבור מפלגות רקק ייחודיות. אז זהו הייתי נורא מיוחד ומדויק, אבל מה השפעתי על מדינת ישראל? נאדה).

ההשפעה של גוף מאורגן בכל מפלגה, גם בעבודה – מדהימה.
עם ארגון נכון ומוטיבציה גבוהה, (ומשני המצרכים האלו יש לנו בשפע) נוכל להקים גרעין קשה, שיכיל בתחילה כמה מאות בוגרים בני משפחות ושיגייס בהמשך אלפים  ובעזרת הציבור הזה (בכפוף להסכמת המצטרפים לאמנה שמחייבת הצבעת בלוק למה שהרוב  יכריע) לבנות את הכוח הפוליטי.
בעזרת הקבוצה הזו נוכל להציב בתוך זמן קצר יחסית בסיס איתן וחזק בתוך מפלגת העבודה ולהוות בה כוח משמעותי ומכריע שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

חברי מרכז, שרים, פקידים בכירים, יאלצו לעמוד במבחן העשייה מולנו. זוהי מהפכה שאם נבנה אותה בשקט בתבונה ובעקביות נוכל  בעזרתה להפתיע את כל השועלים שבעי הקרבות במפלגה העייפה הזו.

 

***


אני יודע שיש רבים שיחשבו שמדובר ברעיונות הזויים ו/או מגלומניים ו/או חסר/י כל סיכוי ו/או הכול ביחד. אבל חלומות טיבם להתגשם אם מספיק אנשים חולמים אותם ואם יש להם הצדקה.
הגיעה העת שנפעל, כי הזמן אוזל. הגיעה העת לקחת את גורלנו בידינו ולהקים גוף ייחודי שיוביל (בקואליציה עם גופים דומים) חתירה להקמתה וכינונה של מדינת הרווחה, להגשמת המצע הרעיוני שהניחו האבות המייסדים שלנו במגילת העצמאות:

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה  נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."
וכל השאר יסופר בתולדות המחר!

הכותב עומד בראש מכינת רבין

 


נכתב בתאריך
20/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו