עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כסף קטן, מנוף גדול - תוספת של שני מיליון ש"ח לתקציב התנועה – מחיר של קפה ועוגה לחבר - לא תעיק על הקיבוצים, אך תהווה מנוף עצום לקידום מטרות ראויות

כסף קטן, מנוף גדול

תוספת של שני מיליון ש"ח לתקציב התנועה – מחיר של קפה ועוגה לחבר - לא תעיק על הקיבוצים, אך תהווה מנוף עצום לקידום מטרות ראויות

מאת אלישע שפירא

 

קבוצת חברים ואני (א.ש.) ביניהם, הציעה להגדיל את תקציב התנועה, בכ-10%, שהם כ-2 מליון ₪, כדי לחזק ולהעמיק את העשייה בחמישה תחומים:

·         צמיחה דמוגרפית בקיבוצים בדרך של קליטת חברים.  

·         תמיכה בקבוצות המשימתיות של תנועות הבוגרים.

·         הרחבת (הכפלה) מפעל ההתנדבות לשנת שרות. 

·         קידום הקואופרציה בקיבוצים ובישראל.

·         העמקת דרכנו הייחודית בתרבות היהודית.

***

מי יכול להתנגד למטרות כה ראויות הנהנות מהסכמה רחבה, מעבר למחלוקות הזמן? כך גם על פי ממצאי הסקר הגדול שערך המכון לחקר הקיבוץ, וכך גם על פי רוב הדוברים בכינוס האחרון של מועצת התנועה. רוב גדול של חברי הקיבוצים מצפים להרחבת והעמקת העשייה החינוכית והחברתית של התנועה. בפנים ובחוץ, בחברה הישראלית. אך ראו זה פלא, גם הפעם קמה קואליציה של מתנגדים, שחברו כדי להדוף את ה"הצעה המאיימת". מאיימת על מה ועל מי?  קואליציה תמוהה, הכוללת צירוף של: מבקרי התנועה על מחדליה, מבקרי התנועה על מעשיה, מי שמתנגדים לכל מיסוי למטרות ציבוריות, אלו שבורחים מההתמודדות על גיוס המשאבים, אוהבי התנועה שאינם רוצים להרגיז את שונאיה, שונאי התנועה וסתם חברים הנרתעים מכל מאבק ותביעה מהציבור. יותר מכל תמוהה עמדת מזכירות התנועה, מי שהיו אמורים להוביל את המהלך ולהיאבק על הגשמתו. חברים, חברי למזכירות, כך לא בונים חומה! כך לא בונים דבר. היה זה יגאל אלון שאמר: "תנועה מתחשלת במאבק". דברים שראוי לזכור.                                                                    

***

היו זמנים והיו נושאים, שהיו גורליים לעתיד הקיבוצים והתנועה הקיבוצית בכלל, בהם נוצר הרושם שבבית התנועה מתהלכים רק אויבי השותפות והשוויון, מי שנשבעו לפרק כל ערך וכל מעשה משותף. אך מי כמוני, המבקר והמתפלמס, בכל מקום וכמעט מעל כל במה, כנגד הרוח הרעה של התקופה, יודע שזו לא כל התמונה. היו וישנם גם כיוונים אחרים. מתבצעים מהלכים שכוונתם לשמר ולטפח את האחריות והעשייה המשותפת. לא תמיד אני מסכים עם האופן בו הם מתבצעים ואיני חוסך את ביקורתי כאשר היא נחוצה, אבל אני יודע שאין לנו תנועה אחרת. על הריסות התנועה הקיבוצית, אם תחדל, לא תקום, בטווח הנראה לעין, תנועה טובה יותר, ראויה יותר. יישארו רק הריק והחידלון. לא יהיה מי שילכד את הכוחות של אלה הרוצים להמשיך להיאבק על יותר צדק ויותר סולידאריות, לא יהיה מי שיתמוך בפעילות החינוכית בנוער ולא יהיה מי שיאבק במשרדי הממשלה למען הקיבוצים וחבריהם. המציאות הקשה של התנועה הקיבוצית, אובדן מעמדה בציבור, ובראש וראשונה בין חבריה, אסור שיגרמו לנו לוותר על היותנו תנועה שיש לה אמירה משותפת, תנועה שתחתור לחזור ולהיות שותפה בעיצוב פניה של החברה הישראלית, ותייצג גם את האינטרסים של קיבוציה וחבריה. למרות הכל, מוקדם מכדי להתייאש ולוותר.

 

***

כנגד ההסכמה הרחבה על המטרות הראויות, אומרים לנו המתנגדים: "זו דרישה שמעבר ליכולתם של הקיבוצים". הצחקתם אותנו. לא שמעתם כי בשנים האחרונות נהנים רוב הקיבוצים מצמיחה כלכלית מרשימה? לא קראתם את הנתונים שהתפרסמו לקראת כנס התעשייה הקיבוצית, המלמדים על צמיחה מרשימה של מפעליה, המוכרים ביחד יותר משלושים מיליארד ₪(!) בשנה? הסרבנים אינם מוותרים והם שולפים את הנימוק שאמור להכריע את הדיון: "עדיין כמה עשרות קיבוצים מתבוססים בקשיים כלכליים וקיבוצים רבים עדיין לא הבטיחו פנסיה סבירה לחבריהם". נכון. ננהיג מיסוי פרוגרסיבי או שנוציא את הקיבוצים המתקשים מהחשבון. בלעדיהם תהיה תוספת המס לשאר הקיבוצים כ-10,000 ₪ לקיבוץ. פעם אחת קפה ועוגה לכל חבר. אשר לפנסיה, זה נימוק שלא ממין העניין, כדי שלא לומר "נימוק דמגוגי". חשוב להבין את הפרופורציות: תוספת של 100 ₪ לפנסיה החודשית של החבר, דורשת השקעה של כמיליון ₪, בקיבוץ ממוצע. איפה זה ואיפה הסכום הזעום הנחוץ לתוספת התקציב? נציגי הקיבוצים ובודאי חברי מזכירות התנועה אמורים לדעת זאת.

 

אני עדיין מקווה שמזכירות התנועה תהיה זו שתוביל את המהלך להעמקת העשייה וההשפעה בתחומים חשובים אלה. 

 

 

למאמרים של אלישע שפירא
 

נכתב בתאריך
18/12/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו