עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כמה נקודות משען - כמה נקודות ארכימדיות שבעזרתן יכול המטה השיתופי "להרים את העולם". מחשבות בעקבות הסדנה - "הקיבוץ השיתופי והחברה הישראלית"

כמה נקודות משען - כמה נקודות ארכימדיות שבעזרתן יכול המטה השיתופי "להרים את העולם". מחשבות בעקבות הסדנה - "הקיבוץ השיתופי והחברה הישראלית"

מאת עזרא דלומי - 9.1.2008

 

בשבוע האחרון של שנת 2007 (26-27.12) התקיימה סדנה של המטה השיתופי כדי לדון בנושא "הקיבוץ השיתופי והחברה הישראלית", עניין שפעם היה בון טון של כל התוועדות תנועתית, אך נארז ונשלח לבוידעם עם בוא תהליכי ההפרטה לקיבוצים. אודה, הגעתי למפגש ספקן: מה יש עוד לומר כשנדמה שהכל כבר נאמר, ולמי יש עוד כוח לחשיבה ציבורית סולידארית המביטה לזולת ולסביבה – בחברה המקדשת את ה"אני".

 

הופתעתי לטובה. אמנם הנוכחות לא ענתה על כל הציפיות, אבל הדיון היה "עמוק", חשוב ואיכותי. מזמן לא השתתפתי בחוג דיון רעיוני תנועתי, שמשך ישיבותיו נמתח על פני חמש או שש שעות, כדי לעסוק בעניינים שהם "מעבר לנו" – מעורבות בחברה הישראלית, תשובות רעיוניות ומעשיות לכלכלת ההפרטה הרווחת, חיזוק מערכת החינוך והזיקה בין הקיבוצים.  

***

כמעט כתמיד, תהיתי ביני לביני על יחסי הגומלין שיש בין ה"אקטיבה" שפינתה יום וחצי לדיון רעיוני לבין כלל החברים בקיבוצים השיתופיים. האם הרעיונות שעסק בהם פורום של חמישים ומשהו חברים שהתכנס כאן נוגעים לכלל הציבור? האם הוא מוכן להירתם למענם? האם הם נוגעים לו ובו?

 

למשל, עלתה קריאה, ולא משולי הכנס, בדבר הצורך להתבדל עד כדי התנתקות מן המערכת התנועתית "המתחדשת", כדי לחזק את הזהות השיתופית. הוצגו רעיונות של מבנה אחר, פדרטיבי, שבו הקשר שיתופי-דיפרנציאלי יתקיים רק בנושאים שבהם יש לשני הצדדים אינטרס מובהק – כמו מחלקה פוליטית, שנת שירות, גופי התרבות התנועתיים, נושאים כלכליים מסוימים – ולהשתתף במיסי התנועה בהתאם, קרי – לקנות שירות. שהרי "הצמיחה הדמוגרפית" בשני הזרמים היא בעלת מאפיינים שונים לגמרי וכך גם תוכן הליווי התנועתי, ההדרכה, הסמינרים ועוד כיו"ב.

 

הנושא עלה גם על רקע הוויכוח הקיים היום על הגדלת תקציב התנועה לצורך פעילות תנועתית שהיא מעבר לנדרש ממזכירות תנועה המכהנת כלובי של הקיבוצים במוסדות המדינה. הוא עלה גם על רקע האלם התנועתי בנושא שביתת המורים שפירושו המעשי היה, בעצם, התייצבות שבשתיקה נגדם.

 

***

 

ספק אם יש היום אנרגיה ציבורית "להתחיל מהסוף", כלומר מ"תהליך גירושין" פנים תנועתי, אף כי ייתכן והוא יתרחש בסופו של דבר, עם העמקת "הקהילתיות" על חשבון הקיבוציות בקיבוצים הדיפרנציאלים, ואם הקיבוצים השיתופיים עצמם לא יגלשו במדרון של הפרטות גורפות. כך או כך, לא בטוח שתהליך גירושין הוא תנאי הכרחי מקדים לחיזוק העשייה השיתופית. יש לקיבוצי המטה השיתופי די מרחבי פעולה ועשייה חיוניים שבהם הם יכולים לתרום לעצמם ומעצמם ובכך לחזק ולהתחזק ואף ליצור "גאוות יחידה".

ישנם לטעמי שלושה נושאים חשובים הראויים לטיפול מיידי בלא קשר ל"מה תעשה התנועה".  מימושם איננו כרוך בהוצאה כבדה, אך תהיה לו תרומה שקשה להגזים בחשיבותה.

 

***

 

ראשית, יש לבנות ולעצב את הקשר בין המטה השיתופי לבין מעגלי הקבוצות, תנועות הבוגרים והקיבוצים העירוניים, שחלק מנציגיהם נטלו חלק בכנס. חשוב לבחון איך ייבנה "מערך שיתופי" בין שווים - לא קשר חסות - שהרי לשני הצדדים יש הרבה מה לתרום זה לזה.

 

צעירים רבים שחיים את המעשה השיתופי-משימתי באופן אינטנסיבי, למרות רוח ההפרטה הנושבת מולם בעוצמה, הם "חמצן תודעתי" חיוני לחברי קיבוצים החושבים שיתוף אך מהססים לקפוץ למים – נוכח האווירה הסובבת. מאות צעירים המכריזים על חברותם במטה השיתופי, הם רוח גבית מצוינת ל"מאמינים תשושים". הנה איננו מיעוט פוחת והולך, יש לרעיון שלנו יורשים וממשיכים.

 

זהו קשר שצריך לנתבו בחכמה באופן ששני הצדדים יצאו נשכרים ממנו. הוא יכול להעצים את הפעולה החינוכית, בתוך ומחוץ לקיבוצים, הוא יכול לייצר מקומות עבודה לחברי הקיבוצים העירונים, הוא יכול להניב עצמה חברתית ותנועתית. מודה, אין לי מודל מוכן בראש כיצד תבנה הברית, אך ברור מה לא צריך שיהיה בה. מודל שיראה במעגל הקבוצות רק כוח השלמה "כמו פעם" לקיבוצי המטה השיתופי, לא יחזיק מים. הקשר הנחוץ לשני הצדדים, צריך להיות אחר. זהו נושא השווה כנס, מאלה שיושבים בהם "עד שיוצא עשן לבן".

***

 

חברה הנשענת על רעיון זקוקה לכלי ביטוי. "בשוק" מסתובב אחד כזה, כתב העת "חברה" לישראל סוציאל דמוקרטית, שחברי קיבוץ תמוז – ולא רק הם, יש בו גם נציגות חיצונית חשובה – מהווים נדבך מרכזי בעריכתו ובהפקתו. זו עשייה התנדבותית במלוא מובן המילה. "חברה" פועל כקואופרטיב, מתוך זיקה לרעיון השיתופי, וככזה הוא ראוי לכל תמיכה. החומר המתפרסם בו אמור לעניין את כל מי שחושב שיתוף. אין ספק, זו זירה שעל המטה השיתופי להתחבר אליה ולהיות חלק ממנה. כך ניתן יהיה גם לשדרג את "חברה" ולהפכו לבמה כלל ארצית לדיון בנושאי שיתוף וצדק חברתי.

 

היום, כשמאירת השתלטותה של העיתונות המסחרית על המרחב התקשורתי והציבורי ניכרת בכל מנת חמצן שאנו נושמים, לא מזיק להרהר בימים שהתנועה הקיבוצית היתה שותפה – כן, גם במימון ובסבסוד – בעיתונות איכותית שהיוותה תשתית למכנה רעיוני משותף. אין זה אומר חזרה למודלים "בולשביקיים" שבהם החבר קיבל את העיתון "המתאים" לתאו, לעתים למרות רצונו, אלא במהלך ציבורי מכוון שיאפשר לכל המעוניין לעשות מנוי על "חברה" במחיר מסובסד. השקעה קטנה (היום ישנה עזרה זעירה) בפרויקט הזה נראית אלמנטארית ביחס להשפעה שיכולה להיות לה בזירה הקיבוצית-שיתופית ומעבר לה.

 

קשר תקשורת אחר שקל לטפחו הוא קשר הדואר האלקטרוני. יש מספר עצום של פורומים לדיונים חברתיים ברשתות האינטרנט, אך מעט מדי מזה חלחל לקיבוצים. גם כאן, השקעה קטנה – עשויה להניב תנובה גדולה. היום, להקים רשת חברתית-שיתופית המחברת בין חברי הקיבוצים השיתופיים, ובינם לבין הזירות החברתיות הרבות הקיימות מחוץ לתנועה - הוא עניין פעוט, אך ערכו לא יסולא בפז. 

***

 

ואחרון (בשלב זה), אך לא פחות חשוב, הוא כניסה פעילה של המטה השיתופי לזירת הוויכוח הציבורי, הכלל ארצי, בנושא צדק כלכלי- חברתי, כדי לקדם את הרעיון שכלכלה מצליחה לא חייבת להיות קפיטליסטית. הנה, בניגוד למסופר במדורי הכלכלה, יש "דיווחים מהשטח" שמפעל יכול להצליח גם אם שכרו של המנהל שווה לשכרו של אחרון העובדים. עובדה, זה קורה. כיום יש לא מעט גופים, מכללות ומכונים העוסקים בנושאי צדק חברתי ובהצגת אלטרנטיבות לתפיסת השוק, שפעילותם הולכת ומתפתחת.

 יש סופסוף גם כלכלנים חשובים ובעלי שם שיוצאים נגד כשלי הניאו ליברליזם שאי אפשר לומר עליהם ש"הם לא מבינים בכלכלה". לפורום המשותף למטה השיתופי ולקבוצה של כלכלנים כאלה (יש גם מנהלי עסקים) שיתכנס במסגרת מפגשי מנהלים קיבוציים, יכולה להיות תרומה רבה לעיצוב שפת ניהול אחרת. פורום כזה יעניק גיבוי אקדמי ליתרונם של שיתוף, הזדהות וסולידאריות של החבר עם מקום עבודתו, כדבר התורם לכלכלה יותר מאשר שוק חופשי, פערי שכר ושוט פיטורים. למרבה הצער, יש לא מעט חברי קיבוץ שבעקבות המשבר כבר אינם מאמינים לנביאי שיתוף מקומיים. הם זקוקים ל"מומחים חיצוניים" שיאמרו להם ש"השיטה לא נכשלה" ואם יש אי הצלחה במימוש של רעיון, אין זו תמיד אשמת הרעיון. חשוב שחברי קיבוץ ידעו שיש די "מומחים חיצוניים" המכירים בערך הסולידאריות ויש יועצים שאינם אוטומטים של הפרטות. יש די בועות כלכליות-פיננסיות שהתפוצצו בשנים האחרונות, כאן ובאמריקה, כדי ללמד שכלכלת שוק אמריקאית היא לא גן העדן שהבטיחו לנו ולא כל רעיון מיובא - הרי הוא משובח.  

 

למאמרים של עזרא דלומי
 

נכתב בתאריך
9/1/2008



הרשמה לניוזלטר שלנו