עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מי שואל את אבו מאזן - התשובה בשדרות צריכה להיות שילוב של מיגון, מכות בחמאס, כולל סנקציות כלכליות והכנות למבצע רחב, וגם הסכמה לדון עמו על תהדיאה, אפילו שאבו מאזן יעקם את האף

מי שואל את אבו מאזן - התשובה בשדרות צריכה להיות שילוב של מיגון, מכות בחמאס, כולל סנקציות כלכליות והכנות  למבצע רחב, וגם הסכמה לדון עמו על תהדיאה, אפילו שאבו מאזן יעקם את האף

מאת דני רשף - 18.1.2008

 

"לא נמגן עצמנו לדעת" הכריז ראש הממשלה בנחרצות אופיינית במענה לתביעות המיגון של שדרות. בהיגיון צרוף טען אהוד אולמרט שאין סוף להתמגנות וכי רק פעילות התקפית רצופה ויזומה יכולה להסיר את איום הקסאם על שדרות. 

 

לפני יומיים רמז ראש הממשלה בוועדת חוץ וביטחון שאינו נלהב לפעולה התקפית רחבה בעזה. המחיר בהרוגים, הנטל הכלכלי, המשמעות המדינית והחשש המציאותי שכשנצא מחדש מעזה ישוב המצב לקדמותו - הם בהחלט שיקולים ראויים.

 

אין מה לדבר עם החמאס, אפילו לא על "תהדיאה" – רגיעה, הכריז אולמרט מספר פעמים בעבר. החמאס, שאינו מכיר בישראל רק ינצל את הזמן להתארגנות להתחמשות ולבסוף נפגוש אויב קשה יותר ונשלם מחיר יקר יותר, הסבירו דובריו בהיגיון רב.

 

שלש ההתייחסויות של ראש הממשלה, כל אחת מהן מייצגת הגיון בריא משלה. ואולם ביחד הן מעידות על חוסר דרך, מבוכה והעדר מוחלט של אסטרטגיה ברורה להתמודדות עם המצב בעזה. לא מיגון, לא מבצע ולא הידברות הם אולי הנוסחה התמוהה ביותר שהומצאה אי פעם להתחמק המציאות.

 

ישראל היא למעשה קורבן למדיניותה שלה המניחה את כל הביצים בסל אחד של "פתרון הסכסוך". ישראל אינה יכולה לצאת למבצע רחב ורב דמים בעזה שמא יפרשו בני שיחנו הפלשתינים ה"טובים" מתהליך השלום. היא לא יכולה להכיר בחמאס על ידי מו"מ איתו שהרי אנחנו תובעים מאבו מאזן, כתנאי לתהליך, התנערות מוחלטת שלו מהחמאס, כמי שלא מכיר בזכות הקיום של ישראל.

***

ישראל צריכה להתנער לגמרה מהתלות בין תהליך השלום מול אבו מאזן לבין המצב בעזה ולהסיר ממנו את ההתניות. ישראל צריכה להבהיר לאבו מאזן שאין לנו כל כוונה לעצב את החברה הפלסטינית או להתערב בעניינה הפנימיים, שזה לחלוטין לא מענייננו כיצד הוא מנהל את עצמו ברש"פ ומצידנו שיתחבק עם החמאס כל בוקר. אנחנו נפעל ונגיב על פי המציאות בשטח. ירצה אבו מאזן להמשיך איתנו את המו"מ למרות החמאס – אהלן וסהלן. יירתע - הרי זה סימן שממילא לא היה יוצא מהמו"מ דבר והוא איננו בעל הבית האמיתי.

 

התפיסה שתכלית כל המגעים המדיניים של ישראל הם שלום ו "סוף הסכסוך" -  שגויה. ההיסטוריה של יחסי ישראל ערב מלאה במגעים שנועדו לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו. בראייה של ניהול הסכסוך, הסכמי שביתת הנשק מ-48 עם הערבים, שנשבעו להשמידנו, היטיבו עמנו לאין ערוך יותר מאשר עם שכנינו. גם הגבול השקט עם סוריה הוא בסך הכול גבול של "ניהול הסכסוך" ולא של פתרונו., יחסי העוצמה בין סוריה לישראל נטו עם השנים להטיב עמנו יותר מאשר עם הסורים.

 

 ישראל חייבת לדבר עם כל מי שהוא בעל בית במקומו על כל נושא שברי השיח שלנו מעוניינים בו. החמאס, בניגוד לפת"ח שלעולם לא התיימר להיות אלא תנועת שחרור לאומית, הוא תנועה חברתית שמעוניינת, על פי הצהרתה היא, בהפסקת אש לצורך קידום החברה הפלסטינית. מבצעי צה"ל בימים האחרונים הוכיחו בצורה חדה שהחמאס, למרות אימוניו וארגונו, לא יכול להתמודד עם צה"ל בצורה יעילה כאשר צה"ל, מצידו, ממשיך להשתכלל. הזמן הוא לעולם לטובתו של מי שמנצל אותו. אין סיבה שצה"ל לא ינצל יותר טוב את הזמן שלרשותו מאשר החמאס. ישראל צריכה להיות מסוגלת להוריד נבוט קשה על ראש החמאס, אבל גם להידבר איתו על פישוט חיי היום יום.

 

הציונות, מראשיתה, התמודדה עם איום על העורף האזרחי ולא בחלה בהתבצרות ראויה. ילדי הגבול הסורי שלפני 67 גדלו במקלטים צמודים לבתי הילדים וכך גם ילדי קיבוצי עמק הירדן במלחמת ההתשה; קריית שמונה זכתה למיגון מקיף בכל בית, גן ומוסד -  מיגון טוב, שאינו רק בטון, אלא גם מערכת נלווית כלכלית וחינוכית. אלה הם כלי עזר חשובים במאבק המתמשך בינינו לשכננו.

 

התשובה למצב בשדרות ובעוטף עזה צריכה להיות הפוכה לחלוטין ממדיניות הממשלה. כן מיגון והרבה, כולל רכיביו החינוכיים והכלכליים; כן סנקציות כלכליות של חשמל ודלק לצד הכנות למבצע גדול ונחישות ברורה לבצעו;.וכן, גם הידברות מכל סוג על תהדיאה, גם אם אבו מאזן יקפוץ.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
18/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו