עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לבטי פילוג - אובדן המטרות המשותפות לכלל הקיבוצים ותחושה שהתנועה ויתרה על מעורבותה בחברה הסובבת, העלו מחדש את אופציית הפילוג בסדנת המטה השיתופי

לבטי פילוג - אובדן המטרות המשותפות לכלל הקיבוצים ותחושה שהתנועה ויתרה על מעורבותה בחברה הסובבת, העלו מחדש את אופציית הפילוג בסדנת המטה השיתופי

מאת אלישע שפירא - 15.1.2008

 

לפני שבועיים התכנסו כחמישים חברים, רובם מהקיבוצים השיתופיים, קצתם מהקיבוצים הדיפרנציאליים וקצתם מחוץ לתנועה. הם התכנסו (כפי שכבר דווח כאן) לסדנא ביוזמת המטה השיתופי, שעניינה היה: "הקיבוץ, החברה הישראלית והשליחות הציונית". הדיונים התמקדו בארבעה תחומים משמעותיים בחיי הקיבוצים ובחיי כלל החברה בישראל: 

·         "שוויון וערבות הדדית" - חברה סולידארית מול "קפיטליזם דורסני".

·         "חינוך והשכלה בישראל" - שוויון הזדמנויות מול הנצחת פערים.

·         "שותפות וקואופרציה" - בעלות משותפת מול הפרטות ומכירת חיסול.

·         "קרקעות והתיישבות" - "לעובדה ולשומרה", או "למסחרה ולאבדה".

 

הדיונים היו חשובים ומועילים ובסופם גובש מתווה לתוכנית עבודה מעשית. מעל הדיונים בנושאים שהוגדרו ריחפה ומרחפת השאלה: ביחד או לחוד? בשפה המוכרת בתנועה: שאלת הפילוג. השאלה המציקה היא האם יש לנו שותפים בתנועה הקיבוצית הרחבה? חלק מהחברים חשים שקשה לצאת אל המעגלים הרחבים, של העם היהודי והחברה הישראלית, ללא כוחה של השותפות בבית. השותפות בקיבוצים ובתנועה. הם חשים שמעבר לפערים בין הקיבוצים באורחות חייהם ובאופן התנהלותם, אבדו גם המטרות המשותפות. במקום להיות מצפן ברור להובלת השינוי בעם היהודי ובחברה הישראלית, עסוקים רבים, בקיבוצים ובתנועה, בהשתלבות במציאות הנתונה. מציאות של פערים, ניכור, אלימות והתנערות מהמחויבות להמשך המפעל הציוני.

 

ציפיות ללא מענה

 

על רקע מציאות זו, עולה שוב ושוב "אופציית הפילוג". לא משמחת הפילוג ולא מדחף לבדלנות היא עולה. היא עולה בכאב, מחרדה אמיתית לקיומם של הקיבוצים ומהרצון להשתייך לתנועה משפיעה ומשמעותית, בחיי המדינה, החברה והעם. התשובה למתלבטי הפילוג לא תהיה בהכרזות ובאמירות ללא כיסוי. הם (ואנחנו) רוצים לדעת כי תנועתם, בנוסף לייצוג האינטרסים החיוניים, מתייצבת לימינם במאבקים בבית על המשך הקיבוץ השיתופי ועל ערבות הדדית ושותפות מרבית בקיבוצים הדיפרנציאליים. הם (ואנחנו) רוצים שהתנועה תתייצב לימין אלו המובילים את החשיבה והעשייה החינוכית והחברתית. הם (ואנחנו) ציפו מהנהגת התנועה לאמירה ברורה וצלולה בדיון הציבורי שפרץ בימי שביתת המורים, על עתיד החינוך בישראל. הם (ואנחנו) מצפים מהתנועה לתמוך במשאבים ובעשייה בתנועות הנוער, בתנועות הבוגרים, בקבוצות המשימתיות הפועלות בערים ולעודד חידוש התארגנויות קואופרטיביות בקיבוצים ובערים. הם (ואנחנו) מצפים מהתנועה להמשיך במעשה ההתיישבות, כדי להבטיח את הריבונות היהודית בגבולות מדינת ישראל, כעם החי על אדמתו. להבדיל מהמגמה הרווחת להסתפק ברוב יהודי שיתרכז במגדלי הערים הגדולות, בנוסח "מדינת הונג-קונג".

 

גלישה לפילוג בפועל

 

תנועה שלא תציג תביעות ערכיות לחבריה, שלא תתבע מחבריה להשתתף באופן פעיל בהגשמת כל אלה, שלא תעז לתבוע מחבריה וקיבוציה, מאלה שיכולים, להפריש חלק מזערי מתקציבם למימון העשייה המשותפת, לא תהיה כתובת לציפיות הללו. 

תנועה שאינה נאבקת מבפנים, על נפש חבריה וקיבוציה, ואינה שותפה למאבקים על כיווני ההתפתחות של המדינה והחברה בישראל, תהיה בקושי בית זמני לקיבוציה. מימין יעזבו אותה אלו שיעדיפו להפוך למושבים (דוגמת נטור) או פרברי מגורים נטולי כל ייחוד. מנגד יתלכדו הקיבוצים השיתופיים יחד עם הקבוצות השיתופיות, תנועות הבוגרים והקיבוצים הדיפרנציאליים שלא ויתרו על שותפות משמעותית, כדי ליצור תנועה חדשה. תנועה שתבטא את שאיפותיהם ותיאבק על האינטרסים הנובעים מהחזון המשותף. זה יהיה פילוג בפועל.

***

 

זו לא גזירת גורל. רובנו מחפשים עדיין את המשותף והמאחד. הדבר תלוי בנו. מזכירות התנועה, בהחלטתה שלא לתמוך (במשאבים) בקבוצות השיתופיות, בקואופרציה ובהעצמת מפעל שנת השירות, דוחפת בפועל לכיוון המפריד. מועצת התנועה תוכל לתקן זאת ולתרום לחיזוק היחד. על כך נאמר: "הכל צפוי והרשות נתונה".

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
15/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו