עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הלאה הפרטיקולאריות - אין חינוך שיתופי ללא הכנסת השאלות החברתיות של מדינת ישראל, כגרעין החינוך הערכי בבית הספר. זהו תפקידם של המורים והמחנכים ולא של "קבלנים" מן החוץ

הלאה הפרטיקולאריות - אין חינוך שיתופי ללא הכנסת השאלות החברתיות של מדינת ישראל, כגרעין החינוך הערכי בבית הספר. זהו תפקידם של המורים והמחנכים ולא של "קבלנים" מן החוץ

מאת רן רביב - 17.1.2008

 

אחד הנושאים שעלו בסדנת המטה השיתופי באפעל היה השאלה על תוכנו של החינוך אליו אנחנו שואפים בקיבוצים השיתופיים. מעבר לשאלות ארגוניות קריטיות כדי לתת לשאלה משמעות אופרטיבית, עולה השאלה מה אנחנו רוצים? האם יש תוכן מיוחד לחינוך של קיבוץ שיתופי? האם יש תוכן מיוחד לחינוך קיבוצי בכלל?

כדי לענות על שאלה זו יש לשים אותה בהקשר הרחב שלה.

 

השאלה הזו הטרידה גם את מחנכי, עוד בימים בהם הייתי בצד של התלמידים. בשנות השמונים במערכת החינוך הקיבוצית הפורמאלית והבלתי פורמאלית, התלבטו כיצד ל'חנך לקיבוץ'. כבר התברר שאווירת החצר הקיבוצית אינה מספיקה, וטיולים וכנסים אינם נותנים את המענה הדרוש. בית הספר בו אני למדתי התמודד עם אתגר זה בדרך אחת, אחרים בדרכים אחרות, כולן נפלו באותו כשל. בכל הניסיונות מה שהודגש היה הפרטיקולאריות של הקיבוצים באופן כזה או אחר.

 

כשל חינוכי זה אינו מקרי וקשור בתהליכים אחרים שאפיינו את התנועה הקיבוצית בשנות השמונים, סופם כך נדמה בהפיכת קיבוצים לפרויקט נדל"ן. אך גם בלי קשר לשאלה הרחבה, הניסיונות נכשלו בדיוק  משום שהן הפנימו לתוכן את הבעיה המרכזית של התנועה הקיבוצית, והפכו את התהליך עצמו ללא רלוונטי. הרי אם ממילא מדובר בחינוך למשהו פרטיקולארי, שממילא אני כנער לא בחרתי בו, מה ענייני בייחודה של הדמוקרטיה הקיבוצית והאפשרויות שהיא פותחת בפני החבר, או סוגיות אחרות הנטועות עמוק במרקם החיים הקיבוצי המיוחד. הדשא והעננים, אני מודה, נראו מושכים הרבה יותר, ולא רק כאפשרות תיאורטית...

***

אותה שאלה עומדת היום, חריפה עוד יותר, בפני חברי הקיבוצים השיתופיים. הרי לחינוך קיבוצי אין משמעות מלבד חינוך לקיבוץ שיתופי. השאר, יכונה בשם כזה או אחר, מבקש ממילא להיטמע לתוך הישובים והשכונות הקהילתיות, כולל במערכת החינוך שלהם.

טענתי שהכשל שהכרתי עוד כתלמיד, מלמד על הכיוון אותו צריך לאמץ עכשיו. אם הכשל היה בניסיון 'לחנך לקיבוץ' על ידי הדגשת המאפיינים הפרטיקולאריים שלו, הרי שהתשובה נתונה  במהלך ההפוך - הכנסת השאלות החברתיות של מדינת ישראל כגרעין החינוך הערכי בבית הספר. שאלות חברתיות- כלומר תהליכי ההפרטה, חלוקה מחדש של העושר החברתי במדינת ישראל, פערים גדלים תוך ריסוק מעמד הביניים וכו' אותן שאלות המטרידות כל סוציאליסט בישראל ובכלל.

 

 שאלות אלו הנוגעות בהתנהלות כלכלת השוק, בישראל ובכלל. אם בזמנו הן נראו לנו, כבני קיבוץ, מעט רחוקות וזרות, ולעיתים אף ממש לא מובנות, הרי שהיום, הן נמצאות בחצרו של כל קיבוץ. הצבתן של שאלות כואבות אלו לדיון בין המורים [מורות בעיקר], לבין תלמידיהן, יעלה שאלות קשות, על הפערים בין התלמידים, על המצב בקיבוצם, על יחס הקיבוץ לשאלות אלו כפי שהן מופיעות בחברה הישראלית ועוד. שאלות שגם אם למורה לא תהיה תשובת בית ספר עליהן, ואולי דווקא בזכות כך, יהוו כר פורה לשיחה אמיתית בכיתה. דווקא בחיבור של הקיבוץ מחדש לחברה הישראלית מצויה הצדקת קיומו, הראשונית. דווקא בהצבתם המשותפת של המורה והתלמיד אל מול החברה, ניתן תוקף מחודש למעשה החינוך ההדדי.

***

אחד הכיוונים המאפיינים בתי ספר שונים, רבים מהם קיבוציים, היא להפקיד תחום זה בידיהם האמונות של חברי תנועות הבוגרים השונות. אלו באים מעבירים סמינרים שונים, [מעולים לרוב], מכינים למסע לפולין ועוד פעילויות חשובות. המאפיין את כולן, בכך שהן מותירות את המחנך [ת] בצד. מותירים אותה מחוץ לשיחה זו עם תלמידיה. היא צריכה להשגיח על התלמידים שיתנהגו יפה כשמישהו אחר מחנך אותם. בעיה זו המשותפת לכל מערכת החינוך בארץ, קובעת מידה רבה של עקרות לכל הפעולה. רק מה שניתן להטמיעו ביום יום הבית ספרי, בחדר המורים יכנס כמשמעותי לתוך סדר היום החינוכי. מעבר לכך מוותרים ומקפחים בכך את כל ציבור המורים ההופך ללא רלוונטי לפעולה החינוכית.

אם כן התשובה היחידה היא הכנסת המחנכים, חברי קיבוץ ואלו שלא, בלי שום הבחנה, אל תוך ליבו של תהליך חינוכי שיבקר את התהליכים בחברה הישראלית, ויעלה את השאלות הערכיות הנגזרות מהן.

 

המאפיין של בית ספר קיבוצי אם כך, צריך להיות עיסוק ביקורתי בחברה הישראלית כולה. כנגד מגמות הפירוק וההפרטה הפועלות בכל החברה, כמו גם בקיבוצים, יש צעד אחד אפקטיבי- הפניה למכנה המשותף, לשאלות האוניברסאליות.

אם הקיבוצים מעוניינים לחזור לעמדה מובילה בחברה הישראלית גם בשדה החינוכי, זה האתגר הנמצא לפניהם.

 

לבסוף, כדי שלא יתקבל הרושם המטעה שמדובר כאן בקריאה לאתגר שהוא למעשה רחוק מהמציאות ובלתי ניתן ליישום, אציין שהדברים נכתבים כאן על בסיס של ניסיון בהפעלת תוכנית נבחר"ת העושה בדיוק את המתואר, בבתי ספר שונים ומגוונים בחברה הישראלית, כבר כמעט עשור. כלקח מרכזי של התוכנית ניתן לטעון שניתן להעביר תכנים אלו בכל בית ספר, באופן מהנה ומאתגר וכן שההתמודדות עם תכנים קשים אלו מהווה חוויה בונה ומעצבת עבור המחנכים והתלמידים. יותר מכך השיחה שנבנית בכיתה, משפיעה גם הרבה מעבר לתחומי השיעור או המפגש ותכניהם הקונקרטיים. בזכות המקום השווה בו עומדים התלמיד והמורה אל מול החברה הישראלית, בזכות היותה שיחה הדדית על בסיס שווה ומשתף.


נכתב בתאריך
17/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו